גיל סיגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גיל סיגל
Gil siegal.jpg
לידה יוני 1966 (בן 52)
ישראלישראל  ישראל
בוגר אוניברסיטת תל אביב
השתייכות
תקופת כהונה 2009 - היום, ראש המרכז למשפט רפואי וביו-אתיקה
תפקידים בולטים חוקר בכיר ב"מכון גרטנר למדיניות בריאות"
פעילויות נוספות

גיל סיגל (נולד ביוני 1966) הוא פרופסור למשפטים באוניברסיטת וירג'יניה, ראש המרכז למשפט רפואי וביו-אתיקה ומרצה בכיר בקריה האקדמית אונו, חוקר בכיר ב"מכון גרטנר למדיניות בריאות" ומנתח אף אוזן וגרון, ניתוחי ראש וצוואר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1984-1991 למד רפואה באוניברסיטת תל אביב. במקביל, בין השנים 1988-1993, למד באוניברסיטת תל אביב לתואר ראשון במשפטים. בין השנים 2004-2006 השתתף בלימודי דוקטורט במשפטים באוניברסיטת וירג'ניה ובמאי 2009 הוענק לו תואר דוקטור (J.S.D) במשפטים.

בשנים 1996, 1998-1999 שימש מרצה אורח בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב. ב-1999 מונה מרצה למשפטים באוניברסיטת מנצ'סטר. ב-2002 מונה למרצה בכיר בפקולטה למדעי רווחה ובריאות ובבית ספר למשפטים של אוניברסיטת חיפה. ב-2003 הצטרף כעמית ב"מכון לאתיקה מעשית", באוניברסיטת וירג'יניה. ב-2004 פעל כעמית מחקר לאתיקה רפואית, בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד ויועץ ועמית מחקר לרשלנות רפואית בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת הרווארד. באותה שנה מונה למרצה למשפט רפואי באוניברסיטת בר-אילן[1]. בסוף 2005 מונה למרצה בכיר בקריה האקדמית אונו וב-2008 מונה לפרופסור בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת וירג'יניה.

סיגל מרצה לתואר שני במשפטים בקורס "משפט רפואי", ומרצה לתואר ראשון במשפטים בקורס דיני נזיקין בהקריה האקדמית אונו[2] במקביל, סיגל עובד במחלקה הכירורגית "א.א.ג וניתוחי ראש צוואר", בבית החולים תל השומר[3].

סיגל מתגורר בפתח תקווה, נשוי ואב לארבעה.

חברות בוועדות לאומיות וציבוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיגל חבר ב-9 ועדות ציבוריות ולאומיות, בנושאי משפט רפואי ואתיקה:

המועצה הלאומית לביו-אתיקה[4], הוועדה העליונה לניסויים בבני אדם (מפברואר 2002)[5], הוועדה הציבורית לקביעת מוות מוחי (מינואר 2009), הוועדה הציבורית למידע גנטי (מפברואר 2002), הוועדה האתית המלווה למרכז לאומי להשתלות (מ-2010, הוועדה הציבורית לעניין חולה הנוטה למות (מ-2004)[6], הוועדה הארצית לבחירת מין העובר (מינואר 2009), ועדת האתיקה של הקריה האקדמית אונו (מ-2010), המועצה לניסויים בבעלי חיים (כנציג האקדמיה הלאומית למדעים בתחום המשפטים)[7].

מחקרים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיגל הוא מן החוקרים הקוראים לשינוי המצב המשפטי בישראל בנוגע לתרומת איברים. לדבריו, החוק צריך לשנות את ברירת המחדל מ"אינך נחשב תורם אלא אם הסכמת" ל"אתה נחשב מסכים לתרומה אלא אם סירבת". הסיבה העיקרית היא כי כל אחד נחשב מועמד לקבל איבר, ולכן כל אחד צריך להיות מוכן לתרום.

סיגל גיבש, בשיתוף עם ד"ר יובל קרניאל, קוד אתי הנותן מענה מקיף לתוכניות ריאליטי ודוקו-ריאליטי. הקוד מיושם בהפקות של שידורי קשת[8].

סיגל ערך מחקר מקיף על "בדיקות גנטיות באוכלוסייה החרדית ("דור ישרים")", בשיתוף ובמימון אוניברסיטת וינה[9]. במחלוקת שהתגלעה בשנת 2014 בקרב חברי המועצה הלאומית לביואתיקה, בשאלת המסגרת החוקית הראויה להתמודדות עם שביתות רעב של אסירים, נמנה סיגל על התומכים בתיקון המצב החוקתי הנוכחי[10].

גישתו ביחס ל"משפט רפואי" ואתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיגל יזם את פרויקט "ביו-אתיקה כחול לבן" (הוצאת מוסד ביאליק והקריה האקדמית אונו) שבו מתחדדת עמדתה הייחודית של ישראל בתחומי המשפט הרפואי והביו-אתיקה אל מול ארצות הברית מחד ואירופה מנגד. בכך מבקש סיגל לקומם את האוטונומיה הביו-אתית של ישראל.[2]

סיגל תומך בערכים קהילתיים, והדבר מודגם בכתיבתו בנושא השתלות איברים, חיסונים ובריאות הציבור. נושא הדוקטורט שלו במשפטים עסק ב Collective Action Problem in Public Health. החידוש בעבודתו התייחס לגיוס תובנות מעולם הפסיכולוגיה ההתנהגותית לפתרון בעיות בתחום בריאות הציבור והרפואה.

סיגל פרסם מאמרים רבים בתחום הטכנולוגיה הרפואית, מחשבים וטלה-רפואה. בסדרת מאמרים אלו הוא התווה את מפת הדרכים המשפטית-אתית למעבר של הרפואה לתווך דיגיטלי. חלק מעבודה זו אף שימש כבסיס לנייר עמדה של המכון הלאומי למדיניות בריאות ("כנס ים המלח") בשנת 2010[11].

פרסומים ומאמרים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "על חידושים ועל מגמות במשפט הרפואי" קריית משפט 5 433 (2005). הובא כאסמכתא בבג"ץ 9863/06 - קר"ן - עמותת קטועי רגלים לוחמים ואח' נ' מדינת ישראל - שר הבריאות ואח'[12].
  • גיל סיגל "מאמר המערכת - על הולדה בעוולה בישראל וקול קורא לשינוי", משפט רפואי וביו-אתיקה(כרך 4) 10, 12(2011). הובא כאסמכתא בפסק דינו[13] של המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט א ריבלין, ב"פרשת המר" שביטלה את העילה של הולדה בעוולה.[14].
  • "חיים ומוות - לא רק עניין משפטי", כשחולה בסכנה מסרב לטיפול - חובה להעביר זאת לוועדת האתיקה בביה"ח. פורסם בגלובס ב-5 בינואר 2015[15].
  • "ביו-אתיקה בעולם המערבי - ישראל שבין אירופה לארצות הברית. " הרפואה 143 (2) 142 (2004)[16]
  • פיצויים לקורבנות עבֵרה בתאונות-דרכים – האם הם עומדים בסתירה לעקרון ייחוד העילה? גיל סיגל ואורי ניר[17]
  • השימוש במערכות מחשבים ותקשורת (IT) בבריאות – היבטים משפטיים[18]
  • "טיפול רפואי בקטינים - קול קורא לשינוי. " רפואה ומשפט 25 317 (2001)
  • "חובת המעקב הרפואי - על המתח שבין פטרנליזם רפואי לאוטונומיה של הפרט. " רפואה ומשפט 26 190 (2002)
  • "על חובות המטופל - מעש משפטי ולא מס שפתיים" רפואה ומשפט 27 65 (2002)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]