גיל שחר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: 1. ויקיזציה 2. כתיבה אקדמית בערך אינציקלופדי, 3. ניסוחים בעייתיים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
Gnome globe current event 1.svg
יש לעדכן ערך זה. הסיבה היא: הערך מעודכן עד 2015.
אתם מוזמנים לסייע ולעדכן את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעדכון הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
גיל שחר

גיל שחר (נולד בתל אביב ב-1965) הוא אמן ויוצר ישראלי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למד במדרשה למורים לאמנות ברמת השרון בשנים 19881992. נכון לשנת 2014 הוא חי ויוצר בגרמניה ובישראל.

עבודותיו של שחר מתמקדות בתלת-מימד ובגבול שבין התלת לדו-מימד. האפיון הבולט ביותר של העבודות הוא המראה הריאליסטי המשכנע שלהן, אשליית ממשותן, אפקט שקשור בטכניקת היציקה (שעווה ואפוקסי) של חפצים ואברי גוף. בעבר הופיעו ביצירתו דימויים השייכים באופן מובהק למציאות ישראלית, בשנים האחרונות נקודת הכובד עברה לתכנים אוניברסליים ולשאלות כלליות יותר הנוגעות לראייה, ליחסים שבין הצופה ליצירת האמנות, למקומה הבעייתי של יצירת האמנות בעולם, לחלוף הזמן, לאשליה, לאובדן, לאלימות ולמוות. הוא חוקר ומעלה שאלות רבות שנוגעות לנושאים כגון העתקה ושכפול, ההבדל בין מקור לחיקוי, השתנות, התהוות וכיליון. בין יתר ההשפעות הניכרות על עבודותיו, ניתן לציין את ג'ספר ג'ונס, ג'ון דייוויס[1], קיקי סמית, וברוס נאומן.[דרוש מקור: האם זו פרשנות של ערך הויקיפדיה? אם כן, יש להסיר אותה]

עבודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיל הציג תערוכות יחיד רבות וכן השתתף בתערוכות קבוצתיות וזכה לפרסים רבים במהלך השנים.

רשימת תערוכות יחיד[דרושה הבהרה]
  • 1992 - Artist´s House, Jerusalem - בית האמנים, ירושלים
  • 1993 - Julie M. Gallery, Tel Aviv - גלריה ג'ולי מ. תל אביב
  • 1994 - Julie M. Gallery, tel Aviv - גלריה ג'ולי מ. תל אביב
  • 1995 - Haifa University Art Department, Haifa - אוניברסיטת חיפה, המחלקה לאמנות
  • 1996 - Oranim Institute Art Department, Oranim - מכללת אורנים, המחלקה לאמנות
  • 1996 - The Artist‘s Studio Gallery, Tel Aviv - סדנאות האמנים, תל אביב.
  • 1998 - Wilhelm Lehmbruck Museum, Duisburg - מוזיאון לאמנות וילהלם להמברוק, דיסבורג
  • 1998 - Löhrl Gallery, Mönchengladbach - גלריה לורל, מנשנגלדבך
  • 1999 - Forum For Contemporary Art, Worpswede
  • 1999 - Artfocus, Jerusalem - ארטפוקוס, ירושלים
  • 2001 - John Doe, Duesseldorf - ג'ון דו, דיסלדורף
  • 2002 - Herzliya Museum of Art, Herzliya - המוזיאון לאומנות של הרצליה, הרצליה
  • 2003 - Löhrl Gallery, Mönchengladbach - גלריה לורל, מנשנגלדבך
  • 2004 - Eboran Gallery, Salzburg - גלריית אברון, זלצבורג
  • 2005 - Goch Museum, Goch - מוזיאון גוך, גוך
  • 2005 - Löhrl Gallery, Mönchengladbach - גלריה לורל, מנשנגלדבך
  • 2005 - Julie M. Gallery, Tel Aviv - גלריה ג'ולי מ. תל אביב
  • 2008 - Löhrl Gallery, Mönchengladbach - גלריה לורל, מנשנגלדבך
  • 2008 - Museum and Gallery im Prediger, Schwäbisch Gmünd
  • 2008 - Tel Aviv Museum of Art, Tel Aviv - מוזיאון ת"א לאומנות, ת"א
  • 2009 - Chelsea Art Museum, New York - מוזיאון צ'לסי לאומנות, ניו-יורק
  • 2011 - Museum of the City of Ratingen
  • 2011 - Nature and Image, Altana Kulturstiftung, Bad Homburg
  • 2011 - Museum of the City of Siegburg - המוזיאון של זיגבורג
  • 2011 - Julie M. Gallery, Tel Aviv - גלריה ג'ולי מ. תל אביב
  • 2012 - Löhrl Gallery, Mönchengladbach - גלריה לורל, מנשנגלדבך
  • 2014 - Circle1, Berlin (with Roy Mordechay)

תערוכות קבוצתיות:

  • 1992 - Contemporary Sculpture, Tel Aviv Museum of Art - מוזיאון ת"א לאומנות
  • 1993 - Israel‘s Suggestion for the Aperto of The Venice Biennale, Artifact Gallery, Tel Aviv -
  • 1993 - In The House, In The Courtyard, Israel Museum, Jerusalem - מוזיאון ישראל, ירושלים: "אלה שבבית ואלה שבחצר".
  • 1994 - Seperate Worlds, Tel Aviv Museum of Art - מוזיאון תל אביב לאמנות: "עולמות נפרדים".
  • 1996 - Desert Cliché, Israel Now - Local Images, Arad Museum, Arad, Bass Museum - מוזיאון בס.
  • 1996 - Miami, Florida, Grey Art Gallery, New York - גלריה לאמנות גריי, אוניברסיטת ניו יורק.
  • 1999 - HEAVEN, Kunsthalle Duesseldorf, Tate Gallery, Liverpool
  • 2001 - Kinderblicke - Kindheit und Moderne von Klee bis Boltanski,
  • 2001 - Städtische Galerie Bietigheim-Bissingen 8.
  • 2001 - Triennale der Kleinplastik, Fellbach
  • 2002 - Portraits: From Antiquity to the Present, Tel Aviv Museum of Art - מוזיאון תל אביב
  • 2002 - Wächserne Identitäten, Kolbe Museum, Berlin - מוזיאון גאורג קולבה, ברלין.
  • 2002 - The Land of Shadow, Tel Aviv museum of Art - מוזיאון ת"א לאומנות.
  • 2003 - Ninôs, CASA-Centro de Arte de Salamanca
  • 2004 - Love is in the Air, Time for Art, Tel Aviv -
  • 2004 - The Pupet Show, Time for Art, Tel Aviv -
  • 2005 - Die Neuen Hebräer, Martin-Gropius-Bau, Berlin
  • 2005 - Die Obere Hälfte – Die Büste Seit Auguste Rodin, Städtische Museen
  • 2005 - Heilbronn; Kunsthalle Emden; Museum Liner Appenzell
  • 2006 - SURreal. Aspekte des Figuralen aus der Sammlung, Museum der Moderne, Salzburg
  • 2006 - Fatamorgana: Illusion and Deception in Contemporary Art, Haifa Museum of Art
  • 2008 - Territorial Bodies, Museum Beelden aan Zee, Den Haag
  • 2009 - Spotlight, Museum der Moderne, Salzburg
  • 2010 - Family/Tree, Tel Aviv Museum of Art
  • 2010 - An die Natur, Collection of the Altana Kulturstiftung, Galerie für
  • 2010 - Zeitgenössische Kunst, Leipzig, Langen Foundation, Neuss
  • 2010 - Krieg/Individuum, Galerie für Zeitgenössische Kunst, Münster
  • 2010 - Körper Codes, Meseum der Moderne, Salzburg
  • 2012 - Good Night, Israel Museum, Jerusalem
  • 2012 - Zündstoff, Museum Villa Rot, Burgrieden-Rot
  • 2012 - Der Nackte Mann, Lentos Kunstmuseum, Linz
  • 2013 - ArTricks, Israel Museum, Jerusalem
  • 2014 - Zeichen gegen den Krieg, Stiftung Museum Lehmbruch, Duisburg
  • 2014 - Additionen der Gegenwart, Kunstmuseum Bochum
  • 2015 - KONTUREN DES ALLTAGS, Kunstmuseum Mülheim an der Ruhr with Yoav Efrati, Yitzhak Golombek, Talia Keinan and Gil Shachar
  • 2015- Gil Shachar and imaginary friends at Spam-Contemporary, Duesseldorf
  • 2015- DU SOLLST DIR (K)EIN BILD MACHEN in Berlin

Participants Artists include: Max Beckmann, Hans Arp, Marina Abromovic, Ai Weiwei, Micha Ullmann and Daniel Richter curated by Alexander Ochs http://du-sollst-dir-kein-bild-machen.de/ausstellung

רשימת פרסים ומלגות
  • 1991 The America-Israel Cultural Foundation Award, Tel Aviv
  • 1992 The America-Israel Cultural Foundation Award, Tel Aviv
  • 1993 Artist/Teacher Award, Ministry of Education, Jerusalem
  • 1994 Ingeborg Bachmann Prize, founded by Anselm Kiefer, Jerusalem
  • 1996 Wilhelm Lehmbruck Scholarship, Duisburg
  • 1998 Atelier Scholarship, Mönchengladbach
  • 1998 Barkenhoff Scholarship, Worpswede
  • 2001 Kuenstlerhaus Schloss Wiepersdorf
  • 2003 Leube Baustoffe, Artist in Residence Program, Austria
  • 2005 The Pollock-Krasner Foundation Grant

טכניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפסלי הראשים משתמש גיל שחר בטכניקה הקלאסית של שכפול, באמצעות יציקת גבס והנחת תחבושות גבס על ראש הדוגמן, כאשר הנחיריים לבדם נשארים פתוחים. לאחר הייבוש והורדת הגבס הקשיח בשני חצאים, מתקן גיל את החיבורים ומושח את תבנית הגבס בשעווה מעורבת בפיגמנט צבע (תהליך מורכב אשר דורש עבודה תחת לחץ- זמנים ודיוק בהרכב השעווה, אותה הוא מכין לבד משעוות דבורים, פרפין ופיגמנטים). לאחר יממה מחזק גיל את השעווה שהוצאה מתבנית הגבס בשרף אפוקסי, ומכאן מצטברים אצלו מלאי של מברשות שאינן ניתנות עוד לשימוש, אך חוזרות לעיתים כאלמנט ביצירותיו. כעת כשהראש מחוזק ניתן לתקן פגמים ואזורי חיבור. לבסוף מצייר גיל במשך כשבוע את שיער הראש והפנים, שערה אחר שערה בתהליך מדיטטיבי. בכמה מן הפסלים, הידיים והאוזניים הן יציקות של איברי האמן עצמו הבוחר במודע לערב בכך את עצמו ביצירה.

בעבודות הבדים תחילה מקשיח האמן פיסות בד בשרף אפוקסי בעודן תלויות ומעוצבות באופן שבו יוצגו כפסלי קיר. לאחר שהתקשו מניח אותן האמן בצורה אופקית ויוצק עליהן שכבות גבס דקות ליצירת תבנית היציקה. בעזרת טכניקה של למינציה (יצירת שכבה דקה ביותר של שרף אפוקסי מחוזק על ידי סיבי זכוכית) נוצר משטח המדמה בד שמוכן כעת לציור דגמים גאומטריים, המזכירים את ציוריו המתמטיים של מ.ק. אשר ושל אמני האופ ארט.

נושאי העבודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפסלי הדמויות מתקיים דיאלוג עם המוות. בשל עיניהן העצומות הן נראות כמתות או כשקועות בשינה קלה אך ישנה תחושה שעשויות בכל רגע לפקוח את עיניהן. מתעוררת אסוציאציה למסורות קבורה במצב אופקי או קבורה במצב אנכי וזקוף בתרבויות בהן נעשה שימוש בחניטה. הדמויות נראות כממתינות להתעורר ובכך נוצר קישור בין יצירת האל, היא בריאת האדם, לבין יצירתו של האמן. שלב המעבר המסתורי שבין החיים למוות מורגש בפסלים עם "מבטם" המהפנט בעל העפעפיים הסגורים. זהו מצב כמעט קדוש שהעומד מול הפסל חש בו. בפסליו מקשר גיל את המוות גם עם תהליך התכלותם של צמחים, בין אם בדמות תפוחים במצב הצטמקות וריקבון, או בעציץ עם צמח הנושא במקום פירות מבחר איברים אנושיים. הפסלים בעלי השמות הם לרוב של קרובים או מכרים של האמן, כדוגמת 'ריימונד' שהוא חבר אמן גרמני, או מריק לכנר שהוא חבר צייר מישראל (מופיע בפסל מ-2008 המחזיק ציור לפני החזה בסיטואציה מוזרה שבה פסל מגיש לצופים ציור, פעולה אבסורדית שיש בה מפתח להבנת ענינו של גיל ביחסים שבין ציור לפיסול. דמות נוספת היא צ'קר, זמר ראפ שמופיע באחדות מעבודותיו של גיל בחולצה ורודה וידיו פרושות לצדדים מ-2007, בעבודה עם הפחית צבע על הראש ועוד).

סדרת עבודות הבדים שהחל גיל שחר ליצור בשנת 2002 התפתחה כהמשך ישיר ליציקות הלבוש בפסלי הדמויות. הבדים אינם דו-מימד ואינם תלת-מימד, אלה תבליטים מודרניים הנמצאים על התפר. כלבוש יש לבגד תפקיד של הסתרה, אולם בעבודות הבדים מסתירות יריעות הבד רק את צידן האחורי ואת קירות הגלריה. בעבודות אלה חוקר גיל אמצעים של תמרון והטעיה. במבט ראשון ניתן לחשוב שהבדים אמיתיים, כאילו תלויים על הקיר ומחוברים במסמרים אמיתיים. אך בחינה מקרוב מעוררת תחושה של קיפאון ועצירה בזמן. על הבדים מצוירים בהקפדה דגמים גאומטריים המושפעים מהאסתטיקה של האופ ארט. הדוגמה שעל הבדים מטעה את העין ויוצרת אשליות אופטיות מסוגים שונים. גיל מרבה להעלות שאלות על ההבדלים שבין פיסול לציור, תלת-מימד ודו-ממד. הבגדים בפסליו נאמנים מאוד למקור (למרקם ולנראות) אך עם זאת אינם משתייכים לזמן או סגנון מובהקים.

בכמה מעבודותיו של גיל חוזר המוטיב של אב ובן. ב-1991 יצר גיל ראש תלת ממדי מעץ בעל צורה גאומטרית, שלו אף ארוך שעליו מונח תפוח. האסוציאציה לסיפור של ג'פטו ופינוקיו ברורה. אב המייחל לבן ויוצר אותו לעצמו, אולם הבן צריך לעבור תהליך כדי להיחשב לבן אנוש. עד שיעבור את התהליך יראו בו בני-האדם צעצוע משחקי או פריק מוזר. בפסל נוצר גם קישור לוילהלם טל שהועמד בפני הבחירה בין חייו לבין סיכון חיי בנו בכך שירה חץ לתפוח שהונח על ראשו של הבן. הכישרון של האב יוכל להציל את בנו ולתת לו חיים. עולה כאן שאלת יכולתו של האדם ליצור דבר אנושי בעל רוח חיים. בעבודה ללא כותרת מ-1997, מציג גיל שחר עבודת קיר שמעלה בדמיון את כותונת הפסים של יוסף מן הסיפור התנ"כי. הכותונת המרהיבה ניצבה במרכז דרמת היחסים המורכבת והיצרית שבין יוסף הבן המועדף, אחיו ואביהם יעקב. עבודה מרשימה נוספת היא 'גלגול' מ-2005, המבוססת על סיפורו של פרנץ קפקא, שבו הופך הגיבור גרגור סאמסא בוקר אחד לחרק. אביו המבוהל משליך על בנו שהתגלגל בדמות חיפושית ענק, תפוח עץ. הבן מתייסר בכאבים מהתפוח שננעץ בגבו, גב שריון חיפושית, אך סובל יותר מהעובדה שהאב אינו מזהה אותו ומנדה אותו כבן. בפסל מוצג גב גברי עם זרוע מושטת לאחור, שאינה מצליחה להגיע לתפוח הנעוץ בו. המציאות המתחלפת, רגע אחד החיים מתנהלים על פי סדרי עולם ורגע לאחר מכן מתרחש אסון. התפוח החוזר בעבודותיו של גיל מתכתב גם עם התפוח פרי גן-העדן מסיפור בריאת האדם, שבו אנו ילדים ואבינו מזין אותנו בתפוח, אך גם מציב בפנינו באמצעותו בחירה בין החיים למוות. גיל חוזר על האלמנט של הבחירה ושל הבריאה והסכנות האורבות. ב-1997 יצר גיל אובייקט קיר, ראש מכוסה בפירות שבפיו תקוע גזר. זו התייחסות ראשונה של גיל לארצ'ימבולדו. ב-2003 יצר גיל פסל ראש המורכב כולו מכ-700 יציקות של פירות שונים. בעבודתו 'התפוחים של קפקא' מ-2005, שבה מונחים על משטח תפוחים מצומקים במצבי ריקבון שונים, שוב עולה קשר לסיפור גן העדן ולפירושים הפילוסופיים האוניברסליים שבעקבותיו. באותה שנה, יצר גיל אובייקט נוסף המציג יד הפורצת מהקיר ומחזיקה שני תפוחים בתנועת להטוטן. בעבודה נוספת מוצגת יד האוחזת תפוח ומגישה אותו לצופה אך אינה משחררת מאחיזתה. בעבודות שבהן אברי גוף מחוברים לעציצים עולה שוב הקשר לגן העדן ולעץ החיים, כמו גם לעץ המשפחתי של כל אדם, המוביל לאדם וחווה הראשוניים אך בה בעת גם מתרחק מהמקור.

מכחולים ושיער הם דימויים נוספים ביצירותיו של גיל שחר ומקשרים בין עולם הדו-מימד (המכחולים כמייצגים את אמנות הציור) לעולם התלת-מימד. המכחולים ששימשו את האמן במשיחת שרף האפוקסי מתגלגלים כרגליים תומכות בעבודות הראשים. בתהליך הפיסול לא ניתן לצקת ישירות על שיער ראשם של הדוגמנים ולכן הם חייבים להיות קירחים, או שהם זוכים לקרחת מידי האמן. לאחר היציקה מצייר גיל את שער הראש והפנים של פסליו בתהליך מדיטטיבי ממושך ובעזרת מכחולים עדינים. השיער הוא נושא טעון בדתות השונות, והיה בסיס למיתוסים שונים כגון סיפורם של שמשון הגיבור, מרים המגדלית, יוחנן המטביל. נושא שיער הראש רגיש במיוחד בהקשר של דמויות נשים, מגילוח הכלה היהודיה והלבשתה בפאה ועד לכיסוי הראש של הנשים המוסלמיות ממבטם של גברים זרים. שיער נשי נחשב כגורם פיתוי. אצל הגברים מסמל שיער הפנים את ההפך והוא מסמלי הכבוד. בתרבויות המזרח הרחוק מסמל גילוח הראש סגפנות דתית. אמנים נוספים שעסקו בנושא השיער הם רוברט גובר, רונה פונדיק, ג'ודי פוקס, קיקי סמית. המכחולים שקודם שימשו למשיחת האפוקסי פוגשים כעת את הראשים באופן לא נעים, הם חודרים לראש וכמו משפדים אותו. הדבר מזכיר שיפוד אדם על צלב, כשמסמר נושא את משקלו של הגוף. ניתן גם לראות במכחולים מעין דמויות אנושיות מוקטנות כששיער המכחול מייצג את שיער הראש. בשמשם כרגלי הפסלים המכחולים נראים כדמויות הניצבות על ראשן בעמידת ראש מדיטטיבית.

בפסל 'דרייפוס' מ-2007 (Dreifuss בגרמנית: שלוש רגליים), הראש כבד במיוחד על שלוש רגלי המכחול והפנים מכווצות באי-נוחות, הצוואר נפרם והבשר והעור נוטפים, הרגע קפוא במעבר ממצב של אנושיות, אל מוות וסופיות. נראה שבכל מפגש של הפסלים עם עולם הציור משהו אכזרי קורה.

עבודה מ-2007 ראש בעל פנים רגועות משופד מכל הכיוונים על ידי עשרות מכחולים ומונח כמרחף באוויר כך שפתח הצוואר מאפשר הצצה אל תוכו החשוך ואל קצוות המכחולים החודרים פנימה מכל עבר כמעשה קוסם בחרבות.

בפסל 'טום' מ-2007 שוב נראה ראש מונח על צדו, הפעם מוחזק על ידי ארבעה מכחולים ובתוכו צומחות חמש אוזניים.

בעבודה 'חלומו של רסול' מ-2007, מחוברים אל הראש ארבעה מכחולים באזור הצוואר, ועל קודקודו מונחת פחית שממנה דולפת נזילה אדומה מהצד האחורי לכוון העורף. פחית הצבע על הראש שוב מדגישה את הקשר בין שיער הראש למכחול, אך הקישור החזק ביותר הוא לדם, לפצע ולאסון. הצבע שאמור לשרת את הציור מדמם מתוך פסליו של גיל כפצע שאין לו מרפא. האבסורדיות של העבודה יוצרת תחושה טרגית-קומית, שבה האמן נע בין קטבים של רצינות חמורה להומור.

עבודה נוספת מציגה ערמת מכחולים מושחרים כקרשים במדורה, ועליהם מונח ראש בעל מבע שליו. שוב נוצר קשר לקורבן או לקדוש וכן לכוח המעניק חיים מול כוח שנוטל אותם.

בעבודותיו גולש האמן בחופשיות בין פיסול לציור גם מבלי שידגיש זאת במפורש. בעבודות הבדים מעצים גיל את הקשר שבין האמנויות ומקרב עוד את הציור אל הפיסול. הוא מתעתע בצופה בכלים של צייר שציוריו מנסים להפוך תלת-ממדיים. מן הבחירה ללכת בין עולמות הדו והתלת מימד, יוצר לעצמו האמן פורמט ותהליך עבודה המתאימים ביותר לאופי אמנותו. ביציקות מן הזמן האחרון, הקרובות יותר לדו-ממד, יוצר גיל מה שנראה ממבט ראשון כנייר שקומט ונפרש מחדש ועליו רישומים הנראים כצללים של אובייקטים שונים. אולי אלה הם אובייקטים שמסתתרים מאחורי הנייר ואולי זה צל המוטל מאחד הפסלים. באחת מעבודות אלה, דמות הצל היא של האמן עצמו, ממש ברגע מעשה הציור, בעודו רושם את גבשושית אפה של דמות צל אחרת, של הפסל "ריימונד" ובהתייחסות קפדנית לקמטי הנייר. מחוות הרישום מזכירה את ציורו של מיכלאנג'לו בריאת העולם ואף מעוררת אסוציאציה למיתוס של בריאת הציור מן הצל. בכך נוצרים יחסים מורכבים בין המצויר לבין המפוסל, במיוחד כאשר עבודות מסוג זה מוצגות ביחד עם פסלי התלת מימד באותו אולם תצוגה. מבט שני על 'הנייר המקומט' מגלה שזוהי יריעה דקיקה וקשיחה של שרף אפוקסי. מתי נייר הופך לפסל? והאם מדובר בנייר? אלה שאלות שעולות תוך כדי שיטוט בין הפסלים במרחב ובין היריעות התלויות על הקיר.

נושא העולה בעבודות הוא הפיצוי שנוצר לעיתים בחושים מסוימים ובהיעדרם של חושים אחרים. דוגמה לכך ניתן לראות בפסל "טום" מ-2007, שבו ראש שעיניו עצומות מונף על ארבעה מכחולים ובתוך חלל הראש חמש אוזניים (שהן שכפול של אוזניו של האמן).

עבודה מ-2005 המציגה דמות עצומת עיניים מנגנת בחליל, מתייחסת לקשר בין האיברים לחושים וגם לתופעת המוזיקאים העיוורים. אמנים שהתעסקו בנושא הם בין היתר יאן ברויגל האב ביצירה 'אורפאוס בשאול' מ-1594 ו-Kokoschka.

נושא העיוורון מועצם בפסל 'מילן' מ-2005, בו מוצגת דמות לבושה חולצה לבנה ועיניה מכוסות ברצועת בד לבן, כדמות של אדם בחקירה במצב של חוסר אונים. גם שלל הראשים בעלי האוזניים הגדולות והבולטות, יוצרות יחס מיוחד לאיבר זה. גיל מתאר את האוזניים כאיברים של תקשורת, הם הפתחים היחידים בפסלים מלבד פתחי הצוואר. האוזניים מאפשרות קשר בין העולם הפנימי לחיצוני.

בעבודה מ-2007 מציג גיל ראש שעיניו עצומות ועליהן מונחות מטבעות זהב אותן יצק בעצמו. על המטבעות מוטבעת דמות של אל שבהיפוך נראית כשטן. המטבעות הן סמל לדרכו האחרונה של האדם (מטבעות ככיסוי לעיני המתים מגיעות מן המסורת האיטלקית והאירית).

עבודה יוצאת דופן מ-2007, 'האף הנצחי', שבה מוצג אפו הבודד של הדוגמן "ריימונד", מעלה כמה אסוציאציות כגון המיתוס האנטישמי של 'האף היהודי', או סיפורו של ניקולאי גוגול אודות אף שהפך לבעל חיים עצמאיים. ביצירתו המוזיקלית של דימטרי שוסטקוביץ על פי גוגול, סיפור האף הופך לאלגוריה ביקורתית על המשטר הסובייטי.

לסיכום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבודתו של גיל שחר נוצר מתח הנובע מן הניגודים שבין האנושיות הפגיעה לבין הדיוק הריאליסטי של הפסלים, בין השלווה המוקרנת מהם לדימויים קטועי האיברים, ראשים שהופרדו בגסות מגופיהם שיכולים להזכיר תקופות חשוכות של מהפכות וחיסול חשבונות אכזרי. כפי שתיאר זאת מבקר האמנות איתמר לוי, באופן עשייתן נעות עבודותיו של גיל שחר על הגבול שבין האורתודוקסי לבין הפרדוקסי.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]