גלית דהן קרליבך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף גלית דהן-קרליבך)
גלית דהן קרליבך
גלית דהן קרליבך
גלית דהן קרליבך
לידה 1981 (בת 39 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופרת, מורת דרך, סופרת ילדים, פובליציסטית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים מעלה - בית הספר לטלוויזיה לקולנוע ולאמנויות עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס היצירה לסופרים עבריים עריכת הנתון בוויקינתונים
gadac.co.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גלית דהן קרליבך (נולדה ב-1981) היא סופרת ופובליציסטית ישראלית, כלת פרס אקו"ם לעידוד פרסום היצירה לספרות ילדים ונוער לשנת 2013 ופרס היצירה לסופרים עבריים לשנת תשע"ד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דהן קרליבך נולדה בשדרות וגדלה בה, באשדוד ובירושלים[1]. היא למדה תסריטאות בבית הספר לקולנוע ותקשורת "מעלה". סיפורים קצרים, מסות, מאמרים, ביקורות ספרות ושירה מפרי עטה התפרסמו באתר האינטרנט "ynet", בעיתונים "הארץ", "פנים", "מעריב" ו"מאזניים", בכתב העת הפמיניסטי-אמריקני לילית (Lilith), ובמגזין היהודי-אמריקאי "טאבלט".

בשנת 2010 ראה אור ספרה הראשון "אחותי כלה והגן נעול", שזכה לשבחי הביקורת.

בשנת 2013 יצא ספר הפנטסיה לנוער "ערפילאה", שזיכה אותה בפרס אקו"ם ובמועמדות לפרס גפן של "האגודה למדע בדיוני ולפנטסיה".

בשנת 2014 ראה אור הרומן "קצה". באותה שנה זכתה בפרס היצירה לסופרים עבריים.

כתבה במשך ארבע שנים את הטור ההומוריסטי "מטיילים", שבמוסף דיוקן של העיתון "מקור ראשון". היא מפרסמת טורי דעות וביקורות ספרים בבמות שונות, מרצה ומנחה סדנאות כתיבה.

בשנת 2017 השתתפה בתוכנית הכתיבה הבינלאומית בשנחאי.

בשנת 2018 השתתפה בתוכנית לנשים יוצרות באליקנטה, ספרד.

מתגוררת בירושלים, גרושה ואם לשניים.

מלגות, פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הסיפור "טבבויה אימפטיגינוסה" זכה במקום שני בפרס אגדתא מטעם ynet ‏(2008)[2].
  • הסיפור "מכונת האנטי-אייג'ינג של טוטו" זכה במקום שני בפרס עינת (2011)[3]. הסיפור נרכש על ידי הוצאת Hadley Rille Books כדי להיכלל באנתולוגיה לסיפורי פנטסיה.
  • זכתה במלגת "פרדס" לסופרים צעירים (2013-2014) מטעם הספרייה הלאומית על ספרה "אחותי כלה והגן נעול". מתוך נימוקי הוועדה:
"ירושלים היא הרקע והיא הנושא של הספר הצבעוני הזה: הירושלמיות כאן אינה עולם הקדושה המסורתי, אלא אוסף של אמונות, פחדים וסיפורים הקשורים בנשיות, לידה ונישואים. דהן קרליבך יוצרת רומן נשי ודחוס, רווי יצרים והומור המזכיר במקצת את מסגרת המחזה הנודע "בית ברנרדה אלבה" מאת לורקה, אלא שההומור מוביל אותו למחוזות אחרים. דהן קרליבך מציבה גם ראי מגחך מול מסורת "הבוסתן הספרדי" הפולקלורית הירושלמית ואינה חוסכת ממנה את ביקורתה המושחזת."
  • על הספר "ערפילאה" זכתה בפרס אקו"ם לעידוד פרסום היצירה לספרות ילדים ונוער לשנת 2013.
"בין הקולות הצעירים בולט קולה של דהן קרליבך במקוריות שלו, בחופש דמיון ובתעוזה. עלילות ספריה רחוקות מבנאליות, והן נעות במחוזות שאינם מרבים להופיע בספרות העברית. תיאור המחוזות הללו בשום אופן איננו מגויס לביטוי עמדה פוליטית. ניכר שהוא נובע בטבעיות מהסיפור ומהכותבת, ובכל זאת ניתן לומר שדהן קרליבך כותבת ספרות שאיננה בורגנית."
  • הסיפור "לינבר" פורסם באנתולוגיה בגרמניה ובישראל וזכה בתחרות הסיפור הקצר של עיתון "ברלין היום" (2015)[4].

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אחותי כלה והגן נעול, רומן (זמורה ביתן 2010)
  • עיר רפאים, נובלה, (בוקסילה 2013, ספר דיגיטלי)
  • קצה, רומן (זמורה ביתן 2014)
  • סוּפה של אליס, רומן (זמורה ביתן 2017)
  • זאת אני, איווה, נובלה (גרף 2018)

ספרים לנוער:

  • ערפילאה, ספר פנטסיה (זמורה ביתן 2013)
  • שובו של פי־עשר, ספר שני בסדרת ערפילאה (זמורה ביתן 2015)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביה:

על כתביה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]