קזינו גלי אביב
 | |
| קזינו גלי אביב | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בניין  |
| שימוש | בית קפה, מסעדה מפוארת, בר ורחבת ריקודים |
| מיקום |
תל אביב-יפו |
| מדינה |
ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1921–1922 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1922 |
| תאריך פירוק | 1939 |
| אדריכל | יהודה מגידוביץ' |
| סגנון אדריכלי | סגנון אקלקטי |
| מידות | |
| קומות | 3 |
| קואורדינטות | 32°04′26″N 34°45′53″E / 32.07394444°N 34.76472222°E |
|
(למפת תל אביב רגילה)   קזינו גלי אביב  | |
  | |
קזינו גלי אביב היה מבנה שפעל כבית קפה על חוף ימה של תל אביב בין השנים 1922 עד 1936. הבניין תחם את כיכר הרברט סמואל, לימים כיכר הכנסת, ממערב, בעוד קצהו של רחוב אלנבי נושק לה ממזרח.
הקמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
היוזמה להקמת הבניין עלתה בשנת 1921 על ידי סלומון גריגורביץ' קזרנובסקי, יהודי אמיד מאודסה שפעל במרץ להקמת המקום שנחנך זמן קצר לאחר מכן[1]. הוא התנה את הקמת המבנה בכך שיגיע כביש עד המבנה, ומאיר דיזנגוף, ראש העיר הראשון של תל אביב אישר לשנות את התוואי של רחוב אלנבי בקצהו הצפוני כך שיפנה שמאלה עד הים[דרוש מקור], מתאר הקיים עד היום.
הבניין תוכנן על ידי האדריכל התל אביבי יהודה מגידוביץ' בסגנון אקלקטי, ונחשב באותה העת לאחד מהמבנים הססגוניים ביותר בישראל של אותה העת. על פי תוכניתו של המהנדס ארפד גוט הוקם המבנה על גבי כלונסאות בטון בחוף הים כשגשר צר מחבר בין החוף לבין המבנה. היו בבניין שלושה מפלסים, כאשר המפלס השני נועד למסעדה, והמפלס השלישי, הפתוח, כלל בית קפה וגינה.
על פי חוזה ההקמה, קיבל קזרנובסקי תשלום קבוע על ההפעלה ואחוז מהרווחים. לאחר עונת ההפעלה הראשונה בקיץ 1922, הותר החוזה עם קזרנובסקי[1]. לאחר ההפעלה התברר כי לא ניתן להפעיל את המקום בחורף בשל הסערות שגרמו לנזקים חוזרים ונשנים למבנה. עלויות התחזוקה היו גבוהות מההכנסות והמבנה עבר בין כמה ידיים.
הפעלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבונה המקורי פשט רגל, והמבנה עבר לידי עיריית תל אביב שהחכירה אותו למרדכי וייסר ומשה אברבנל, הבעלים של קולנוע עדן. נשף הפתיחה התקיים במאי 1923[2]. הם הפקידו את ניהול המקום בידיו של ירושלים סגל. על הקזינו הונפו דגל בריטניה ודגל ישראל[3]. למרות שהמקום נקרא קזינו, לא נערכו בו הימורים, והוא שימש למעשה כמסעדה מפוארת, בר ורחבת ריקודים. המסעדה ובית הקפה נועדו למעמד העליון והמחירים היו בהתאם. ביקרו בו נכבדי האנגלים, בהם לורד אלנבי[4] ואדוארד קית'-רוץ'[5]. הבעלים לא ראו רווח מהמקום, והוא עבר לידי קואופרטיב של מלצרים שניהלו את המקום בשנים 1926 עד 1927[6]. החוכר האחרון היה נחום גרינבלט שלמרות מאמציו הלך המקום והתדרדר[7].
בשנת 1936, בעקבות סערה עזה שפקדה את חוף ימה של תל אביב, נפגעו יסודות הבניין והוא הפך מסוכן לאורחים ונסגר[8]. ב-1939 החליטה העירייה להרוס אותו באמצעות פיצוץ לעיני קהל סקרנים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- על הקזינו באתר עיריית תל אביב
- ניר דודק, על השולחן, זינוק לאתמול: מסעדת הקזינו, באתר nrg, 25 במאי 2008
- אפרת שקד,תערוכת בתי הקפה של תל אביב 1980-1920 תמונה של פנים המקום.
- אלאונורה לב, תל אביב מזדקנת, אתר מסע אחר
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 קפוח זכיות של יוצר, דואר היום, 17 בספטמבר 1922
- ^ משה קולינסקי, העברית בקזינו גלי אביב, דואר היום, 14 במאי 1923
העברית בקזינו גלי אביב, דואר היום, 22 במאי 1923 - ^ ה.מ. הנציב העליון ביפו, דואר היום, 25 באוקטובר 1923
- ^ לורד אלנבי ורעיתו ביפו ות"א, דואר היום, 29 באפריל 1925
- ^ האדון קיטרוטש בתל אביב, דואר היום, 20 ביולי 1925
- ^ עירית תל אביב, נמסרת לחכירה הקזינו גלי אביב, דבר, 23 בדצמבר 1925
- ^ פתיחת הקזינו, דואר היום, 1 במאי 1930
- ^ במקום הזמנה פרטית, דבר, 12 במרץ 1937