גרד פאלטינגס

גרד פאלטינגס
Gerd Faltings
	גרד פאלטינגס, יוני 2006
לידה	28 ביולי 1954 (בן 71); גלזנקירכן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
מדינה	גרמניה
ענף מדעי	מתמטיקה
השכלה	אוניברסיטת מינסטר
מנחה לדוקטורט	האנס-יואכים נשטולד
תארים	דוקטורט
תלמידי דוקטורט	ניקולאי דורוב, נורברט הופמן, Majid Hadian, ויליאם דיוויד קנת' גרין, אייקה לאו, אלברטו בלדיני, רמי שנקר לוד, ניקולאס רינג, ברדלי ברוק, טיילר ג'ייסמיסון ג'רוויס, Wiesława Nizioł, מייקל לארסן, אגנס טילמן, Shinichi Mochizuki, Adrian Vasiu, כריסטיאן לידטקה, רוברט וילמס
ילדים	אולריקה פאלטינגס
פרסים והוקרה	פרס דני היינמן (1983); פרס שאו במדעי המתמטיקה (2015); פרס היינץ גומין למתמטיקה (2010); מדליית קנטור (2017); צלב המפקד במסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (2025); חבר זר של החברה המלכותית (2016); פרס פון-שטאודט (2008); פרס לייבניץ (1996); פרס המלך פייסל הבין-לאומי במדעים (2014); מדליית פילדס (1986); מלגת גוגנהיים (1988); פרס אבל (2026) ;
	אתר רשמי
תרומות עיקריות
	עבודתו בגאומטריה אלגברית והוכחתה של השערת מורדל.

גרד פאלטינגס (בגרמנית: Gerd Faltings; נולד ב-28 ביולי 1954 בגלזנקירכן) הוא מתמטיקאי גרמני, מחשובי חוקרי תורת המספרים. ידוע בשל עבודתו בגאומטריה אלגברית ובשל הוכחתו של משפט פאלטינגס.

ביוגרפיה

גרד פלטינגס נולד ב-1954 בגלזנקירכן שבגרמניה המערבית.

בשנים 1972–1978 למד מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטת מינסטר. בשנת 1978 קיבל תואר דוקטור למתמטיקה ובשנת 1981 סיים הביליטציה, שניהם מאוניברסיטת מינסטר. בשנים 1982–1984 שימש כפרופסור באוניברסיטת וופרטל, ובשנים 1985–1994 שימש כפרופסור באוניברסיטת פרינסטון. בסתיו 1988 ובשנת הלימודים 1992–1993 היה חוקר אורח במכון למחקר מתקדם בפרינסטון.^[1]

בשנת 1986 זכה במדליית פילדס על הוכחת משפט פאלטינגס, כ-60 שנה לאחר שניסח אותו כהשערה לואי מורדל: לעקום לא-סינגולרי מגנוס $\ g>1$ מעל שדה מספרים, יש רק מספר סופי של נקודות רציונליות.

משנת 1995 עמד בראש מכון מקס פלאנק למתמטיקה בבון.

פרסים

פרס דני היינמן (1983)
מדליית פילדס (1986)
מלגת גוגנהיים (1988/89)^[2]
פרס גוטפריד וילהלם לייבניץ מהקרן הגרמנית למדע, הפרס הגבוה ביותר בתחום המחקר בגרמניה. (1996)
פרס המלך פייסל (2014)
פרס שאו (2015)^[3]
חבר האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית (2018)
פור לה מריט (2024)^[4]
פרס אבל (2026)^[5]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גרד פאלטינגס בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של גרד פאלטינגס (באנגלית)

גרד פאלטינגס, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה

גרד פאלטינגס, באתר MacTutor (באנגלית)
גרד פאלטינגס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
גרד פאלטינגס, באתר של אוניברסיטת בון

Gerd Faltings, The Proof of Fermat’s Last Theorem by R.Taylor and A.Wiles, Notices of the AMS, JULY 1995

הערות שוליים

↑ "Gerd Faltings". Institute for Advanced Study. 9 בדצמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
↑ "John Simon Guggenheim Foundation | Gerd Faltings". אורכב מ-המקור ב-14 בדצמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
↑ "The Shaw Prize – Top prizes for astronomy, life science and mathematics". www.shawprize.org. אורכב מ-המקור ב-21 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
↑ "Faltings". ORDEN POUR LE MÉRITE (בגרמנית). {{cite web}}: (עזרה)
↑ Gerd Faltings awarded the 2026 Abel Prize, The Abel Prize

[1] "Gerd Faltings". Institute for Advanced Study. 9 בדצמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)

[2] "John Simon Guggenheim Foundation | Gerd Faltings". אורכב מ-המקור ב-14 בדצמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)

[3] "The Shaw Prize – Top prizes for astronomy, life science and mathematics". www.shawprize.org. אורכב מ-המקור ב-21 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)

[4] "Faltings". ORDEN POUR LE MÉRITE (בגרמנית). {{cite web}}: (עזרה)

[5] Gerd Faltings awarded the 2026 Abel Prize, The Abel Prize

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

זוכי מדליית פילדס
המאה ה־20	אלפורס, דאגלס (1936) • סלברג, שוורץ (1950) • סר, קודאירה (1954) • רות, תום (1958) • הרמנדר, מילנור (1962) • גרותנדיק, כהן, סמייל, עטיה (1966) • בייקר, הירונקה, נוביקוב, תומפסון (1970) • בומביירי, ממפורד (1974) • דלין, מרגוליס, פפרמן, קווילן (1978) • יאו, קון, ת'רסטן (1982) • דונלדסון, פאלטינגס, פרידמן (1986) • ג'ונס, דרינפלד, ויטן, מורי (1990) • בורגיין, זלמנוב, יוקוז, ליון (1994) • בורכרדס, גוורס, מקמולן, קונטסביץ' (1998)
המאה ה־21	וויבודסקי, לפורג (2002) • אוקונקוב, ורנר, טאו, פרלמן (2006) • וילאני, לינדנשטראוס, סמירנוב, צ'או (2010) • אבילה, בהרגבה, היירר, מירזאח'אני (2014) • בירקאר, ונקאטש, פיגאלי, שולצה (2018) • דומיניל-קופן, הא, מיינרד, ויאזובסקה (2022)

זוכי פרס אבל
2003–2009	ז'אן-פייר סר (2003) • מייקל עטיה ואיזדור זינגר (2004) • פטר לקס (2005) • לנארט קרלסון (2006) • סריניוסה ואראדהאן (2007) • ג'ון תומפסון וז'ק טיץ (2008) • מיכאיל גרומוב (2009)
2010–2019	ג'ון טייט (2010) • ג'ון מילנור (2011) • אנדרה סמרדי (2012) • פייר דלין (2013) • יעקב סיני (2014) • ג'ון נאש ולואיס נירנברג (2015) • אנדרו ויילס (2016) איב מאייר (2017) • רוברט לנגלנדס (2018) • קארן אולנבק (2019)
2020–היום	הלל פורסטנברג וגריגורי מרגוליס (2020) • אבי ויגדרזון ולסלו לובאס (2021) • דניס סאליבן (2022) • לואיס קפארלי (2023) • מישל טלגרן (2024) • מסאקי קאשיווארה (2025) • גרד פאלטינגס (2026)