אדוארד ויטן

אדוארד ויטן
Edward Witten
	אדוארד ויטן
לידה	26 באוגוסט 1951 (בן 70); בולטימור, ארצות הברית
ענף מדעי	פיזיקה, מתמטיקה
מקום מגורים	ארצות הברית
מקום לימודים	אוניברסיטת פרינסטון; אוניברסיטת ברנדייס; אוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון; Park School of Baltimore ;
מנחה לדוקטורט	דייוויד גרוס
מוסדות	אוניברסיטת פרינסטון; המכון למחקר מתקדם ;
תלמידי דוקטורט	Shamit Kachru, Scott Elliot Axelrod, Jonathan Bagger, Eric Redmund Sharpe, Christopher Edward Beasley, A Christopher Thompson, Mukund Rangamani, Eva Silverstein, Sergei Gukov, קומרון ואפה, Steven Giddings, דרור בר-נתן, Xiao-Gang Wen, Cedomir Crnkovic
פרסים והוקרה	פרסים והוקרה
בן או בת זוג	קיארה נאפי
צאצאים	דניאלה ויטן, אילנה ויטן, Jason Witten
הערות	יהודי
	www.sns.ias.edu/witten
תרומות עיקריות
	תורת המיתרים (אבי תורת M) ובתורת השדות הקוונטית.

אדוארד ויטן (באנגלית: Edward Witten; נולד ב-26 באוגוסט 1951) הוא פיזיקאי עיוני יהודי-אמריקאי, המתמקד בפיזיקה מתמטית. זוכה מדליית פילדס, פרופסור במכון למחקר מתקדם באוניברסיטת פרינסטון. מהחוקרים המובילים בעולם בתורת המיתרים (אבי תורת M) ובתורת השדות הקוונטית.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויטן נולד בבולטימור שבמרילנד, בן ללוריין, בת למשפחה יהודית, וללואי ויטן, פיזיקאי עיוני שעסק בכבידה ובתורת היחסות הכללית.

קיבל תואר ראשון בהיסטוריה (מקצוע משני בלשנות) מאוניברסיטת ברנדייס. ויטן חלם להיות כתב פוליטי ופרסם מאמרים ב"ניו ריפבליק" וב"דה ניישן" (The Nation). עבד תקופה קצרה בקמפיין הבחירות של ג'ורג' מקגוורן. השתתף במשך סמסטר אחד בלימודי כלכלה באוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון ופרש. אחר כך עבר לאוניברסיטת פרינסטון שם התחיל במחלקה למתמטיקה שימושית, עבר ללימודי פיזיקה עשה את עבודת הדוקטורט בהנחייתו של דייוויד גרוס (לימים חתן פרס נובל לפיזיקה) וקיבל תואר דוקטור בשנת 1976. בשנים 1976 – 1977 עשה פוסט-דוקטורט באוניברסיטת הרווארד. שימש פרופסור לפיזיקה באוניברסיטת פרינסטון בשנים 1980–1987. משנת 1987 משמש כפרופסור לפיזיקה מתמטית, כחבר קבוע במחלקת מדעי הטבע במכון למחקר מתקדם. היה פרופסור אורח במכון הטכנולוגי של קליפורניה (Caltech) למשך כשנתיים (1999-2001).

פועלו המדעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתו של ויטן משלבת ראייה נרחבת בפיזיקה ושליטה יוצאת דופן במתמטיקה מודרנית. הוא היה פעיל בעיקר בתחום תורת השדות הקוונטית ותורת המיתרים, ובתחומים קשורים בטופולוגיה. בין תרומותיו הרבות נמצאות ההוכחה למשפט האנרגיה החיובית ביחסות הכללית, עבודתו ביחס לסופר-סימטריה ותאוריית מורס, מבואותיו לתורת טופולוגית השדות הקוונטית ועבודתו סביב שדות הכיול לסימטריית ראי וסופר-סימטריה, והנחתו בנוגע לקיום תורת ה-M.

ויטן הוא בעל מדד הירש הגבוה ביותר מבין הפיזיקאים החיים (נכון לשנת 2005).^[^{דרוש מקור]}

לרגל קבלת פרס הארווי הגיע לסדרת הרצאות בטכניון (בין 31 בינואר ל-2 בפברואר 2006) שם הרצה בעיקר בנושאים הנוגעים לתורת המיתרים.^[1]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויטן נשוי לפיזיקאית (ממוצא איטלקי) קיארה נאפי המשמשת כפרופסור לפיזיקה באוניברסיטת פרינסטון. לזוג שתי בנות ובן.

אחיו, מאט ויטן, הוא תסריטאי ומפיק של מספר סדרות טלוויזיה פופולריות, כולל "פרקליטי אל איי" ו"האוס".

הכרה בינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויטן נערץ רבות על ידי הסובבים אותו. סר מייקל עטיה אמר עליו את דברי השבח הבאים:

"על אף היותו פיזיקאי באופן חד-משמעי, שליטתו במתמטיקה מתחרה עם קומץ מתמטיקאים... שוב ושוב הפתיע את הקהילה המתמטית ביישום גאוני של רעיון פיזיקלי המובילים לתאוריות מתמטיות חדשות ועמוקות... הוא השפיע רבות על המתמטיקה בת זמננו. בזכותו, הפיזיקה חזרה להוות מקור השראה ותובנה במתמטיקה."

בדומה לכך, ברב המכר היקום האלגנטי, מציין בריאן גרין מאוניברסיטת קולומביה כי ויטן נחשב בעיני רבים כפיזיקאי הטוב ביותר מאז אלברט איינשטיין, או אף מאז ומעולם.

השפעות תרבותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"כלבו של ויטן" בסדרה פיוצ'רמה

בסדרת האנימציה פיוצ'רמה הוזכר ויטן על ידי פרופסור פרנסוורת' בהסבירו על תורת מיתרים עתידנית "סופר דופר סימטרית" כאשר הוא עושה שימוש במודל "כלבו של ויטן" כדי לפשט את הרעיון. (הובא כפארודיה להקבלות מדעיות לנושאים מופשטים באמצעות חיות למיניהן כגון: החתול של שרדינגר והפינגווין של ריצ'רד פיינמן) כמו כן בסדרת הפנטזיה "אנג'ל" מוזכר כאחד מבין שני ענקים שביניהם פרד מקבלת להרצות על רעיונותיה בתורת העל מיתרים. [1]

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדליית פילדס (1990)
פרס קראפורד במתמטיקה (2008)
פרס נמרס למתמטיקה (2000)
פרס דיראק של המרכז הבינלאומי לפיזיקה תיאורטית (1985)
פרס דני היינמן לפיזיקה מתמטית (1998)
פרס קיוטו למדעים בסיסיים (2014)
דוקטור לשם כבוד מהאקדמיה הסינית למדעים (2016)
דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת הרווארד (2005)
APS Medal for Exceptional Achievement in Research (2016)
חבר זר של החברה המלכותית (1999)
פרס צלחת הזהב (1997)
פרס המחקר של מכון קליי (2001)
פרס אלן וטרמן (1986)
מדליית אלברט איינשטיין (1985)
עמית האגודה האמריקאית לקידום המדע (2019)
פרס הארווי (2005)
מדליית אוסקר קליין (1998)
מדליית לורנץ (2010)
עמיתי מקארתור (1982)
מדליית אייזק ניוטון (2010)
הפרס העולמי למדע על שם אלברט איינשטיין (14 באוקטובר 2016)
פרס אנרי פואנקרה (2006)
פרס ג'וסיה וילארד גיבס (1998)
פרס דיראק (1985)
המדליה הלאומית למדעים (2002)
הפרס לפיזיקה יסודית (2012)
פרס קראפורד
פרס קיוטו
עמית האגודה האמריקאית למתמטיקה
עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
עמית החברה הפיזיקלית האמריקאית

פרס פיתגורס (2005)^[2]
נבחר לרשימת המגזין TIME כאחד מ-100 האנשים המשפיעים ביותר לשנת 2004.
מונה על ידי האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר כחבר באקדמיית המדעים האפיפיורית (ב-21 ביוני 2006).^[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא אדוארד ויטן בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של אדוארד ויטן
אדוארד ויטן, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
אדוארד ויטן, באתר MacTutor (באנגלית)
אדוארד ויטן, במכון למחקר מתקדם
פרסומיו המדעיים במאגר ArXiv.
אדוארד ויטן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

[1] תמונות של פרופ' ויטן בביקור בטכניון

[2] קישור לפרס פיגורס

[3] אקדמית המדעית האפיפיורית

[1]

[2]

[3]

זוכי מדליית פילדס
המאה ה־20	אלפורס, דאגלס (1936) • סלברג, שוורץ (1950) • סר, קודאירה (1954) • רות, תום (1958) • הרמנדר, מילנור (1962) • גרותנדיק, כהן, סמייל, עטיה (1966) • בייקר, הירונקה, נוביקוב, תומפסון (1970) • בומביירי, ממפורד (1974) • דלין, מרגוליס, פפרמן, קווילן (1978) • יאו, קון, ת'רסטן (1982) • דונלדסון, פאלטינגס, פרידמן (1986) • ג'ונס, דרינפלד, ויטן, מורי (1990) • בורגיין, זלמנוב, יוקוז, ליון (1994) • בורכרדס, גוורס, מקמולן, קונטסביץ' (1998)
המאה ה־21	ובודסקי, לפורג (2002) • אוקונקוב, ורנר, טאו, פרלמן (2006) • וילאני, לינדנשטראוס, סמירנוב, צ'או (2010) • אבילה, בהרגבה, היירר, מירזחאני (2014) • בירקאר, ונקאטש, פיגאלי, שולצה (2018)