דב סוקולובסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב דב סוקולובסקי, 1982

הרב דב סוקולובסקי (ה'תרנ"ז, 1897 - כ"ג בכסלו ה'תשמ"ח - 14 בדצמבר 1987) היה רב וראש ישיבה חרדי-ישראלי וממנהיגי תנועת "נטורי קרתא"[דרוש מקור]. עמד בראש ישיבות "תורה ויראה" ו"מאור התורה"[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבלת פנים שערכו בוגרי ישיבת ראדין לכבוד ראש הישיבה הרב מנחם מנדל זקס (נואם) לימינו (לשמאל התמונה) יושב הרב דב סוקולובסקי, ואחריו הסופר דוד זריצקי. ירושלים 1962

נולד לרב מאיר שמחה בעיירה ספטקין שברוסיה. למד בישיבות ליטא ונקרא בהן בשם "בערל ספטקינר" על שם עיירת הולדתו. בתחילת דרכו למד בישיבת נובהרדוק[דרושה הבהרה], עבר לישיבת סלובודקה ומשם לישיבת ראדין שם התקרב ל"חפץ חיים" שנתן לו להגיה חלק מספריו. לאחר מכן עבר לישיבת מיר. בשלב מסוים גויס בבחרותו לצבא הרוסי אך ערק וחזר לישיבה.

במיר נישא לחנה דינה קמאי בתם של ראש הישיבה ורב העיירה, רבי אברהם צבי קמאי. הרב קמאי סמך את ידיו על ר' דב כרב ופוסק בכל ענייני הקהילה ובעת היעדרו מהעיירה מילא ר' דב את מקומו ברבנות, בהעברת השיעורים, ובהוראת תשובות לשאלות בהלכה.

בשנת ה'תרצ"ב, 1931, עלה לארץ ישראל, התגורר תקופה קצרה בצפת באמרו שאינו ראוי עדיין לעלות לירושלים, ולאחר מכן עבר להתגורר בירושלים.

עם התיישבותו במגורי קבע, הקים את "חברת מזהירי שבת", בהתאם לדברי רבו החפץ חיים. החברה פעלה אצל שלטונות המנדט בדרישה לחייב סגירת החנויות ביום שישי לפני כניסת השבת[2], וסוקולובסקי גייס מאות מתנדבים שארגנו פעולות מחאה וניהלו מאבק נגד פתיחת עסקים וחילולי שבת בירושלים. בין המשתתפים המפורסמים בפעילות החברה היו הרבנים: אריה לוין, שבתי יודלביץ, חייקל מילצקי, מרדכי אליהו וישראל יעקב פישר. הוא נהוג לכתוב מכתבים לאנשים שנראו מחללים שבת שבהם ביקש מהם שלא לחלל שבת[3].

לאחר מלחמת העולם השנייה התברר ביישוב גודל החורבן והשואה, ישיבת מיר חרבה וחמיו וחמותו נרצחו. בשנת ה'תש"ד 1944 הוקמה ישיבת מיר מחדש בירושלים בידי דוד אשתו, הרב אליעזר יהודה פינקל. ר' דב סוקולובסקי פנה לחוגי נטורי קרתא והיה ממייסדי "איחוד הישיבות בארץ ישראל", מוסד אלטרנטיבי לוועד הישיבות המזוהה עם אגודת ישראל ממנה פרשה והתרחקה "העדה החרדית". הוא שימש במשך תקופה ארוכה כראש ישיבה בישיבת תורה ויראה. באמצע שנות ה-40[4] יסד ישיבה וכולל אברכים בשם "מאור התורה" ובראשם עמד עד ליומו האחרון.

הרב סוקולובסקי היה מעורב במהלכי חטיפת יוסלה שוחמכר, ועסק רבות בארגון הברחתו יחד עם רות בן דוד. כאשר נישאה בן דוד לרב עמרם בלוי ב-1963, מהלך שנתקל בהתנגדותם של חברי וראשי בית הדין של העדה החרדית, שימש הרב סוקולובסקי שתמך בבני הזוג וגיבה את החלטתם, כרב מסדר הקידושין.[5]

בשנת ה'תשכ"ב, 1962, הקים קרן גמילות חסדים בשם "הרווחה והצלה", שיועדה לנתינת הלוואות לנזקקים לעזרה בנישואי צאצאיהם.

בכל שנותיו בישראל עמד בקשר תורני הדוק עם גדולי תורה כמו הרב שך שבתקופה מסוימת אף היה עולה לביתו[דרושה הבהרה] מדי שבוע לבקרו ולשוחח בלימוד, והרב יעקב ישראל קניבסקי עמו למד בחברותא בעת לימודיהם המשותפים בישיבת נובהרדוק. כמו כן למד בחברותא עם הרב מרדכי חיים סלאנים והרב אהרן ראטה משומרי אמונים ועם חתנו הרב אברהם יצחק קאהן מחסידות תולדות אהרן.

הרב דב סוקולובסקי נפטר בכ"ג בכסלו ה'תשמ"ח - 14 בדצמבר 1987.

חידושי תורתו פורסמו על ידו במהלך השנים בעיקר בכתב העת התורני "העמק" של "כולל יראי ה'" בירושלים, המזוהה עם חוגי נטורי קרתא.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גיורת מארה"ב נישאה לצייר במאה שערים, מעריב, 31 במאי 1970
  2. ^ מזהירי שבת אצל המושל, דואר היום, 5 בדצמבר 1935
  3. ^ אהרן דולב, השער החשוך של מאה שערים, מעריב, 19 באוגוסט 1977
  4. ^ ראו למשל: ישראל רוזנברג, 'עדות לישראל, ניו יורק תש"ט, עמ' 34. ובאמצע שנות ה-50, מודעה בכתב העת "המאור", גיליון נג, מאי 1955. עמ' 17.
  5. ^ ירון דרוקמן, הרב הקיצוני, הגיורת, החתונה והסערה, באתר ynet, 5 בספטמבר 2015