דה הבילנד דראגונפליי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דראגונפליי DH.90
de Havilland DH.90 Dragonfly
De Havilland DH90 Dragonfly.jpg
דראגונפליי בשירות חיל האוויר המלכותי, סביבות 1940
מאפיינים כלליים
סוג מטוס קל
ארץ ייצור בריטניהבריטניה  בריטניה
יצרן דה הבילנד
טיסת בכורה 12 באוגוסט 1935
צוות 1
נוסעים 4
יחידות שיוצרו 67
משתמש ראשי בריטניהבריטניה  בריטניה
משתמשים משניים אוסטרליהאוסטרליה  אוסטרליה
Flag of Canada (1957–1965).svg קנדה

דה הבילנד DH.90 דראגונפלייאנגלית: de Havilland DH.90 Dragonfly; דראגונפליי באנגלית פירושו: שפירית) היה מטוס קל דו-מנועי ודו-כנפי אשר נבנה במהלך שנות ה-30 על ידי חברת דה הבילנד הבריטית ונועד ללקוחות פרטיים ולהטסת תיירים בעלי ממון. במונחים של ימינו ניתן לומר, כי הדראגונפליי היה אחד ממטוסי המנהלים הראשונים שנבנו.

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שייצרה מספר מטוסי נוסעים מוצלחים מאוד אשר כללו את הדראגון, האקספרס והדראגון ראפיד, החלה חברת דה הבילנד בתכנון מטוס דו-כנפי עבור ארבעה נוסעים שנועד לשוק הפרטי. ל-DH.90, שכונה דראגונפליי, היה דמיון חיצוני לדראגון ראפיד, אך למעשה היה בעל מבנה ייחודי שהתבסס על מטוס הקומט שייצרה דה הבילנד ב-1934. מטוס זה, אשר זכה במירוץ האווירי בין אנגליה לאוסטרליה, הציג מבנה חדשני לתקופתו, שכלל שימוש בכיסוי של עץ לבוד על פני כל המטוס, זאת בניגוד לקודמיו שהתבססו על מסגרת עץ וכיסוי בד (שש שנים מאוחר יותר נעשה שימוש בשיטה זו בבניית המוסקיטו המפורסם)[1].

בנוסף, היה הדראגונפליי קטן מקודמיו, ומוטת כנפיו התחתונות הייתה קצרה מהעליונות. בתי המנוע שולבו לתוך חריצים בכנפיים ובלטו פחות לכיוון החרטום, ועיצובה החדש של שלדת המטוס אפשרה סידור שונה של התומכות וכבלי החיזוק שבין הכנפיים שהקלו על גישת הנוסעים לדלתות. תא הטייס כלל שני מושבים, אחד לטייס ואחד לנוסע, כאשר ניתנה אפשרות להתקנת זוג אמצעי שליטה לצורך הדרכת ואימון טייסים מתלמדים. בתא הנוסעים המפואר היו זוג מושבים בחלק האחורי ומושב בודד בצד הימני. צמד מנועיו של הדראגונפליי, מסוג דה הבילנד ג'יפסי מייג'ור בעלי 145 כוחות סוס[2], הורכבו על גבי הכנף התחתונה והניעו מדחפים כפולי-להב. גלגלי כן הנסע כוסו בלוחות אווירודינמיים הזהים לאלה של הדראגון ראפיד. המטוס הראשון, שסומן כ-G-ADNA, הוטס לראשונה ב-12 באוגוסט 1935 וב-1936 השיג מהירות ממוצעת של 231 קמ"ש במסגרת המירוץ האווירי של גביע המלך (King's Cup Race) למטוסים קלים[3].

היסטוריה מבצעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחירו של הדראגונפליי, 2,650 ליש"ט, נחשב כגבוה למדי והמכירות הראשונות בבריטניה היו צנועות. הדראגונפליי הראשון סופק במאי 1936, והזמנות נוספות כללו 36 מטוסים שנמכרו ללקוחות פרטיים ולבעלי חברות, כ-15 לחברות תעופה לשימוש כ"מוניות אוויר" ושלושה למועדוני תעופה. המטוס סופק בין השאר גם לבית המלוכה העיראקי ושני זוגות נרכשו על ידי חילות האוויר של דנמרק ושוודיה. שבעה מטוסים נשלחו בדרך הים לקנדה כשהם מפורקים, שם הורכבו על ידי סניף מקומי של דה הבילנד (שהפך מאוחר יותר לחברת "דה הבילנד קנדה"). בקנדה שירתו המטוסים בחיל האוויר המלכותי הקנדי, שרכש זוג מטוסים, ובמשטרה הרכובה המלכותית של קנדה, אשר רכשה ארבעה לצורך איתור מבריחי רום לאורך הגבול עם ארצות הברית[1][3].

דה הבילנד דראגונפליי כמטוס מנהלים בשירות חברת סילבר סיטי איירווייז, מאי 1953.

החל מסוף שנות ה-30, ולמרות יכולת הנשיאה מוגבלת, נמכרו מרבית הדראגונפליי שהיו בידיים פרטיות לשירות במספר חברות תעופה, כגון קוואנטס האוסטרלית, פלונה האורוגוואית, אלה ליטוריה (Ala Littoria) האיטלקית, וחברות נוספות באסיה ובאפריקה. ב-1937 רכשה ממשלת רומניה שלושה מטוסים אשר שירתו בחברת לארס ושימשו בעת הצורך לאימון טייסי חיל האוויר הרומני. הם נותרו בסדר הכוחות של חיל האוויר הרומני במלחמת העולם השנייה[4].

ייצור הדרגונפליי הסתיים ב-1938, ובמלחמת העולם השנייה הוכנסו כ-23 מטוסים לשירות צבאי בבריטניה ובמדינות חבר העמים כמטוסי קישור ותובלה קלה. כשישה מטוסים שרדו את שירותם הצבאי עד לשנת 1945, ובסך הכל נותרו אז ברחבי העולם כ-13 יחידות. בתחילת שנות ה-50 שירתו מספר מטוסים בחברות תעופה קטנות, כגון קונלאן איירווייז (Connellan Airways) ובוש פיילוטס איירווייז (Bush Pilots Airways) האוסטרליות[3][5][6], ודראגונפליי בסימון G-AEWZ נרכש ב-19 ביולי 1950 על ידי חברת התעופה הבריטית הפרטית סילבר סיטי איירווייז והופעל על ידה כמטוס מנהלים עד ה-26 במאי 1960[7]. משנות ה-70 ואילך נותרו בעולם רק שני מטוסי דראגונפליי במצב טיסה, בימינו נמצא אחד בבריטניה והשני בניו זילנד.

מכל הדלק של הדראגונפליי היה ממוקם בחלקו האחורי המעובה של גוף המטוס, ולא מאחורי המנועים כמו בדראגון ראפיד. כתוצאה מכך אבד רק דראגונפליי אחד משריפה. גורם נפוץ לתאונות היה איבוד שליטה על המטוס במהלך המראות או נחיתות שהביא לנזקים חמורים לכן הנסע או קצות הכנפיים.

גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ;DH.90
גרסת אב טיפוס בלבד, עם זוג מנועים מסוג דה הבילנד ג'יפסי מייג'ור סימן I בעלי 130 כוחות סוס.
  • ;DH.90A
זוג מנועי ג'יפסי מייג'ור סימן II ‏, 1C או D, בהם נעשה שימוש לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה, בעלי 142 כ"ס ולמעשה זהים.
  • ;גרסת מטוס ימי
הוספת מצופים מאלומיניום, חיזוק נקודות חיבור ודלת נוספת לנוסעים, הגדילו את משקל המטוס ל-1,410 ק"ג והפחיתו את המהירות המקסימלית ל-200 קמ"ש.

שירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדראגונפליי שירת בחילות האוויר או בחברות תעופה (לאומיות או פרטיות) במדינות הבאות:

מפרט טכני[עריכת קוד מקור | עריכה]

דה הבילנד DH.89 ו-DH.90 דראגונפליי בתצוגה אווירית בדאקספורד, בריטניה.

תכונות כלליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אורך: 9.65 מטר
  • מוטת כנפיים: 13.11 מטר
  • גובה: 2.79 מטר
  • שטח כנף: 23.78 מ"ר
  • משקל ריק: 1,134 ק"ג
  • משקל המראה מקסימלי: 1,814 ק"ג
  • מנוע: בוכנה, 2 X דה הבילנד ג'יפסי מייג'ור סימן II, ‏142 כ"ס כל אחד

ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מהירות מקסימלית: 232 קמ"ש
  • טווח: 1,000 ק"מ עם מטען מלא. עם מטען מופחת, ובתוספת מכל דלק של 114 ליטר, הוגדל הטווח ל-1,440 ק"מ
  • סייג רום: 5,515 מטר
  • מהירות טיפוס: 4.5 מטר/שנייה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Pigott, Peter. On Canadian Wings: A Century of Flight. Dundurn, 2005. ISBN 1550029967. עמודים 63-65
  2. ^ מלבד אלה שהורכבו בתחילה על גבי אב הטיפוס בעלי 130 כ"ס
  3. ^ 1 2 3 Gunston, Bill. The illustrated encyclopedia of propeller airliners. Exeter Books, 1980. ISBN 0896730786. עמוד 91
  4. ^ Romanian Armed Forces in the Second World War
  5. ^ Norman, Rob. Bush pilot. Norman Enterprises, 1976. ISBN 095973340X. עמוד 132
  6. ^ Parnell, Neville M. Boughton, Trevor. Flypast: a record of aviation in Australia. Australian Govt. Pub. Service, 1988. ISBN 0644079185. עמוד 157
  7. ^ Fleet List 3 - Silver City Airways Ltd
  8. ^ belgian-wings.be
  9. ^ Niehorster, Royal Iraqi Army - Royal Army Air Force Order of Battle. 15 April 1941