דיאבלו (משחק מחשב)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Disambig RTL.svg המונח "דיאבלו" מפנה לכאן. לערך העוסק בסדרת משחקי המחשב אליה שייך, ראו דיאבלו (סדרת משחקים).
דיאבלו
Diablo
Diablo.gif
עטיפת המשחק
תאריך הוצאה 31 בדצמבר 1996
סוגה משחק תפקידים ממוחשב, Hack and slash, משחק פעולה ממוחשב
פיתוח בליזרד נורת' (Blizzard Entertainment)
הוצאה לאור Blizzard Entertainment
עיצוב דייוויד ברוויק, אריק שייפר, מקס שייפר, אריק סקסטון, קנת' ויליאמס
סדרה דיאבלו
מצבי משחק משחק יחיד, משחק מרובה משתתפים
פלטפורמות Microsoft Windows, macOS, Playstation
המשחק הבא דיאבלו 2

דיאבלואנגלית: Diablo) הוא משחק מחשב מסוגת משחק תפקידים ופעולה, המתרחש בזמן-אמת (איננו מבוסס תורים). דיאבלו פותח על ידי חטיבת "דיאבלו נורת'" בחברת המשחקים Blizzard Entertainment והופץ לחנויות ב-31 בדצמבר 1996 ע"י בליזארד. דיאבלו הוא הראשון בסדרת המשחקים דיאבלו והצלחתו הובילה לפיתוח שני משחקים נוספים: דיאבלו 2 ב-2000 ודיאבלו 3 ב-2012.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקדמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דיאבלו (סדרת משחקים)

עידנים אחרי מלחמתם של המלאכים והשדים, בעולם סנקטוארי שולטים בני האדם. שלושת הרשעים הגדולים והאדונים של הגיהנום, ובניהם דיאבלו עצמו, החליטו להשיג ניצחון באמצעות השפעה על עולם בני האדם, גרמו לגירושם מהגיהנום על ידי הרשעים הנחותים. שם, לחמו הרשעים בארגון קוסמים שנקרא ההורדרים, לבסוף הובסו הרשעים על ידים הקוסמים ונכלאו בקריסטלים מכושפים שכונו "אבני נשמה" (Soulstones). אבן הנשמה של דיאבלו, אבן הנשמה האדומה, נקברה עמוק באדמה ומנזר נבנה בעל מקום קבורתה. עם הזמן, נשכחה מטרתו של המנזר ועיר בשם טריסטראם קמה ליד הריסותיו. כשלאוריק, מלך קונדוראס, הקים קתדרלה על הריסות המנזר, דיאבלו, שכוח האבן שלו דאך הצליח להשפיע על הארכיבישוב של הקתדרלה, לאזארוס, וגרם לו להשמיד את אבן הנשמה ובכך לשחרר את דיאבלו. דיאבלו השתלט על המלך לאוריק, גרם לו להתחיל במלחמה עם הממלכות השכנות שלו ולבסוף הוביל למותו, לאחר מכן השתלט על גופו של בנו הצעיר של המלך, הנסיך אלברכט, ומילא את המבוכים שמתחת לקתדרלה ביוצרים ומפלצות שנוצרו מסיוטיו של הנער.

תחילת המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר אחרי האירועים האחרונים מגיע הגיבור לעיירה. מוטל עליו להיכנס לקתדרלה של העיירה, לרדת מקומה לקומה, 16 קומות בסך הכל, ולהילחם במפלצות ובשדים תוך ביצוע משימות שונות בדרך להתמודדות הסופית מול אדון האימה דיאבלו. בסופו של המשחק הגיבור כולא את דיאבלו בחזרה באבן-הנשמה. במטרה לכלוא את דיאבלו לנצח הגיבור מנקב את ראשו באבן הנשמה, כך שיוכל להכיל את מהותו של דיאבלו ולמנוע ממנו לצאת לעולם. לא ברור מה תוצאת מהלך זה אך בסוף המשחק נרמז כי הוא לא השיג את מטרתו. בסצנה האחרונה נראה הגיבור כשהוא עטוף בגלימה וברדס, ופניו מוצלות. במשחק ההמשך "דיאבלו 2" מתברר כי דיאבלו אכן השתלט על הגיבור.

משחקיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיאבלו הוא משחק תפקידים ופעולה מסוג "Hack and Slash", בו השחקן מגלם דמות בודדת החוקרת את העולם של המשחק (המגולם לרוב במבוך) ויכול להשיג חפצים וציוד, להטיל קסמים, להביס אויבים ומפלצות ולתקשר עם דמויות בלי שחקן (NPC) במהלכו. מרבית ממשקי השחקן מתבצעים באמצעות לחיצה על העכבר למעט הטלת קסמים ושימוש בשיקויים שמבוצע באמצעות כפתורי המקלדת.

למשחק עיר מרכזית, טריסטרם, בה מרוכזים כל הדמויות בלי שחקן החברותיות במשחק, ודרכו השחקן רוכש ציוד ומידע לקראת משימות במשחק. מרבית המשחק מתבצע בקתדרלה של העיר המרכזית וב-16 השלבים שמתחתיה, מבוכי צינוק המעוצבים אקראית בכל טעינה של המשחק. השחקן מקבל מספר אקראי של משימות ממספר שלבים במשחק אותם השחקן יכול לבחור שלא לבצע. שתי המשימות האחרונות הן חיוניות לסיום המשחק.

המשחק תומך במשחק מרובה משתתפים עד מקסימום של 4 שחקנים.

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיאבלו 1: צילום מסך - לוחם הנמצא בעירה טריסטראם

למשחק שלושה סוגי דמויות מהם ניתן לבחור את המשחק: הלוחם, הנוכלת והמכשף. לכל דמות יש תכונות מסוימות המתאימות לה ומיומנות ייחודית. למרות שכל הדמויות יכולות להשתמש בכמעט כל החפצים והקסמים הזמינים במשחק, וזאת בניגוד לכותרים אחרים בסדרת משחקי דיאבלו, בהם קיימת הגבלה רבה על החפצים והיכולות של כל סוג דמות במשחק, התכונות הקיימות לדמות משפיעות על יכולתה להשתמש בתכנים אלו באופן יעיל. לדוגמה, הכמות המקסימלית של קסם שקיימת לדמות הלוחם מונעת ממנו ללמוד את הקסמים במדרג הגבוה יותר במשחק.

  • הלוחם (באנגלית: Warrior) הוא איש קרבות פנים אל פנים בעל עוצמה פיזית רבה (Strength), המהווה התכונה המרכזית שלו, ולרוב יהיה זה אשר מסוגל לספוג את כמות הנזק הגדולה ביותר. הלוחם מתחיל עם המיומנות הייחודית של תיקון החפצים שברשותו במחיר של העמידות הכללית (Durability) של החפץ. בעלילת המשחק, הלוחם מהווה הדמות המרכזית של המשחק הראשון, שמו איידן (Aidan), בנו של המלך לאוריק והנסיך יורש העצר האהוב של ממלכת קונדוראס. בסופו של המשחק איידן מנסה למנוע את חזרתו של דיאבלו באמצעות אבן הנשמה האדומה על ידי החדרתה לראשו, נסיונו כושל ודיאבלו משתלט עליו. במשחק השני איידן הוא הנודד האפל (The Dark Wanderer) אחריו עוקבים גיבורי המשחק, ובסופו הופך בעצמו לדיאבלו בסוף החלק הרביעי במשחק.
  • הנוכלת (באנגלית: Rogue) היא לוחמת המיומנת בשימוש בקשתות ונשקים בעלי טווח. אל אף שכוחה חלש מזה של הלוחם, הנוכלת יעילה מאוד בחיסול מפלצות מרחוק באמצעות הקשת שלה. התכונה המרכזית של הנוכלת היא זריזות (Dexterity) והמיומנות הייחודית שלה היא ניטרול מלכודות. שמה של הנוכלת הוא מורינה (Moreina), עמדה בראשה של משלחת נוכלות מאחוות העין העיוורת (Sisterhood of the Sightless Eye) שהגיעה לקונדוראס מהמזרח כדי לחקור את התפשטות הרוע בטריסטראם. לאחר הבסתו של דיאבלו בסוף המשחק הראשון מורינה חוללה על ידי הרוע והתמסרה לרשעית הנחותה מהגיהנום, אנדאריאל, ותוקפת את אחיותיה. במשחק השני מורינה ידועה כבלוד רייבן (Blood Raven, בעברית: עורבנית הדם) ומופיעה כבוסית בחלק הראשון.
  • המכשף (באנגלית: Sorcerer) הוא מטיל כשפים המומחה אומנות הקסם. המכשף יכול להטיל לחשים בדרגות הגבוהות ביותר ומהווה את הדמות החלשה ביותר פיזית. התכונה המרכזית של המכשף היא קסם (Magic) והמיומנות הייחודית שלה היא טעינת מטות קסמים במחיר כמות הקסמים המקסימלית של כל מטה יכול לבצע. שמו של המכשף הוא ג'זרת' (Jazreth), היה חבר בשבט המחשבים ויזג'רי שמספר מחבריו הגיעו לטריסטרם כדי לחקור את התפשטות הרוע בעיר ולחפש ספרי קסמים בקתדרלה שבו. לאחר הבסת דיאבלו נדד ג'זרת' ללוט גוליין שם פתח בטעות שער לגיהנום דרכו פלשו לעיר שדים שהשתלטו על ארמון המלך. במשחק השני ג'זרת' ידוע כהמזמן (The Summoner), ומפיעה כבוס בחלק השני.

בהרחבת המשחק "Diablo: Hellfire" התווספה דמות הנזיר (Monk), שיכולותיה הם לחימה פנים מול פנים עם מוט. שתי דמויות נוספות, הזמר הנודד (Bard), שמסוגל להחזיק שני נשקים בו זמנית, והברברי (Barbarian), שבעל יכולת ייחודית להלחם עם שני גרזנים, לא הוספו להרחבה משום שלא סיימו להכין אותם לפני פרסומו אך ניתן באמצעות פריצה לקבצי המשחק לאפשר משחק בהם.

חפצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשחק בנק רחב מאוד של חפצים בהם ניתן להשתמש לסייע בלחימה במפלצות. סוגי החפצים כוללים:

  • קשתות, הנשקים בעלי הטווח במשחק שבשימוש היעיל ביותר בידיה של הנוכלת.
  • מוטות, חפצים בעלי יכולות פיזית שנועדו בעיקר להטלת קסמים ללא לימוד הקסם או שימוש במאנא. קסם שמוטל על ידי מטה הוא בעל כמות הטלות מוגבלת שערכה משתנה ממטה למטה.
  • חרבות, נשקים בסיסייים ללחימת פנים אל פנים. מרבית החרבות הם באחיזת יד אחת (למרות שקיימות במשחק חרבות בעלות אחיזת שתי ידיים), ובכך לרוב מצומדות למגן ביד השניה.
  • גרזנים, נשקים כבדים ללחימת פנים אל פנים כלל הגרזנים במשחק הם באחיזת שתי ידיים.
  • אלות, נשקים ללחימת פנים אל פנים שלהם בונוס של 50% ללחימה כנגד המתים.
  • מגנים, מאפשרים לחסימת תקיפות כנגד השחקן.

בנוסף השחקן יכול להשתמש בקסדות וכובעים, שתי טבעות ותליון.

החפצים ההגנה (לבוש ומגנים) מחולקים לשלוש קטגוריות: קלים, בינוניים וכבדים. לחפצים רבים דרישת תכונות מינימליות כדי שהשחקן יוכל להשתמש בהם ביעילות. חפצים בעלי צבע לבן הם חפצים רגילים, חפצים כחולים הם חפצי קסם וחפצים זהובים הם חפצים ייחודיים. חפצים שאינם לבנים הם בעלי תכונות קסם מיוחדות המוגדרות באקראי לכל חפץ. כדי לגלות את תכונות אלו נדרש לזהות את החפצים (identify), אך לפני זיהוי החפץ עדיין ניתן להשתמש בו. לחפצים עמידות, המיוצגת במספר לכל חפת לו ערך מקסימלי. עם השימוש בחפצים, ערך העמידות שלהם יורד עד שכשמגיע ל-0, החפץ מושמד. את החפצים ניתן לתקן באמצעות תשלום לדמות ללא שחקן בעיר הראשית של המשחק או באמצעות מיומנותו הייחודית של דמות הלוחם.

סוג אחרון של חפצים הם חפצים מתכלים, ספרי ומגילות קסמים, חפצים שניתן להטיל באמצעות קסם פעם אחת בלבד, ושיקויים שונים המעניקים בונוסים לשחקן כגון החזרת נקודות קסם ובריאות ושיפור יכולות השחקן.

הרחבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיאבלו: להבות הגיהנום
Diablo: Hellfire
תאריך הוצאה 24 בנובמבר 1997
סוגה משחק תפקידים ממוחשב, Hack and slash, משחק פעולה ממוחשב
פיתוח Synergistic Software
הוצאה לאור סיירה און-ללין (Sierra Entertainment)
עיצוב קירט למונס, דונלד צאנג, פיטר ווטג'י, ג'ים אדוארדס, מייק מקמילן
סדרה דיאבלו
מצבי משחק משחק יחיד, משחק מרובה משתתפים
פלטפורמות Microsoft Windows
המשחק הבא דיאבלו 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דיאבלו: להבות הגיהנוםאנגלית: Diablo: Hellfire) היא חבילת ההרחבה למשחק אשר שפותחה על ידי חברת Synergistic Software (דינרג'יק סופטוור) והופצה על ידי חטיבת סיירה און ליין מבית חברת Sierra Entertainment.

ההרחבה מוסיפה למשחק דמות נוספת - הנזיר (Monk), אשר מסוגל להילחם ביעילות ללא נשק ולהשתמש במטה על מנת להכות מספר יריבים בו זמנית. להרחבה תוכננו דמויות נוספות, הזמר הנודד והברברי שלא הוכנו בזמן לפרסום המשחק. קבצי דמויות אלו מוכלים בדיסק ההתקנה, כך שניתן לשחק בדמויות אם מעתיקים אותם.

עלילת ההרחבה מתקיימת במקביל למאורעות המשחק המקורי: טריסטרם מותקפת שוב, גם הפעם על ידי יצורים שטניים. זאת כתוצאה מניסיון של מכשף מקומי לבצע קסם שלמעשה פתח פורטל עבור שד בשם נה-קרול (Na-Krul) שגורש על ידי דיאבלו לריק בעקבות בגידתו באדון האימה. השד מביא איתו צבא של יצורים המאיימים על טריסטרם בשני אזורים חדשים, הקן המוגלתי (Festering Nest) וקברי השדים (Demon Crypts).

ההרחבה מוסיפה מספר תכנים למשחק המקורי, מספר חפצים חדשים וגרסאות מחודשות לחפצים קיימים במשחק. מגילות עבור קסמים שהיו קיימים במשחק אך לא בצורת מגילה ומקדשים חדשים בעלי יכולות חדשות. ההרחבה לא מוסיפה מפלצות חדשות למשחק, אלא משתמשת באותו עיצוב מפלצות במשחק המקורי עם שינוי צבעים.

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הרעיון המרכזי למשחק הגה דייוויד ברוויק בזמן שעבד על פיתוח משחק הלחימה Justice League Task Force בשנת 1995. משחק זה פותח על ידי חברת יפנית בסיוע חברות אמריקאיות, ביניהן משחקי קונדו (Condor Games - אשר עם הזמן תהפוך לבליזרד נורת'), החברה לפיתוח משחקים שהקים ברוויק. בזמן פיתוח המשחק הכיר ברוויק את חברת בליזארד (שבאותו זמן נקראה Silicon & Synapse) ואת עניינם המשותף בפיתוח משחקי מחשב. קונדור הציעה את הרעיון לדיאבלו, שבתחילת דרכו היה משחק תפקידים מבוסס תורות, לחברות רבות אשר דחו אותו בטענה ש"סוגת ה-RPG מתה" לפני שבליזארד הביעה עניין בפיתוח המשחק כשהוצג להם הרעיון בינואר 1995. בליזארד שבאותו זמן נהנתה מהצלחתו של משחק האסטרטגיה בזמן אמת וורקראפט: אורקים ובני אדם, דרשה שני שינויים למשחק: הראשון שיהיה משחק בזמן אמת והשני שידע לתמוך במשחק מרובה משתתפים [1].

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למשחק מוזיקה ייחודית שהולחנה על ידי מאט אולמן, מלחין שעבד רבות עם חברת בליזארד וזכה בפרס למוזיקה הטובה ביותר במשחק מחשב עבור דיאבלו 2 בשנת 2000. הפסקול כולל 6 רצועות . הפסקול שוחרר אחרי 15 שנים.

ביקורות והשפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערכות הראשוניות למכירות המשחק נעו בין 100,000 ל-500,000 עותקים, כהשפעה על אהדת התקשורת על המשחק והצלחתו. הזמנות מקדימות של המשחק הגיעו למעל 450,000 ב-17 בדצמבר 1996, וכששוחרר היה המשחק הנמכר ביותר בינואר 1997, עמדה בה החזיק שלושה חודשים נוספים. במאי 1997 הודח למקום השני ברשימת המשחקים הנמכרים ביותר על די משחק מסדרת סטאר ווארס, שם נשאר עד ספטמבר, במהלכו הודח למקום החמישי. דיאבלו יצא מרשימת עזרת הנמכרים ביותר באוקטובר 1997. המשחק חזר לרשימת עשרת הנמכרים ביותר ביולי 1998 והגיע למקום השלישי באוגוסט.

המכירות העולמיות של המשחק הגיעו ל-500,000 עותקים באפריל 1997, 750,000 ביוני ומיליון עותקים עד סוף נובמבר. עד סוף שנת 1997 נמכרו 670,155 עותקים מהמשחק בארצות הברית בלבד. בשנה זו היה המשחק הרביעי הנמכר ביותר בארצות הברית. מפתחי המשחק ציינו שלדעתם מועד הפרסום של המשחק, 27 בדצמבר, יומיים לאחר חג המולד, היווה חלק גדול מהצלחת המשחק. באוגוסט 1998 קיבל המשחק את פרס הזהב מ-Verband der Unterhaltungssoftware Deutschland (VUD), פרס המעיד על מכירות של למעלה מ-100,000 עותקים בגרמניה, אוסטריה ושוויץ. בספטמבר של אותה שנה הגיעו מכירות העולמיות של המשחק לכ-2 מיליון עותקים. עד שנת 2000 נמכור הארצות הברית 1.3 מיליון עותקים, ועד שנת 2001 2.5 מיליון עותקים בעולם כולו.

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיאבלו התקבל בביקורות חיובות מאוד. אתר Metacritic מתעד ממוצע של 94/100 למשחק. רבים העריכו את המשחקיות הממכרת של המשחק, את אקראיות השלבים במשחק, הגרפיקה המתקדמת, מוזיקת המשחק והמבחר הרב של חפצים, מפלצות, שלבים ומשימות. מבקרים רבים ציינו כי העובדה שלמרות ששחקן עלול לסיים את המשחק, הוא לא יראה את כלל התכנים הקיימים בו, ובכך שחקנים החוזרים לשחק במשחק בפעם השניה והשלישית יחוו חוויה שונה. מבקרים לרוב מציינים את האפשרות לשחק במשחק מרובה משתתפים כאחת מנקודות החוזקה המשמעותיות ביותר של המשחק.

דיאבלו זכה בתואר "משחק השנה 1996" של המגזינים Computer Gaming World, GameSpot ו-Computer Game Entertainment, והגיע למקום השני בתחרות שניהל מגזין Computer Games Strategy Plus.

השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים מחשיבים את המשחק לאחד ממשחקי התפקידים הממוחשבים המוצלחים בכל הזמנים, ולמשחק קאלט, כך למשל הוקמו מאות אתרים העוסקים בסדרת משחקי דיאבלו, כמו גם מספר רב של קהילות שחקנים, המאוגדים למשל ל"שבטים" (Clans).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דיאבלו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The moment Diablo - and the action-RPG genre - were born, Eurogamer, Oli Welsh, 29 במרץ, 2016