דייהטסו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דייהטסו
הסמליל של דייהטסו, עיצוב גרפי של האות D שהיא האות הראשונה בשם החברה
Headquarter of Osaka Daihatsu Corporation.JPG
נתונים כלליים
תאריך הקמה 1 במרץ 1907 עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת אם טויוטה עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום המטה אוסקה עריכת הנתון בוויקינתונים
ענפי תעשייה תעשיית הרכב עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות 11,500,000,000 דולר אמריקני (נכון ל־2005) עריכת הנתון בוויקינתונים
רווח 284,920,052.006 דולר אמריקני עריכת הנתון בוויקינתונים
עובדים 13,033 (נכון ל־1 באפריל 2020) עריכת הנתון בוויקינתונים
 
www.daihatsu.co.jp
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
דייהטסו קופן בתערוכה באוסקה, 2005

דייהטסו חברת מכוניות בע"מיפנית: ダイハツ工業株式会社 ) היא חברה לייצור מכוניות יפנית שמייצרת בעיקר מכוניות קטנות וקומפקטיות וכן רכבי שטח. אחת מהתמחויות החברה היא בייצור מכוניות מיקרו הנקראות ביפן מכוניות מקבוצה קיי.

דייהטסו נוסדה בשנת 1951 בתור היורשת של חברת Hatsudoki, ובשנות ה-60 החלה לייצא כלי רכב לאירופה, על אף שלא זכתה להצלחה גדולה במכירות עד לשנות ה-80. מאז שנת 1992 הייתה חברת טויוטה המשווקת העיקרית של דגמי דייהטסו ובשנת 1988 אף רכשה 50% ממניותיה של דייהטסו. בשנת 2016 השלימה טויוטה את רכישתה של דייהטסו והודיעה כי רכשה 100% ממניותיה של דייהטסו בעסקת חילופי מניות[1]. במסגרת העסקה החדשה תמשיך דייהטסו לייצר מכוניות קטנות תוך התבססות על טכנולוגיות שיושאלו מטויוטה, גם עבורה וגם עבור חברת האם טויוטה.

היסטוריית החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1907 נוסדה חברת Hatsudoki Seizo
  • 1951 שונה שם החברה לדייהטסו מוטור קומפני
  • 1967 התחיל שיתוף הפעולה עם חברת טויוטה
  • 1988 דייהטסו ארצות הברית החלה לפעול עם השרייד והרוקי
  • 1992 דייהטסו ארצות הברית נסגרה בחודש פברואר
  • 1999 דייהטסו נעשית חברה-בת של טויוטה
  • 2011 טלקאר, יבואנית דייהטסו, מודיעה שהיא עומדת להפסיק את יבוא דייהטסו בישראל.
  • 2012 בשל המשבר הכלכלי במזרח אסיה והיוקר של הין היפני, החברה הפסיקה את הפעילות והמכירות בכל אירופה, ישראל, באוסטרליה וארצות-הברית.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות השמונים הייתה דייהטסו אחת מיצרניות המכוניות היפניות היחידות שלא נכנעו לחרם הערבי ומכרו מכוניות נוסעים בישראל. יבוא דגמי דייהטסו ומכירתם בישראל החל בשנת 1982 עם דגם השרייד (סופרמיני) ודגם השרמנט (משפחתית מבוססת טויוטה קורולה דור קודם). השרייד זכתה להצלחה במכירות, אך השרמנט התקשתה להתחרות בסובארו ליאונה הפופולרית, בין היתר בשל המבנה המיושן שהיה בעל הנעה אחורית. דייהטסו חזרה לשוק המכוניות המשפחתיות בשנת 1990 עם הצגה של האפלאוז.[2] האפלאוז זכתה להצלחה גדולה והייתה במשך כמה שנים לאחת מהמכוניות הנמכרות ביותר בישראל, עד להגעתן ארצה של מאזדה וטויוטה שהרחיקו אותה מהשוק.

בשנת 2006 זכתה דייהטסו לעדנה נוספת בארץ, כשהושק כאן הדור השני של הסיריון, אשר הייתה מכונית סופר-מיני קטנה שהתבססה בחלקה על מכלולים שהושאלו מטויוטה יאריס. בזכות תג מחיר אטרקטיבי למדי נמכרה בארץ במספרים גבוהים. לצידה זכה להצלחה גם הטריוס, שהיה למעשה הג'יפון העירוני הראשון שנמכר בארץ והקדים את זמנו בעשור שלם. בתחילת דרכו נחשב הטריוס בישראל כג'יפון עירוני שאינו מסוגל לספק יכולות שטח גבוהות בדומה לרכבי שטח נפוצים אחרים, אך עם גידול הביקוש לרכבי SUV ורכבי שטח רכים, בזכות מכלולי ההנעה שצויד בהם הכוללים, בין היתר, הנעה כפולה-קבועה (4WD), דיפרנציאל מרכזי ננעל וסרן אחורי חי, נחשב הטריוס לג'יפון עירוני המסוגל לספק יכולות שטח בלתי מבוטלות ביחס לג'יפונים ששווקו מאוחר יותר בישראל.

בהיעדר חלופות מגוונות לג'יפונים זולים בעלי יכולות שטח בינוניות, זוכים דגמי הטריוס לביקושים גבוהים גם שני עשורים לאחר תחילת שיווקם בארץ. בישראל ובמדינות נוספות בעולם קיימים מועדונים של חובבי דייהטסו טריוס לדורותיו המחזיקים בו כרכב לטיולי שטח רכים ובינוניים.

בשלב מאוחר יותר הצטרפה לדגמי הדייהטסו גם המאטריה, אך זו זכתה להצלחה בינונית למדי. בשנת 2012 הופסק ייצור מאטריה בעולם. בישראל הופסק יבואו כמה חודשים לאחר מכן. יצורו הופסק מפני שהיה ותיק וגם מראהו הנחשב בעיני רבים למוזר, דבר אשר השפיע על מכירותיו לרעה.

בפברואר 2012 הפסיק היבוא של דייהטסו סיריון בשל אי עמידה בתקנים מחייבים וגם, לפי טענת טויוטה, חברת האם של דייהטסו (ראו היסטוריית החברה), שהמכוניות אינן תחרותיות; במרץ 2012 הופסק גם יבוא דגמי דייהטסו בישראל.

נכון לשנת 2021 לא נמכרים בישראל דגמי דייהטסו חדשים.

דגמים מובילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דייהטסו סיריון (1999 - 2011)[עריכת קוד מקור | עריכה]

דור 1 (1999 - 2005)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סופר מיני. הדור הראשון של דייהטסו סיריון שווק בישראל בין השנים 1999 - 2005. דגם זה החליף למעשה את השרייד שהוצג על ידי דייהטסו בשנת 1987 והיה לפופולרי בישראל בסוף שנות ה-80 - תחילת שנות ה-90. דגמי הסיריון דור 1 שווקו בארץ עם מנוע 1.3 ליטרים המפיק 102 כוחות סוס, דגם 1.0 ליטר המשודך לתיבת הילוכים אוטומטית ומפיק 58 כוחות סוס וכן דגם 1.0 ליטר המשודך לתיבת הילוכים ידנית ומפיק 55 כוחות סוס.

דור 2 (2006 - 2011)[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיריון מודל 2005

סופר מיני. בשנת 2005 הציגה דייהטסו את מתיחת הפנים הראשונה שלה לסיריון. יבוא דגם זה לארץ החל בשנת 2006 וזכה להצלחה בקרב ציי הרכב ולקוחות פרטיים. מבוסס על מכלולים של טויוטה יאריס דור ראשון, הכולל מנוע 1.3 ליטרים המפיק 87 כוחות סוס ותיבת אוטומטית 4 הילוכים. בשנת 2011 הופסק יבוא הסיריון לארץ לאחר שחברת דייהטסו החליטה להפסיק לייצא מכוניות לאירופה ובתוך כך גם ישראל. הסיריון נחשבת למכונית אמינה וזולה לאחזקה ובזכות כך זוכה לפופולריות גם עשור לאחר הפסקת שיווקה בישראל. בשווקים אחרים בעולם נמכרת תחת השם דייהטסו בון (Boon) וטויוטה פאסו (Passo).

דייהטסו טריוס (1998 - 2011)[עריכת קוד מקור | עריכה]

דור 1 (1998 - 2006)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיני SUV. הדור הראשון של דייהטסו טריוס נחשב לאחד מחלוצי קטגוריית רכבי השטח הקטנים והעירוניים. בארץ החל שיווקו בסוף שנות ה-90 ושווק בעיקר כג'יפון עירוני במרכב צר וגבוה המספק תנוחת ישיבה גבוהה. מוצע עם מנוע המיוצר על ידי חברת טויוטה בנפח 1.3 ליטרים, 4 צילנדרים, המפיק 86 כוחות סוס ומשודך לתיבה אוטומטית הכוללת 4 הילוכים. דגמי הטריוס בארץ שווקו עם הנעה כפולה-קבועה, סרן אחורי חי, מרווח גחון גבוה ואפשרות נעילת דיפרנציאל מרכזי, ללא הילוך כוח. בתחילת שנת 2000 העניקה דייהטסו מתיחת פנים לטריוס בחלקו החיצוני והפנימי של הרכב. הטריוס כפי ששווק בארץ כלל 5 דלתות, 4 מקומות ישיבה וגלגל חליפי בגודל מלא התלוי על דלת הרכב האחורית. הגרסה המאובזרת כללה חלונות חשמליים, נעילה מרכזית ועוד. מבחינה מכנית, שווק הרכב עם מנוע מדגם אחר המספק 4 כוחות סוס נוספים.

דור 2 (2007 - 2011)[עריכת קוד מקור | עריכה]
טריוס דור 2 מודל 2010

מיני SUV. מתיחת הפנים הראשונה לדגם הטריוס של דייהטסו הוצגה לראשונה בתערוכת הרכב בפרנקפורט בשנת 2005. דגם זה שווק בישראל בין השנים 2007 ועד הפסקת הייבוא בשנת 2011. מוצע עם מנוע 1.5 ליטר, המיוצר על ידי טויוטה, מפיק 104 כוחות סוס ומשודך לתיבה אוטומטית 4 הילוכים. כל הדגמים בישראל שווקו עם הנעה כפולה קבועה (4WD) המועברת באמצעות דיפרנציאל מרכזי הניתן לנעילה, ללא הילוך כוח. בדומה לדור הראשון, צויד בסרן אחורי חי ומרווח גחון גבוה, 5 דלתות ו- 5 מקומות ישיבה (לעומת 4 בדגם היוצא).

בשנת 2010 עבר מתיחת פנים קלה והתווספו לו מערכות נוספות כגון:

DAC - מערכת בקרת הידרדרות במדרון (downhill assist control system) שפותחה על ידי טויוטה וקיימת בדגמי SUV נוספים שלה.

TRC - מערכת לבקרת משיכה (BRAKE ASSIST & TRACTION CONTROLׂ) - מערכת למניעת החלקה בדומה ל-ESP.

משווק ביפן תחת השם דייהטסו בי-גו (Daihatsu Be‣go) וטויוטה ראש (Toyota Rush).

מכוניות עבר של דייהטסו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכוניות המשווקות בשנת 2018[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Toyota buys Daihatsu for small-car development, Autoblog (באנגלית)
  2. ^ שאול גלאי, הבת של השכן, חדשות (עמ' 24), 10 במאי 1992
De facto car.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא יצרני רכב. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.