דלטון טרמבו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דלטון טרמבו עם רעייתו קלאו בבית הנבחרים, 1947

דלטון טרמבואנגלית: Dalton Trumbo;‏ 9 בדצמבר 1905 - 10 בספטמבר 1976), סופר ומחזאי אמריקני. נמנה עם העשירייה ההוליוודית - קבוצת קולנוענים שסירבה להעיד בפני ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקנית שחקרה חשדות למעורבות קומוניסטית ב-1947.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרמבו נולד במונטרוז, קולורדו, ולמד באוניברסיטת קולורדו במשך שנתיים. בתחילת דרכו כתב במגזין "ווג", והחל לכתוב תסריטי קולנוע בשנת 1937. בשנת 1939 זכה ספרו האנטי-מלחמתי של טרמבו, "ג'וני שב משדה הקרב", בפרס ה"נשיונל בוק" ("הספר הלאומי"). מקור ההשראה לכתיבת הספר היה במאמר שקרא אודות חייל בריטי שנפצע והתעוות אנושות במהלך מלחמת העולם הראשונה. זמן קצר לאחר פתיחת מבצע ברברוסה ביוני 1941 הורה טרמבו לבטל את הדפסתו של הספר. טרמבו מסר לידי ה-FBI מכתבים ששלחו אליו אזרחים שביקשו עותק מן הספר, כללו הערות אנטישמיות והביעו תמיכה בשלום מיידי עם גרמניה הנאצית, משום שפקפק בנאמנותם למאמץ המלחמתי של בעלות הברית.

בתחילת שנות ה-40 כבר היה לאחד הכותבים בעלי המשכורות הגבוהות ביותר, בעבור עבודתו בסרטים כגון "קיטי פויל", שהקנה לו מועמדות לפרס האוסקר בקטגוריית עיבוד התסריט, "שלושים שניות מעל טוקיו" (1944), ו"ליקבינו ענבים רכים" (1945).

בשנת 1947 , יחד עם תשעה תסריטאים ובמאים אחרים, זומן על ידי ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקנית לשם מתן עדות בדבר השפעתה של המפלגה הקומוניסטית בהוליווד. טרמבו סירב לנדב מידע, הורשע בביזוי הקונגרס של ארצות הברית, ונדון לשנת מאסר וקנס של אלף דולר. במשפטו טען שהשאלה לגבי השתייכותו למפלגה הקומוניסטית נוגדת את התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית, אולם בית המשפט קבע נגד טענתו זו[1]. לאחר שבית המשפט העליון של ארצות הברית סירב לשמוע את ערעורו הוא בילה 11 חודשים בבית הסוהר בשנת 1950.

במקביל, שמו התווסף לרשימה השחורה של אנשים החשודים כקומוניסטים שהאולפנים בהוליווד התחייבו הדדית שלא להעסיק.

לאחר מכן ניאותו כמה שחקנים ובמאים הוליוודיים, כגון איליה קאזאן וקליפורד אודטס, להעיד בפני הוועדה ולספק לה את שמותיהם של אחדים מחבריהם למפלגה הקומוניסטית. רבים מקרב אלו שהעידו נודו על ידי חבריהם ועמיתיהם, ובחלוף השנים התייחסו אליהם רבים בהוליווד בבוז. למרות זאת, טרמבו גרס כי גם אלו שנאלצו להעיד בלחץ הוועדה והאולפנים נפלו קורבן לציד המכשפות. רבים העבירו ביקורת על דעתו זו של טרמבו.

לאחר שריצה את עונשו ומחשש שיוזמן שוב להעיד בפני הקונגרס, היגרו טרמבו והוגו בטלר עם משפחותיהם למקסיקו בנובמבר 1951[2], בה שהה טרמבו 26 חודשים. במקסיקו כתב טרמבו 30 תסריטים תחת שמות בדויים, ביניהם Gun Crazy (1950), שנכתב תחת השם מילרד קאופמן. המרחק ממרכז העניינים בהוליווד לא מטיב עם טרמבו. מצבו הכלכלי הדרדר והוא בחר לשוב לארצות הברית[3].

בעבור תסריטו "האמיץ", שנכתב תחת השם רוברט ריץ', זכה בפרס האוסקר בשנת 1957. בשנת 1993, שנים לאחר מותו, זכה באוסקר על כתיבת הסרט "חופשה ברומא" (1953). במשך שנים רווחה הידיעה לפיה איאן מקליאן האנטר כתב את הסרט, והוא אף זכה בפרס בשל כך.

בשנת 1960 הוסר החרם עליו לאחר שאוטו פרמינגר העסיק אותו בכתיבת התסריט עבור הסרטים "אקסודוס"[4] והשחקן קירק דאגלס העסיק אותו בכתיבת "ספרטקוס". שניהם כללו את שמו בין יוצרי הסרטים.

טרמבו כתב גם לתיאטרון – מחזהו "הגנב הכי גדול בעיר" זכה להצלחה בתיאטראות ברודוויי ולונדון – ועוד מספר רומנים. אסופת מכתביו, אשר התפרסמה בספר "דיאלוג נוסף" (1978, בעריכת הלן מאנפול), זכתה לשבחים בלתי-מסויגים (אחדים מהמבקרים השוו מכתביו לאלה של וולטר) ומיצבה את דמותו של טרמבו כלוחם חירות.

בשנת 1971 ביים טרמבו את הגרסה הקולנועית לספרו "ג'וני שב משדה הקרב", בכיכובם של טימות'י בוטומס, דיאן ורסי וג'ייסון רובארדס. קטעים מן הסרט משולבים בווידאו-קליפ "One" של להקת הרוק מטאליקה משנת 1988.

אחד מסרטיו האחרונים, "פעולה ניהולית", התבסס על תאוריות קונספירציה בדבר ההתנקשות בנשיא קנדי.

טרמבו מת מהתקף לב בהיותו בן 70. לאחר מותו זכה להערכה מחודשת ועל פי דמותו וחייו הועלו מחזות ואף הופק סרט עלילתי ארוך -"טראמבו".

הערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על עבודתו ב"בודדים הם הגיבורים" נכתב במעריב[5]:

"לזכותו נזקפים תכונות התימצות והגיבוש של הסרט. ... גם הפעם הצליח טראמבו לכתוב תסריט שהדיאלוג בו מרוכז ענייני, מגלה אמיתות פסיכולוגיות דקות של יומיום באפיון גיבוריו, ומדריך את הצופה לקראת הבהרתו של רעיון חברתי אנושי מסוים".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דלטון טרמבו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]