אקסודוס (סרט)

אקסודוס
Exodus
	כרזת הסרט
מבוסס על	אקסודוס
בימוי	אוטו פרמינגר
הופק בידי	אוטו פרמינגר
תסריט	לאון יוריס (נובלה),; דלטון טרמבו
עריכה	לואיס ר. לופלר
שחקנים ראשיים	פול ניומן,; אווה מארי סיינט,; רלף ריצ'רדסון; לי ג'יי. קוב; יו גריפית'; פיטר לופורד
מוזיקה	ארנסט גולד
צילום	סאם ליוויט
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	Otto Preminger Film
חברה מפיצה	יונייטד ארטיסטס, נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	15 בדצמבר 1960
משך הקרנה	208 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט מלחמה, סרט המבוסס על יצירה ספרותית, סרט דרמה, סרט פעולה
מקום התרחשות	קפריסין
תקציב	4,500,000‏$
הכנסות	20,000,000‏$
פרסים	פרס אוסקר לפסקול דרמטי או קומדי מקורי הטוב ביותר (ארנסט גולד)
	דף הסרט ב־IMDb

אקסודוס (באנגלית: Exodus) הוא סרט דרמה אפית אמריקני משנת 1960, המבוסס על הרומן "אקסודוס" מאת ליאון יוריס. הסרט הופק ובוים על ידי אוטו פרמינגר, ומככבים בו פול ניומן, אווה מארי סיינט ורלף ריצ'רדסון.

הסרט עוסק בפרשת ההעפלה והתקומה הציונית בארץ ישראל. שם הסרט מבוסס על ספר שמות בתנ"ך, שנקרא באנגלית/לטינית 'אקסודוס' ומספר על המסע של העם היהודי מעבדות (שאותה משווה יוריס לגלות) לחירות. השם קשור גם לאוניית המעפילים אקסודוס, שסיפורה מתואר בתחילת הסרט, אך אינו תופס נפח רב.

עלילת הסרט התבססה באופן חופשי על הרומן מאת לאון יוריס, אך עבר שינויים משמעותיים בעיבודו הקולנועי. עלילת הספר המקורית נמשכה עד שנת 1956 והתייחסה גם לאירועים מאוחרים יותר, בהם מבצע קדש, בעוד שהסרט התמקד במאבק להקמת מדינת ישראל. הבמאי אוטו פרמינגר דחה את גרסת התסריט שכתב יוריס, ובמקומו נשכר דלטון טרמבו, מתסריטאי הוליווד הבולטים, שהיה בין "העשרה של הוליווד" שסבלו מרדיפות בתקופת המקארתיזם.

הסרט צולם ברובו בישראל והשתתפו בו אף שחקנים ישראלים בהם דן בן אמוץ, שמוליק סגל, גאולה נוני, עמוס מוקדי, מרדכי בן זאב, יעקב בנאי, יוסי גרבר ואסתר עופרים^[1]. בסרט השתתפו גם ישראלים בצוות ההפקה, כגון מעצב הבמה והתאורה ארנון אדר, ששימש כסגן המנהל האמנותי של הסרט, ולמדו את רזי מקצוע הקולנוע; ניתן לציין את "אקסודוס" למעשה כאבן דרך בקולנוע הישראלי, כסרט שבו רכשו ישראלים ידע מקצועי קולנועי שהשתמשו בו לאחר מכן בסרטים ישראליים מקוריים^[2].

הסרט זכה להצלחה קופתית גדולה, בין השאר בזכות השחקן הראשי, פול ניומן, עם צאתו לאקרנים בישראל כחודשיים לאחר פתיחת משפט אייכמן בירושלים^[3], ב-11 באפריל 1961 והפך לשגרירה של ישראל בעולם. בתקופה שבה הציבור הישראלי עקב אחר העדויות במשפט, אשר שיחזרו את אירועי השואה, הסרט הציג את מאבק היישוב היהודי בדרך להקמת מדינת ישראל. המוזיקה לסרט התפרסמה בעיקר בביצוע של צמד הפסנתרנים פרנטה וטייכר.

עלילת הסרט

עלילת הסרט משלבת אירועים היסטוריים, בהם סיפורה של ספינת המעפילים אקסודוס ומלחמת העצמאות, עם קווי עלילה דמיוניים ודמויות דמיוניות.

בתחילת הסרט מוצגת דמותה של קתרין "קיטי" פרימונט (אווה מארי סיינט), אחות אמריקנית שהתאלמנה במלחמת העולם השנייה המתנדבת במחנה המעצר "קראולוס" שבקפריסין שם מוחזקים יהודים ניצולי השואה באופן זמני על ידי הבריטים אשר לא מאפשרים להם להיכנס לארץ ישראל, הם יושבים ומחכים שם ליום שבו יקבלו כרטיסי עליה ויפליגו לארץ ישראל, במהלך ביקור במחנה קיטי פוגשת נערה יהודייה צעירה ניצולת שואה מדנמרק בשם קארן האנסן (ג'יל האוורת'), אשר מחפשת אחר אביה שממנו הופרדה בזמן המלחמה.

בינתיים משקיעים הארגונים היהודים מאמצים רבים להעלותם ובסגרת זו ארגנו בריחה המונית של 611 ניצולי השואה ממחנות המעצר בקפריסין לארץ ישראל על גבי ספינת המטען "אקסודוס", את האוניה משיט ארי בן כנען (פול ניומן), יהודי-ארצישראלי צעיר וכריזמטי, קצין לשעבר בבריגדה היהודית בצבא הבריטי ומפקד בהגנה. הבריטים מאתרים את ספינתו בנמל בקפריסין, עורכים עליה מצור ומאיימים להשתלט עליה. על הספינה נמצאת גם קארן האנסן ובחור ניצול שואה בשם דב לנדאו (סאל מינאו). המעפילים פותחים בשביתת רעב, וארי אפילו מאיים לפוצץ את הספינה עם הפליטים, עד אשר לבסוף הבריטים נכנעים ומאפשרים לספינה לשוט לארץ ישראל.

החלק השני של הסרט מתרחש בארץ ישראל במהלך חודשים האחרונים של המנדט הבריטי בארץ ישראל, קארן עוברת לקיבוץ גן דפנה ודב מצטרף לארגון האצ"ל על מנת להילחם בשלטונות המנדט. אביו של ארי, ברק בן כנען (לי ג'יי. קוב), הוא אחד מראשי הסוכנות היהודית המנסה לחתור להקמת מדינה יהודית באמצעים פוליטיים ודיפלומטיים בלבד, בעוד אחיו של ברק, עקיבא (דייוויד אופטושו), הוא מנהיג האצ"ל אשר מנסה לסלק את הבריטים מן הארץ באמצעים אלימים. היישוב שבו גדל ארי, ואשר בו מתגוררים הוריו, הוא קיבוץ גן דפנה אשר שוכן באזור הגליל למרגלות הר תבור. בינתיים האחות קיטי עולה לישראל והיא וארי מתאהבים זה בזו.

לאחר פיצוץ מלון המלך דוד נעצר עקיבא על ידי הבריטים ונגזר עליו עונש מוות. בעודו ממתין להוצאתו להורג בתלייה בכלא עכו, ארי מארגן התקפה על הכלא על מנת לשחרר את חברי המחתרת שנעצרו ואת עקיבא. בעת בריחתם מהכלא, עקיבא נהרג על ידי הבריטים בעוד שארי נפצע קשה. משום שהצבא הבריטי מחפש אחריו ביישובים היהודים, ארי מחליט להסתתר בכפר הערבי אבו ישע, אצל חבר הילדות שלו טהא (ג'ון דרק) אשר כעת הוא המוכתר של היישוב. קיטי מגיעה לכפר ומטפלת בארי.

בינתיים העצרת הכללית של האו"ם מחליטה לחלק את ארץ ישראל המנדטורית לשתי מדינות - יהודית וערבית. הערבים מסרבים לקבל את החלוקה, ובעקבות כך קבוצת לוחמי מיליציה ערבים בראשות המופתי של ירושלים מוחמד אמין אל-חוסייני מתכננים לתקוף את גן דפנה ולרצוח את כל תושבי היישוב. בעקבות כך טהא מזהיר את ארי מפני המתקפה וארי מצליח להבריח בזמן את ילדי היישוב במהלך שעות הלילה. קארן פוגשת בהמשך את דב ומצהירה בפניו כי היא אוהבת אותו, דב מבטיח לקארן שהם יתחתנו ביום מן הימים, בהמשך הלילה בעת שקארן עושה דרכה חזרה מעמדת שמירה לקיבוץ גן דפנה, היא נתקלה במארב ונהרגת על ידי חבורה של אנשי מיליציה ערבים, גופתה נתגלתה בבוקר שלמחרת, באותו היום, הכח בפיקודו של ארי כובש את הכפר הסמוך אבו ישע ומגלה את גופתו של טהא אשר נתלה על ידי אנשי מיליציה ערבים שחרתו סמל מגן דוד על גופתו.

טהא וקארן נקברים בקבר אחים. במהלך טקס ההלוויה ארי נשבע שיום אחד היהודים והערבים יחיו יחד זה לצד זה בשלום, לא רק במוות אלא בחיים. הסרט מסתיים כאשר ארי, קיטי, וכוחות של הפלמ"ח נכנסים למשאיות ונוסעים לעבר הקרבות.

קבלת הסרט בישראל

בישראל התקבל הסרט באהדה רבה וחסרת תקדים. צילומי הסרט שנערכו בישראל עוררו התרגשות בציבור, והעיתונות בישראל דיווחה בקביעות אחר התקדמותה.

בהקרנה הראשונה ביוני 1961, נכח דוד בן-גוריון^[4].

העיבוד הקולנועי שינה באופן מהותי דמויות ועלילות מהספר. אחת הדוגמאות הבולטות היא דמותה של קארן, שבספר נרצחת בידי פדאיונים בקיבוץ בנגב, אירוע שנועד לשקף את פרשת רצח רועי רוטברג בקיבוץ נחל עוז. יוריס שילב בספרו גרסה מעובדת של נאום ההספד שנשא משה דיין על קברו של רוטברג, והעמיד את המשפט "ארי בן כנען בכה" כשיא רגשי משמעותי. שינויים אלו הובילו לביקורת מצד יוריס, שטען כי לא נותרו בסרט "אפילו סצנה אחת, רעיון או אפיון דמות" מספרו.

לקראת הקרנת הבכורה, הביע יוריס חשש כי הסרט אינו מייצג נאמנה את ההיסטוריה של העם היהודי ושל מדינת ישראל, ופנה לטדי קולק בבקשה לארגן הקרנה מוקדמת לראש הממשלה דוד בן-גוריון. על אף העיוותים ההיסטוריים, בן-גוריון וגורמים בכירים נוספים הביעו שביעות רצון מהסרט. אפרים ויצגל, איש הסוכנות היהודית, אף כתב לבמאי כי "אקסודוס" אינו רק סרט היסטורי, אלא "מעשה היסטורי בעצמו".

באופן חריג העניקה ממשלת ישראל סיוע למפיקי הסרט^[5], כמו כן, גם צה"ל השתתף בהפקת הסרט, כאשר ספינות חיל הים שימשו משחתות של הצי המלכותי הבריטי^[6] וחיילי צה"ל גילמו חיילים בריטיים בחיפה. לפרקים אף נחסם נמל חיפה ועוכבה תנועת אוניות לצורך הצילומים.^[7]

עם זאת, הפקת הסרט עוררה התנגדות בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל. ערביי ישראל יצאו להפגנות נגד הסרט, אף שלא הייתה להם גישה לתסריט הסופי, והתבססו על תיאורי הספר של לאון יוריס, שכללו הצגה שלילית של דמויות ערביות. בין היתר, הספר כלל תיאורים של אלימות מינית שיוחסה לערבים, לצד קטע שבו הדמויות הראשיות מגיעות לנצרת ונתקלות ב"חבורות נערים ערביים מלוכלכים" המציעים להם סחורות שונות, כולל תמונות פורנוגרפיות ואף את אחיותיהם בתשלום. בנוסף, נטען כי הספר הציג את הנשים הערביות כבעלות ריח גוף בלתי נעים.^[7]

העיתונות העברית התייחסה למחאה וטענה כי הספר היה זמין למכירה זמן רב ללא תגובות מיוחדות, וכי ההתנגדות התעוררה רק בעקבות הפקת הסרט, במסגרת ניסיון להסית את הציבור הערבי נגדו.^[7]

הסרט זכה לפופולריות רבה והוקרן בפני קהל רחב. באלבום היובל של מדינת ישראל נכללה הקרנת אקסודוס ברשימת האירועים הבולטים של שנת 1961 (תשכ"א), כחלק מהאירועים המרכזיים של השנה.^[3]

הפקה

מיקומי צילום

הסרט צולם בעיקר בישראל ובקפריסין, כדי להדגיש אותנטיות היסטורית. להלן המיקומים העיקריים ותפקידם בהפקה.

ישראל

ירושלים

כיכר העצמאות: שימשה לשחזור הכרזת העצמאות של ישראל (1948) עם 20,000 ניצבים.^[8]
בניין בית המשפט העליון: שימש רקע לסצנת משפט של חבר ההגנה.^[8]
מלון המלך דוד: צולמו בו סצנות המדמות את הפיצוץ של האצ"ל ב-1946, שהרס חלק מהמלון.^[8]

חיפה

כיכר פריז: הופיע בה פול ניומן על סקוטר וביצע דיאלוגים עם פרמינגר.^[9]
רחובות העיר: תיעדו את החיים היומיומיים והמתחים הפוליטיים.

עכו

צילומים נוספים התקיימו כאן, אם כי הסצנות הספציפיות אינן מפורטות.^[10]

קפריסין

פמגוסטה

שימשה כרקע למחנות מעצר בריטיים לפליטים יהודים לאחר מלחמת העולם השנייה.^[10]^[11]
אתגרים לוגיסטיים: הצילומים הופרעו עקב המרד היווני-קפריסאי נגד השלטון הבריטי. השלטונות הבריטיים סירבו לתמוך בהפקה, מחשש להשפעה ועידוד מורדים מקומיים.

עיצוב אומנותי

בסרט מופיע הפסל "דפנה לוחמת הפלמ"ח", המוצב במרכז הקיבוץ הבדיוני "גן דפנה". הפסל, הממוקם באופן בולט בסצנות שונות, משמש כאנדרטה לדמותה של דפנה – צעירה שהייתה מאוהבת בארי בן כנען ונרצחה באכזריות.^[12]

הפסל, המוצג דרך קבע בבית יד לבנים, מסמל את המעבר של דמות הלוחמת הישראלית לקדמת הבמה האמנותית. הוא יוצר מתח בין הייצוג ההרואי של לוחמת האוחזת רובה לבין סממני נשיות צעירה החורגים מהתדמית הגברית הדומיננטית. בסרט, הדמות של קרן, עולה חדשה צעירה, משקפת מאפיינים נשיים המזכירים את דמותה של דפנה, כאשר שיערה הזהוב והמשוחרר מעניק לה נופך זר ונשי, בניגוד להופעה הספרטנית של ילידי הקיבוץ, ומרמז על אפשרות לחיים מחוץ למסגרת הקולקטיבית החלוצית-לוחמת.

דיוק היסטורי

הסרט מציג את הגעת האנייה אקסודוס לחופי ארץ ישראל, כשעליה פליטים יהודים שנאבקים להגיע לארץ למרות ניסיונות הבריטים לעצור אותם. במציאות:

האנייה נעצרה על ידי הבריטים מחוץ למים הטריטוריאליים של ארץ ישראל, כ-20 מייל ימי מעזה, ולוותה על ידי שייטת לנמל חיפה.
נוסעיה הוחזרו לאירופה ולא נשלחו ישירות למחנות המעצר בקפריסין, כפי שנראה בסרט.
הבריטים אילצו את הפליטים לרדת בצרפת, וכשסירבו, הם הועברו בכוח לגרמניה.

בסרט, המאורע מוצג כסיפור הצלחה ציוני שבו היהודים מנצחים את הבריטים, אך במציאות היה זה משבר בינלאומי שדווקא הדגיש את אכזריות מדיניות ההגירה הבריטית.

לקריאה נוספת

אביבה חלמיש, "אקסודוס: סרט ששינה את ההיסטוריה", בתוך: חיים בראשית, שלמה זנד ומשה צימרמן (עורכים), קולנוע וזיכרון: יחסים מסוכנים?, ירושלים: מרכז זלמן שזר, 2004, עמ' 341–359