דמה סטויאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דמה סטויאי, צילום רשמי משנת 1944
דמה סטויאי (במרכז התמונה), כשגריר הונגריה, מלווה בפקידים בכירים גרמנים, בעת ביקור אצל היטלר בשנת 1940

דֶמֶה סטויאי (Döme Sztójay; נולד תחת השם דמטר או דימיטריה סטויאקוביץ' , Demeter Sztojakovics, ‏5 בינואר 1883 - 22 באוגוסט 1946) היה איש מודיעין, דיפלומט ופוליטיקאי ימני קיצוני הונגרי, ממוצא סרבי-גרמני, ראש ממשלתה של הונגריה ושר החוץ שלה בין 22 במרץ 1944 ל-29 באוגוסט 1944. ידוע כנאמן וקרוב בדעות למדיניותו של אדולף היטלר, הוא נכפה על הורטי כראש ממשלה אחרי פלישת הצבא הגרמני להונגריה ב-19 במרץ 1944. בזמן ממשלתו אורגנה ההחרפה ללא תקדים של הרדיפות נגד היהודים ההונגרים, יושמה המדיניות של נישול, ריכוז בגטאות ואחר כך הגירושים ההמוניים למחנות ההשמדה בפולין שהביאו לשואת יהודי הונגריה.

אחרי תום המלחמה נשפט על ידי בית משפט עממי הונגרי והוצא להורג.

תחילת דרכו. אחד ממייסדי חיל המודיעין ההונגרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטויאי נולד בעיר ורשאץ בחלק הסרבי של חבל באנאט, אז חלק מאוסטריה-הונגריה, למשפחה מעורבת ממוצא סרבי-גרמני. אביו נקרא כמוהו דמטריה סטויאקוביץ' ואמו – לודמילה קיסטל Küstel. הוא התחיל בהדרגה קריירה כאיש מודיעין בצבא האוסטרי-הונגרי. אחרי מלחמת העולם הראשונה המשיך לשרת כקצין בחיל המודיעין המתהווה של המדינה ההונגרית החדשה תחת ממשלו של הרוזן מיהאי קארוי. כנושא דרגת מייג'ור (רב סרן) פיקד על מחלק המודיעין מס' 1. המשיך בעבודתו גם בעת שלטון רפובליקת המועצות ההונגרית של בלה קון ובהמשך עבר לשורות הצבא הלאומי האנטי-מהפכני בהנהגת מיקלוש הורטי כראש אחד מחלקי המודיעין בדרגת קולונל. מאוחר יותר הועלה לדרגת גנרל ובשנת 1925 התמנה לנספח צבאי בברלין ושירת שם בתפקיד זה עד שנת 1933. בינתיים בשנת 1927 שינה את שם משפחתו לשם ההונגרי "סטויאי". לאחר מכן שירת במשרד ההגנה ההונגרי עד לשנת 1935, ואז מונה לשגריר בברלין, תפקיד ששמר עד למינויו לראש ממשלת הונגריה.

כשגריר דגל בצייתנות בקו המדיני של הרייך השלישי, ולכן בשנת 1941 ראש ממשלת הונגריה דאז, הרוזן פאל טלקי, כינה אותו "נאצי".

ראש ממשלה נאמן להיטלר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הונגריה תמכה בצד של גרמניה במלחמת העולם השנייה ואף השתתפה באופן פעיל בלחימה כנגד ברית המועצות, אך משהתהפך הגלגל, בשנת 1943 לאחר קרב סטלינגרד וקרב קורסק היה ברור למנהיגי הונגריה, ובראשם העוצר ההונגרי מיקלוש הורטי כי עליהם להתנתק מן הברית עם משטרו של היטלר. מאות אלפי חיילים הונגרים נהרגו בשדות הקרב בברית המועצות, והם הבינו כי האינטרס ההונגרי מחייב הצטרפות לצידן של בעלות הברית. הורטי וראש ממשלתו מיקלוש קאלאי החלו במגעים עם בעלות הברית, כאשר במקביל הלכו כוחות ברית המועצות והתקרבו לגבולותיה של הונגריה.

ב-19 במרץ 1944 החליט היטלר לשים סוף להיסוסיה של הונגריה. הוא הודיע להורטי על כיבושה של ארצו. חיילים גרמנים נכנסו לשטחה של הונגריה, וקאלאי הוחלף בסטויאי שנחשב על ידי הגרמנים כנאמן למטרותיהם. בהתחלה גרמניה תמכה במועמדותו של פרו-נאצי אחר, בלה אימרדי, אך הורטי העדיף על פניו את סטויאי, מתוך תקווה שכאיש צבא יתחשב יותר באינטרסים של הונגריה. הורטי איבד את כל סמכויותיו בפועל, אם כי המשיך להחזיק בתפקידיו באופן רשמי. סטויאי היה חופשי לנהל את המדיניות לפי ראות עיניו. בפועל ניהל את הונגריה מיופה הכח הגרמני, ד"ר אדמונד וזנמאייר.

ממשלתו של סטויאי, בה נכנסו פרו-נאצים נוספים, לרבות אימרדי ואנדור יארוש, החזירה את הונגריה לצד הגרמני, גייסה חיילים לסיוע לגרמנים במלחמתם בברית המועצות, התירה את פעילותה של מפלגת "צלב החץ" הימנית קיצונית של פרנץ סלשי, אסרה על פעילות האיגודים המקצועים ודיכאה את מפלגות השמאל הדמוקרטי. עיקר חשיבותה ההיסטורית של ממשלת סטויאי נובעת מהיותה הכלי שאיפשר את שואת יהדות הונגריה. תחת שלטון ממשלה זו, ולפי הוראות הגרמנים, נשלחו בין אפריל 1944 ויולי 1944 יהודי ערי הונגריה (פרט לבודפשט) לגטאות ונשלחו לאושוויץ להשמדה. כ-450,000 יהודים גורשו, ורובם נרצחו באושוויץ.

תחת לחצים של גורמים בינלאומים הורה הורטי בתחילת יולי 1944 על סיום הגירושים. ב-29 באוגוסט 1944 התפטר סטויאי מתפקידו מסיבות בריאותיות. ב-15 באוקטובר 1944 הדיחו הגרמנים את הורטי, אך לא מינו במקומו את סטויאי, כי אם את פרנץ סלשי מנהיג מפלגת צלב החץ. לאחר התבוסה הנאצית נתפס סטויאי, והועמד לדין על פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. הוא הוצא להורג ב-1946.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • A magyar Quisling kórmány - Sztójay Döme és társai a Népbírósság elõtt

Párhuzamos Archivum,Budapest 2004 (ממשלת הקוויזלינגים ההונגרים - דמה סטויאי וחבריו בפני בית המשפט העממי, בעריכת ל. קרשאי ויודית מולנאר, הוצאת פרהוזמוש ארכיבום, בודפשט 2004 )

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דמה סטויאי בוויקישיתוף