עבר הקווקז
עבר-הקווקז או דרום-הקווקז הוא אזור גאופוליטי הררי בדרום-מרכז אירואסיה הנקרא גם טרנסקווקז או טרנס-הקווקז. אזור עבר הקווקז משתרע על החלק הדרומי של הרי הקווקז ושפלותיו. האזור שוכן בשתי היבשות אירופה ואסיה ונמתח מהחלק הדרומי של רכס הרי הקווקז הגדול שבדרום-מערב רוסיה, דרומה לכיוון הגבול בין טורקיה לאיראן, בין הים השחור לים הכספי. האזור כולל את החלק הדרומי רכס הרי הקווקז הגדול את רכס הרי הקווקז הקטן, שפלת קולחתי (კოლხეთის დაბლობი), שפלת קורה-אראס (אזרבייג'ן), הרי טאליש, שפלת לנקורן ורמת ארמניה. עבר-הקווקז הוא חלק מאזור הגאוגרפי של הקווקז ומחלק למעשה את האזור העבר-יבשתי האירואסיאתי לשתיים.
מבחינה מדינית נכללת כל ארמניה בעבר-הקווקז ורוב רובה של גאורגיה ואזרבייג'ן, כולל המובלעת של נחיצ'יבאן. המדינות באזור מפיקות נפט, מנגן, תה, הדרים ויין (יין גאורגי). האזור היה ונותר אחד האזורים המורכבים של העידן הפוסט-סובייטי וכולל שלושה אזורי מחלוקת: אבחזיה (הסכסוך הגאורגי-אבחזי) ודרום אוסטיה (הסכסוך האוסטי-גאורגי) בגאורגיה ונגורנו-קרבאך שבאזרבייג'ן.
שם האזור
[עריכת קוד מקור | עריכה]המונח המערבי "טרנס הקווקז" או "טרנס קווקזיה" הוא תרגום מהמילה הרוסית "זאקאווקאזיה" ("Закавказье"), ופירושו "האזור שמעבר להרי הקווקז", שהרי עבר-הקווקז הוא בדרום מערב רוסיה "מעבר" להרי צפון הקווקז כפי שהם נמצאים ביחס לבירה הרוסית, מוסקבה. מקור שם האזור בעברית אף הוא מהמילה הרוסית. המונח הוא גם אנלוגיה למינוח הרומי "טרנסאלפיני" – "שמעבר לאלפים" (הרי האלפים) ו"טרנספדני" – "שמעבר לפדניה" (צפון איטליה).
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מפאת מיקומו של האזור בפריפריה של פרס, טורקיה ורוסיה הוא היה נתון למאבקים וניסיונות התפשטות מבחינה צבאית, דתית ותרבותית. במהלך ההיסטוריה היווה הקווקז חלק מאיראן הגדולה (ایران بزرگ). בתחילת המאה ה-19, כבשה האימפריה הרוסית את האזור מידי השושלת הקאג'ארית.[1]
הממלכות הקדומות של האזור כללו בין השאר את ממלכת ארמניה, ממלכת אלבניה וממלכת איבריה. ממלכות אלה היו, מאוחר יותר, חלק מאימפריות מדי, הממלכה האחמנית, האימפריה הפרתית והאימפריה הסאסאנית. באותו זמן הפכה הזורואסטריות לדת השלטת באזור, אולם האזור עבר שתי טרנספורמציות דתיות גדולות. בעת המאבק בין האימפריה הפרסית לרומא ומאוחר יותר ביזנטיום פלשו האירופאים לאזור מספר פעמים, אולם לא הצליחו להחזיק בו. עם זאת, עקב הפיכתה של ארמניה לישות נוצרית, דחקה הנצרות את הזורואסטריות. עם הכיבוש האיסלאמי של פרס (663–656) נשלט האזור בידי הערבים והאסלאם התפשט באזור. מאוחר יותר נכבש האזור על ידי הסלג'וקים, המונגולים (הפלישה המונגולית לגאורגיה), ממלכות מקומיות וחאנתות, כמו גם, פעם נוספת, על ידי הפרסים. עד שנכבשה על ידי האימפריה הרוסית.
האזור אוחד ליחידה פוליטית יחידה פעמיים – במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה כרפובליקה הדמוקרטית הפדרטיבית של עבר הקווקז, מ-9 באפריל 1918 – 26 במאי 1918, ותחת שלטון סובייטי כרפובליקה הסובייטית הפדרלית הסוציאליסטית עבר-הקווקז, מ–12 במרץ 1922 – 5 בדצמבר 1936.
אזור עבר-הקווקז, במיוחד באזור גאורגיה וארמניה של היום, הוא אחד מהאזורים שבהם גדלה גפן ויניפרה (Vitis vinifera) באופן טבעי, ומהראשונים שהשתמשו בה להפקת יין.[2] מומחים משערים שאזור זה הוא ערש תרבות היין, ושייצור היין החל באזור זה.[3] חפירות ארכאולוגיות ותיארוך פחמן-14 של חרצני גפנים מאזור זה מתוארכים לתקופה שבין 7000–5000 לפנה"ס.[4]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טרנסקווקזיה, אנציקלופדיית קולומביה, מהדורה שישית (באנגלית)
- אבינעם עידן, דרום הקווקז - סדר גאואסטרטגי חדש, הקתדרה לגאואסטרטגיה ע"ש ראובן חייקין, אוני' חיפה
- עבר הקווקז, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ פייר תורז, "הקווקז ואיראן", אנציקלופדיה איראניקה, (באנגלית).
- ^ But was it plonk, הבוסטון גלוב.
- ^ היוג' ג'ונסון (2004), הסיפור של היין, עמ' 15, ISBN 1840009721, (באנגלית).
- ^ שם עמ' 17.
