דרייב (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דרייב
Drive
Drive2011Poster.jpg
עטיפת הסרט
מבוסס על ספר של ג'יימס סאליס
בימוי ניקולס וינדינג רפן
הפקה

מישל ליטבק
ג'ון פלרמן
מארק פלאט
גיגי פריצקר


סיגל אדם
תסריט חוסיין אמיני
עריכה מתיו ניומן
שחקנים ראשיים ריאן גוסלינג
קארי מאליגן
אלברט ברוקס
בראיין קראנסטון
אוסקר אייזק
כריסטינה הנדריקס
רון פרלמן
מוזיקה קליף מרטינז
צילום ניוטון טומאס סיגל
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
אולפן Bold Films
Odd Lot Entertainment
Marc Platt Productions
Seed Productions
הקרנת בכורה 20 מאי 2011 (קאן)
16 ספטמבר 2011 (ארצות הברית)
משך הקרנה 100
שפת הסרט אנגלית
סוגה נאו-נואר, סרט פשע, סרט דרמה, סרט פעולה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 15,000,000 דולר
הכנסות 77,560,689 דולר
הכנסות באתר מוג'ו drive2011
פרסים פרס אמנדה לסרט הזר הטוב ביותר עריכת הנתון בוויקינתונים
www.drive-movie.com
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דרייבאנגלית: Drive) הוא סרט דרמת פשע אמריקאי משנת 2011, בבימויו של ניקולס וינדינג רפן. בסרט משתתפים השחקנים ריאן גוסלינג, קארי מאליגן, רון פרלמן, בראיין קראנסטון, כריסטינה הנדריקס, ואלברט ברוקס. התסריט נכתב על ידי התסריטאי ממוצא איראני חוסיין אמיני על בסיס רומן בעל אותו שם מאת ג'יימס סאליס.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהג עלום שם הממעט בדיבורו (ריאן גוסלינג) מועסק במוסך של שאנון (בראיין קראנסטון). הוא מבצע מעת לעת פעלולי נהיגה לסרטים מזדמנים, וכעבודת צד הוא גם משמש כנהג מילוט של שודדים. הדיוק וכישורי הנהיגה שלו באים לידי ביטוי כאשר הוא מסייע לשני פורצים להתחמק מהמשטרה. הנהג לעולם לא חושף את שמו, לא עובד פעמיים עבור אותם אנשים, ומקפיד להקצות לשודדים חמש דקות בלבד כדי לסיים את עניינם.

שאנון יוזם פגישה עם המאפיונר ברני רוז (אלברט ברוקס), ומבקש שיממן את תוכניתו להשתתף במירוץ מכוניות, ולתת ל"נהג" לנהוג במכונית המירוץ. אחרי שברני נוכח בכישורי הנהג הוא ניאות להוציא 300,000 דולר מכספו למימון התוכנית. ברני עובד יחד עם מאפיונר יהודי בשם נינו (רון פרלמן).

הנהג עורך היכרות עם השכנה שלו איירין (קארי מוליגן) ובנה הצעיר בחנות מכולת, ומסיע אותם הביתה לאחר שמכוניתם מתקלקלת. בעוד שהנהג ואיירין מפתחים קשר רומנטי, בעלה סטנדרד (אוסקר אייזק) שב הביתה מבית הכלא. סטנדרד חייב "דמי חסות" לאיש שעובד אצל רוז, המכונה קוק. קוק מכה בו נמרצות ומאיים לפגוע באיירין ובנה בניסיו אם הוא לא יסכים לבצע עבורו עבודת שוד.

הנהג שדואג לשלום איירין, מסכים לעזור לבעלה לשדוד בית עבוט. בשוד משתתפת בלאנש (כריסטינה הנדריקס), אישה הקשורה לקוק. במהלך השוד העניינים משתבשים וסטנדרד נורה למוות על ידי בעל בית העבוט. בעוד הנהג ובלאנש נמלטים, הם נרדפים על ידי מכונית מסתורית. הם מתחמקים מרודפיהם ומסתתרים עם השלל בחדר במוטל. הנהג מגלה שסכום הכסף שנגנב גבוה בהרבה מהסכום שנאמר לו. הוא מאיים לפגוע בבלאנש אם לא תגלה את האמת, והיא מספרת לו שהמכונית שרדפה אחריהם שייכת לקוק, וכי הם תיכננו לרמות את הנהג ואת סטנדרד.

שניים מאנשיו של קוק מסתערים על חדרם במלון; אחד מהם הורג את בלאנש ופוצע את הנהג, לפני שהנהג הורג את שניהם. ברני מתעמת עם נינו ועם קוק ומבין שהשניים עמדו מאחורי השוד לאורך כל הדרך. נינו מסביר לברני כי הכסף מהשוד שייך לקבוצת מאפיה מהחוף המזרחי, שמתכננת להתחרות בהם באזור הפעילות שלהם בלוס אנג'לס ולדחוק אותם החוצה.

השניים מחליטים להרוג את הנהג, אולם ניסיונותיהם לא צולחים. הנהג הורג את כל אנשיהם כולל נינו. הנהג נפגש עם ברני כדי להעביר לו את כספי השוד, וכשהוא מוציא את הכסף מתא המטען הוא נדקר על ידי ברני. אך התקיפה אינה קטלנית, והנהג דוקר והורג את ברני, משאיר את גופתו על הקרקע ליד התיק עם הכסף. הנהג רוכב פצוע אל תוך הלילה, הרחק מאיירין, ומשאיר לצופים להרהר אם יחיה או ימות. למרות העמימות של הסצנה האחרונה, הבמאי ציין כי "[הנהג] נותר בחיים כדי לחוות הרפתקאות חדשות".[1]

הפקה וביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט צולם כולו בלוס אנג'לס, קליפורניה, עם תקציב של כ-15,000,000 דולר.[2] קיימים הבדלים רבים בין הרומן לסרט, אם כי האווירה ברומן נשמרת. האירועים שמחולקים בספר לשני מישורי זמן שונים (בעבר ובהווה של הגיבור), מרוכזים בסרט בסדר כרונלוגי ללא שילוב של פלאשבקים בנרטיב. הבמאי ציין שהסרט הושפע מהסרטים בוליט (1968) ויום הארבה (1975), וכי הוא מהווה מחווה ליוצר הקולנוע אלחנדרו חודורובסקי.

הסרט קיבל שבחים עת הוקרן לראשונה בתחרות ה-64 בפסטיבל קאן ואף זכה לקימת כבוד בסיום ההקרנה. כמו כן זכה הסרט בפרס הבמאי בתחרות. הוא הופץ לבתי הקולנוע בארצות הברית ובאירופה בספטמבר 2011, וזכה לשבחי הביקורות; אתר Rotten Tomatoes המרכז ביקורת קולנוע העניק לסרט ציון 8.2, אם כי מבקרים אחדים, בהם דייוויד אדלסטיין מהניו יורק טיימס, הגדירו את הסרט כ"זבל איכותי" עקב האלימות הקיצונית והירודה בסרט.[3] הופעותיהם של גוסלינג וברוקס זכו גם כן לשבחים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דרייב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‘Drive’ Ending Explained
  2. ^ FilmDistrict Drives To First Big AFM Deal
  3. ^ Scott, A. O. (15 בספטמבר 2011). "Fasten Your Seat Belts, the Chevy Is Taking Off". The New York Times. The New York Times Company. בדיקה אחרונה ב-16 בספטמבר 2011.