הסרבן

הסרבן
Hacksaw Ridge
בימוי	מל גיבסון
הופק בידי	דייוויד פרמוט ביל מכניק
תסריט	אנדרו נייט, רוברט שנקן
עריכה	ג'ון גילברט
שחקנים ראשיים	אנדרו גארפילד (דזמונד דוס); מייקל שיסבי; פיראס דיראני; נת'ניאל בוזוליץ'; לוק פגלר; Damien Thomlinson; Ben Mingay; מתיו נייבל; בן או'טול; ריצ'רד רוקסבורו; ריצ'רד פיירוס; לוק ברייסי; סם וורת'ינגטון; וינס ווהן; רייצ'ל גריפית'ס; הוגו ויבינג; מיילו גיבסון; ראיין קור; טרסה פאלמר; ג'יימס מאקי
מוזיקה	ג'ון דבני, רופרט גרגסון-ויליאמס
צילום	סיימון דוגן
מדינה	ארצות הברית, אוסטרליה
חברת הפקה	Summit Entertainment
חברה מפיצה	שירותי ADS, Summit Entertainment, נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	4 בספטמבר 2016
משך הקרנה	131 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט ביוגרפי, סרט דרמה, סרט מלחמה
מקום התרחשות	יפן
תקופת התרחשות	1945
הכנסות באתר מוג'ו	hacksawridge
פרסים	פרס אוסקר לעריכה הטובה ביותר (ג'ון גילברט); פרס AACTA לבימוי הטוב ביותר (מל גיבסון); פרס AACTA לסינמטוגרפיה; פרס AACTA לעריכה הטובה ביותר (ג'ון גילברט); פרס AACTA לתסריט המקורי הטוב ביותר (אנדרו נייט, רוברט שנקן); פרס AACTA לעיצוב ההפקה הטוב ביותר; פרס AACTA לשחקן הטוב ביותר בתפקיד ראשי (אנדרו גארפילד); פרס AACTA לסרט הטוב ביותר (Bill Mechanic, דוד פרמוט); פרס מכון הסרטים האוסטרלי לשחקן הטוב ביותר בתפקיד משנה (הוגו ויבינג); פרס אוסקר למיקס הסאונד הטוב ביותר (קווין או'קונל, אנדי רייט, רוברט מקנזי, פיטר גרייס); פרס AACTA לפסקול הטוב ביותר (רוברט מקנזי, קווין או'קונל); מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר ;
	אתר רשמי
	דף הסרט ב־IMDb

הסרבן (באנגלית: Hacksaw Ridge) הוא סרט מלחמה ביוגרפי משנת 2016 בבימוי של מל גיבסון. הסרט מבוסס על סיפורו האמיתי של החובש הפציפיסט דזמונד דוס, שמסרב לצאת למלחמה עם נשק מכל סוג שהוא. דזמונד דוס היה לבסוף לסרבן המצפוני הראשון שזכה במדליית הכבוד, שבה זכה על שירותו במהלך קרב אוקינאווה. הקרנת הבכורה העולמית של הסרט הייתה ב-4 בנובמבר 2016, והוא זכה לביקורות טובות ולהצלחה כלכלית, כשגרף 175.3 מיליון דולר ברחבי העולם.^[1] במהלך העלילה, הוא מתאהב באישה ששמה דורותי, שלימים הופכת לאשתו.

הפקה והפצה

את הסרט ביים מל גיבסון, וזהו סרטו הראשון שביים לאחר עשר שנות הפסקה מבימוי.^[2] התסריטאים הם אנדרו נייט ורוברט שנקאן, ותסריטם מבוסס על סרט דוקומנטרי שנעשה על דזמונד דוס. כוכבו הראשי של הסרט הוא אנדרו גארפילד כדזמונד דוס, ולצידו משחקים סם וורת'ינגטון, לוק ברייסי, תרזה פלמר, הוגו ויבינג, בן או'טול, רייצ'ל גריפית'ס, וינס ווהן, מיילו גיבסון ראיין קור ומייקל שיסבי בתפקידי משנה.

מכון הסרטים האמריקאי בחר ב"הסרבן" לאחד מעשרת סרטי השנה שלו,^[3] והוא זכה במספר פרסים ובמועמדויות לפרסים חשובים. הסרט היה מועמד לשישה פרסים בטקס פרסי אוסקר ה-89, בהם פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר, פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר, פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר עבור גארפילד ופרס האוסקר לעריכת הסאונד הטובה ביותר, והוא זכה בפרס אוסקר למיקס הסאונד הטוב ביותר ובפרס אוסקר לעריכה הטובה ביותר.^[4] הסרט זכה גם לשלוש מועמדויות בטקס פרסי גלובוס הזהב ה-74^[5], ול-12 מועמדויות בטקס פרסי האקדמיה האוסטרלית לקולנוע ולטלוויזיה.

בישראל הופץ הסרט בשם „הסרבן” והותר מגיל 16.^[6]^[7]

עלילה

בשנת 1925 לינצ'בורג, וירג'יניה, דזמונד דוס הצעיר כמעט הורג את אחיו במהלך קטטה. אותו אירוע וחינוכו האדוונטיסטי ביום השביעי מחזקים את אמונתו של דזמונד בציווי "לא תרצח". 15 שנים מאוחר יותר, דוס לוקח גבר פצוע לבית החולים ופוגש אחות, דורותי שוטה. הם מקיימים רומן, ודוס מספר לדורותי על התעניינותו בעבודה רפואית.

לאחר שהמתקפה היפנית על פרל הארבור מביאה את ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, דוס מתגייס לצבא ארצות הברית כדי לשרת כחובש קרבי. אביו, טום, יוצא מלחמת העולם הראשונה, מוטרד מאוד מההחלטה. דזמונד ודורותי מתארסים.

דוס מתחיל הכשרה בסיסית בפיקודו של סמל האוול. הוא מצטיין פיזית אך הופך למושא לעג בקרב חבריו החיילים, על סירובו להחזיק ברובה ולהתאמן בשבתות. האוול וקפטן גלובר מנסים לשחרר את דוס מסיבות פסיכיאטריות, אך לא מצליחים, מכיוון שהאמונות הדתיות של דוס אינן מהוות מחלת נפש. לאחר מכן הם מייסרים את דוס בכך שהם מעבירים אותו לעבודה מפרכת, בכוונה לגרש את דוס. למרות שהוכה לילה אחד על ידי חבריו החיילים, הוא מסרב לזהות את תוקפיו.

היחידה של דוס מסיימת הכשרה בסיסית ומשתחררת לחופשה שבמהלכה דוס מתכוון להתחתן עם דורותי, אך סירובו לשאת נשק מוביל למעצר בגין סירוב פקודה. קפטן גלובר ודורותי מבקרים את דוס בכלא ומנסים לשכנע אותו להודות באשמה כדי שיוכל להשתחרר ללא אישום, אך דוס מסרב להתפשר על אמונותיו. בבית המשפט הצבאי שלו, דוס טוען לחפותו, ובטרם נידון, אביו מתפרץ לבית הדין עם מכתב ממפקדו לשעבר (כיום בריגדיר גנרל) הקובע כי הפציפיזם של בנו מוגן על ידי החוקה האמריקאית. האישומים נגד דוס בטלים, והוא ודורותי נשואים.

היחידה של דוס משובצת לדיוויזיית הרגלים ה-77 ונפרסת לאזור האוקיינוס השקט. במהלך הקרב על אוקינאווה, דוס מציל את חייו של חברו ליחידה סמיטי, וזוכה בתשואות. למחרת בבוקר, היפנים פותחים במתקפת נגד, סמיטי נהרג, והאוול וכמה מחבריו של דוס נותרים פצועים בשדה הקרב. דוס שומע את זעקות החיילים הגוססים וחוזר להציל אותם, נושא את הפצועים ואת גופתו של סמיטי אל קצה הצוק בחבל מוריד אותם לתחתית המצוק.

קפטן גלובר מתנצל על כך שפטר את אמונותיו של דוס כ"פחדנות" וקובע שהם אמורים להשתלט מחדש על הרכס בשבת אך לא יפתחו במתקפה הבאה בלעדיו. דוס מסכים, אך הקרב מתעכב עד לאחר שיסיים את תפילות השבת שלו. במארב של חיילים יפנים שמתיימרים להיכנע, דוס מצליח להציל את גלובר ואחרים על ידי הסטת רימוני האויב. דוס נפצע מפיצוץ רימון, אבל בקרב היחידה שלו ניצחה. דוס מורד מהצוק אוחז בתנ"ך שדורותי נתנה לו.

דיוק היסטורי

אחד ממפיקי הסרט, דייוויד פרמוט, ציין כי היוצרים של הסרט הקפידו מאוד על מנת לשמור על שלמות הסיפור ואמינותו.^[8] אך היוצרים אכן שינו כמה פרטים בסרט. "לא היינו מדויקים על כמה פרטים מסביב", כך אמר ביל מכניק, מפיק ותיק בסרט, כאשר שינו את סיפור הרקע לגבי אביו של דזמונד דוס ואת הפרטים הכרונולוגיים של נישואיו לאשתו, דורותי.^[9]^[10] בנוסף, הסרט משמיט גם את שירותו הקרבי הקודם של דזמונד דוס בקרב על גואם ואת הקרב על לייטה, ומשאיר את הרושם שפעולותיו של דזמונד דוס בקרב אוקינאווה התרחשו על פני כמה ימים בודדים.^[10]