האגודה לתרבות ולמדע של היהודים

האגודה לתרבות ומדע של היהודים (בגרמנית: Verein für die Cultur und die Wissenschaft der Juden) נוסדה בברלין בשנת 1819 ופעלה בה עד שנת 1824.
בשליש הראשון של המאה ה-19 התחולל מפנה דרמטי בהתפתחותה של היהדות המודרנית באירופה. פריחתו של המדע והתפתחות חברה אזרחית ברוח רעיון האזרחות הליברלי עוררו תקווה חדשה להתהוות חברה המבטיחה שוויון זכויות לכל המיעוטים האתניים.
האגודה לתרבות ומדע של היהודים שימשה פורום מדעי וחברתי לדור חדש של חוקרים ואינטלקטואלים יהודים ונחשבת למוסד הראשון שעסק בחקר מדעי היהדות. חבריה היו בין הסטודנטים היהודים הראשונים באוניברסיטת ברלין. הם הושפעו רבות מתנועת ההשכלה, מהלימודים הקלאסיים ומהאידיאליזם הגרמני.[1]
על רקע האכזבות פוליטיות, ההדרה חברתית, האנטישמיות וחוסר ההתמצאות הדתית, ביקשו חברי האגודה לחולל מהפכה הן בקרב בני עמם והן בחברה האזרחית כולה. הם סברו שכדי להבטיח את השתלבותה של היהדות במציאות חדשה נדרש ממנה להגדיר מחדש את זהותה הייחודית ואת השתייכותה לתרבות האירופית. הם קיוו שבאמצעות מחקר מדעי של היהדות יוכלו לחזק את הזהות היהודית כך שתוכל לעמוד בפני עוינות האנטישמית מבחוץ. עם זאת, הם רצו להראות שהיהדות עצמה "מוכשרת וזקוקה לטיפול מדעי. מדע היהדות הוא צורך מהותי של היהודים עצמם, ברור לכול שאף ששדה המדע הוא מקום משותף של האנושות כולה, יהודים הם שנועדו לעבד שדה זה", כפי שניסח זאת הפדגוג עמנואל וולף במאמרו "על מושג מדע היהדות" שראה אור בשנת 1822.[2]
הרקע להקמת האגודה לתרבות ומדע של היהודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]באחת מהחלטות קונגרס וינה, שהתקיים בשנת 1815, הוטל על מדינות הקונפדרציה הגרמנית לדון בהענקת שוויון זכויות ליהודי גרמניה. החלטה זאת לא מומשה גם שנים רבות לאחר מכן ובמרבית מדינות גרמניה נמנע מהיהודים להחזיק במשרות ציבוריות, לשרת בצבא וללמד בבתי ספר ובאוניברסיטאות או להשתתף בפעילות אקדמית כלשהי.
ב-26 בנובמבר 1816 נוסד בברלין "חוג המדע" (בגרמנית: Wissenschaftscirkel) על ידי הפילולוג לאופולד צונץ, ההיסטוריון יצחק מרדכי (איזק מרקוס) יוֹסְט, הבנקאי והנדבן משה מוזר (בגרמנית: Moses Moser) (גר'), המורה עמנואל ווהלוויל (בגרמנית: Immanuel Wohlwill) (גר') ורואה החשבון יוסף הילמר (בגרמנית: (Joseph Hillmar).
חוג המדע היה ההתאחדות היהודית הלא פוליטית הראשונה שמטרתה יצירת בית למשכילים היהודים. הוא הוקם לפי המודל של קבוצות דיון ברלינאיות כגון "אגודת יום רביעי" או "מועדון יום שני". כל אחד מחברי הקבוצה העביר הרצאות בנושא התמחותו, או בנושאים כלליים כגון חינוך כללי, פילוסופיה, ספרות, תיאטרון, משפטים ורפואה.
בשל חוסר עניין בקרב הציבור היהודי, הפגישה האחרונה של החוג התקיימה ב-3 ביולי 1817.[3]
דרישות הארגונים היהודיים לקבלת אזרחות וזכויות שוות היו אחד הגורמים לפרוץ פרעות הפ-הפ. המהומות, שפרצו באוגוסט 1819 בעיר וירצבורג, התפשטו בלמעלה מ-80 ערים ועיירות בתוך הקונפדרציה הגרמנית ומחוצה לה. במהלך המהומות, בספטמבר 1819, נכנסו לתוקף תקנות קרלסבאד וחודש לאחר מכן הפרעות פסקו.
בצל פרעות הפ-הפ התכנסו שוב חברי החוג, ב-7 בנובמבר 1819, כדי לייסד אגודה חדשה שמטרתה קידום פיתוח תרבותי ומדעי חילוני בקרב היהודים.[3] פרעות הפ-הפ לא גרמו לשינוי פתאומי בתודעתם של מייסדי האגודה, אלא המחישו להם את הפער בין ציפיותיהם לבין המציאות וחיזקו את רצונם להתערות בחברה הגרמנית.
ייסוד האגודה ופעילותה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על מקימי האגודה נמנו לאופולד צונץ, אדוארד גנז, ומשה מוזר. עם הקמתה, הצטרפו לאגודה כחמישים אינטלקטואלים ברלינאיים, ביניהם הבלשן לודוויג מרקוס, הסופר היינריך היינה וחלק מחברי חוג מנדלסון, כעשרים חברי הקהילה היהודית בהמבורג ויהודים בודדים מערים אחרות.[4]
חברי האגודה סברו שאפשר להביא לשיפור מעמדם החברתי של היהודים באמצעות הפצת תרבות כללית בקרבם וקידום חקר ההיסטוריה והספרות היהודית. ברוח זאת פנה אדוארד גנז, לחברי האגודה באומרו: “יש לנו מולדת, ויכולים אנו לשמוח במולדת זו״ . אומנם התרבות האירופית איימה לבלוע אל קרבה את היהדות, אך גנז סבר שיהיה ליהדות המשך קיום, “כנהר הזה הנשאר באוקיינוס״. לכן ראו חברי האגודה לנכון לחקור את היהדות בדרך אקדמית ובכלים מדעיים וביקורתיים.
בתקנון האגודה ובנוסח הפנייה שהוגשה לממשלה לצורך רישום האגודה נאמר כי "האגודה תפעל לביטולם של כל אותם עיקרי אמונה, מנהגים, אורחות מחשבה ואורחות חיים של היהודים, אשר מבודדים אותם מן הקהילה האזרחית, לשם איחוד כל הכוחות באמצעות תהליך חינוכי של היהודים... לקראת הוויה המתאימה לדרישות המדינה, וליחסים הקיימים בה״.[5]
בתחילה נקראה האגודה "'אגודה לתיקון המצב הנוכחי של בני האמונה היהודית בגרמניה" או בקיצור "אגודה לתיקון מצב היהודים".[6] שנתיים לאחר הקמתה ב-5 ביולי 1821, הוסכם לקרוא לאגודה "האגודה לתרבות ומדע של היהודים".
החברים גיבשו תוכנית מיידית שתשרת ישירות את מטרות האגודה ותיצור בסיס לפעילות ארוכת טווח. התוכנית כללה הקמת מוסד חינוכי, כתב עת ומכון מדעי וכן ארכיון להתכתבות, שתפקידו לאסוף חומרים להמשך פיתוחה של האגודה. היינריך היינה הציע הקמת אגודת בת לנשים שתקדם את מטרות אגודת האם בבתי היהודים. בשנת 1822 נוסד "כתב העת לחוכמת ישראל" (בגרמנית: Zeitschrift für die Wissenschaft des Judenthums)[7] בעריכתו של לאופולד צונץ.[4] השלב הפורה בפעילות האגודה, שהתמקד בעבודה המדעית, היה בין מרץ 1821 לאפריל 1823, וזאת מתוך הבנה שכל עבודה חינוכית מעשית חייבת להתבסס על פעילות מחקרית.
פעילות המכון המדעי התמקדה במתן הרצאות על ידי החברים בשלושה תחומי מחקר – היסטוריה, ספרות ופילוסופיה, כולל התאולוגיה היהודית. ההרצאות פורסמו ב"כתב העת לחוכמת ישראל" שנשלח לקוראים יהודים ולא יהודים כאחד, מתוך רצון להגיע לכל ציבור המלומדים שהתעניין במחקר בתחום מדעי היהדות.
המוסד החינוכי של האגודה, שנפתח בנובמבר 1821, היה מיועד בעיקר לצעירים יהודים ממזרח אירופה שהתכוננו ללימודים באוניברסיטה של ברלין. המקצועות הנלמדים כללו גרמנית, לטינית, גאומטריה, מתמטיקה, יוונית, עברית וצרפתית, היסטוריה, גאוגרפיה ותורת הנאום. לימודי דת לא נכללו בתוכנית בשל המחלוקת שהתעוררה בנושא בין חברי האגודה. רשמית חויבו חברי האגודה להעביר שלושה שיעורים בשבוע, אך רק מעטים נענו לדרישה זו. התלמידים המעטים שנרשמו ללימודים לא עמדו בדרישות האקדמיות. סיבות אלה, לצד חוסר המימון, גרמו לכך שבית הספר נסגר בחודש מאי 1823. באותה שנה הפסיק את פעילותו גם "כתב העת לחוכמת ישראל".
האגודה חדלה להתקיים בשנת 1824 עם הפסקת פעילותם של חבריה.
ממשיכת דרכה של "האגודה לתרבות ומדע של היהודים" הייתה תנועת "חכמת ישראל" (בגרמנית: Wissenschaft des Judentums שפירושו מדע היהדות) אשר המשיכה לפעול באירופה במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 והניחה את היסודות למחקר האקדמי בתחום היהדות.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מיכאל ברנר ואחרים, תולדות יהודי גרמניה בעת החדשה, כרך ב': אמנציפציה ואקולטורציה, 1780-1871, מרכז זלמן שזר, 2000.
- רחל ליבנה-פרוידנטל, האיגוד: חלוצי מדע היהדות בגרמניה, מרכז זלמן שזר ומכון ליאו בק, 2018.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "האגודה לתרבות ולמדע של היהודים", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Kerstin von der Krone, Verein für Cultur und Wissenschaft der Juden
- ^ רחל ליבנה-פרוידנטל, האיגוד – חלוצי מדע היהדות בגרמניה
- ^ 1 2 Die „Wissenschaftsjuden“ — Heine und der Verein für Cultur und Wissenschaft der Juden
- ^ 1 2 VEREIN FÜR CULTUR UND WISSENSCHAFT DER JUDEN - JewishEncyclopedia.com, jewishencyclopedia.com
- ^ חגי שטמלר, למהלך האידיאות בישראל כתגובה לחוכמת ישראל
- ^ ראובן מיכאל, הכתיבה ההיסטורית היהודית מהרנסנס עד לעת החדשה, עמודים 188 – 214
- ^ Zeitschrift für die Wissenschaft des Judenthums (1822-1823). קישור לסריקה של כתב העת באתר הספרייה הלאומית.