הארכיונים הסודיים של הוותיקן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הארכיונים הסודיים של הוותיקן
Archivio Segreto Vaticano
Interiors of Vatican Secret Archives B.png
מידע
סוג ארכיון
קואורדינטות 41°54′17″N 12°27′17″E / 41.9047°N 12.4548°E / 41.9047; 12.4548 קואורדינטות: 41°54′17″N 12°27′17″E / 41.9047°N 12.4548°E / 41.9047; 12.4548 
(למפת קריית הוותיקן רגילה)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הארכיונים הסודיים של הוותיקןלטינית: Archivio Segreto Vaticano), הממוקמים בקריית הוותיקן, מכילים מאגר של כל הפעולות המרכזיות של הכנסייה הקתולית, כמו כן גם מסמכים דיפלומטיים והסכמים וחוזים של הכס הקדוש, ושאר מסמכים שנאספו לאורך השנים. הם גם כוללים מסמכים היסטוריים העוזרים להבין את ההיסטוריה של העולם המערבי.

הארכיונים הסודיים של הוותיקן הופרדו מספריית הוותיקן במאה ה-17 בהוראת האפיפיור פאולוס החמישי, ונשארו סגורים לקהל הרחב, עד סוף המאה ה-19.

הגישה לארכיונים לאורך השנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגישה לארכיוני הוותיקן הייתה במשך שנים נחלת ידם של אנשי הכנסייה בוותיקן בלבד. לעתים, ניתנה הגישה לחוקרים מבחוץ אך זאת רק באישור מיוחד ופרטני וכן אל כתבי יד ספציפיים בלבד. בשנות ה-70 של המאה ה-19 הונחה אבן הפינה הראשונה בפתיחתם של הארכיונים בתקדים שנוצר עבור ג'וזף סטיבנסון. סטיבנסון נשלח לוותיקן על ידי משרד החוץ הבריטי על מנת לחקור את תקופתו של מלך אנגליה הנרי ה-8 ובהמשך תקופות נוספות. בקשתו לבצע חיפוש כללי בארכיונים ביולי 1872 הייתה חסרת תקדים ולמרות שנתקלה במכשולים רבים, אושרה לבסוף באוקטובר של אותה השנה. בעקבות צירופי נסיבות פוליטיים נוספים, זכה סטיבנסון לגישה בלתי מוגבלת לארכיונים - דבר שלא זכה לו איש לפניו או אחריו. המקרה של סטיבנסון היה לצעד ראשון בפתיחתם של הארכיונים של הוותיקן.[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Owen Chadwick, Catholicism and History: The Opening of the Vatican Archives, Cambridge : Cambridge University Press, 1978, פרק 4, עמ' 72 - 110
P La Liberte.png ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.