האישה ששרה
 | |
| האישה ששרה | |
| מבוסס על |
שרופים  |
|---|---|
| בימוי | דני וילנב |
| הופק בידי |
Luc Déry, Kim McCraw, Penny Mancuso, Anthony Doncque, Phoebe Greenberg, Ziad Touma, Miléna Poylo |
| תסריט | דני וילנב ווג'די מועווד |
| עריכה |
Monique Dartonne |
| שחקנים ראשיים | לובנה אזאבל |
| צילום |
André Turpin |
| מדינה | קנדה |
| חברת הפקה |
micro_scope |
| חברה מפיצה |
אנטרטיינמנט ואן, נטפליקס |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 4 בספטמבר 2010 |
| משך הקרנה | 131 דקות |
| שפת הסרט | צרפתית, ערבית |
| סוגה |
סרט דרמה, סרט בלשי |
| מקום התרחשות |
מונטריאול |
| תקציב | 6.8 מיליון דולר |
| הכנסות | 16 מיליון דולר |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 incendies |
| פרסים | שמונה פרסי ג'יני |
| אתר רשמי | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
האישה ששרה (בצרפתית: Incendies, מילולית: אש) הוא סרט דרמה קנדי שנכתב ובוים על ידי דני וילנב. הסרט מספר את סיפור המסע של אח ואחות אשר חיים בקוויבק אחר עברה של אימם המהגרת הערביה לאחר מותה בהתאם לצוואתה. הקרנת הבכורה של הסרט הייתה בפסטיבל ונציה ב-17 בספטמבר 2010. הסרט מבוסס על המחזה "שרופים", של וג'די מועווד. סיפור חייה של גיבורת הסרט נוואל מרואן מבוסס באופן חלקי על חייה של סוהא בשארה, נוצרייה שניסתה להתנקש בחייו של אנטואן לאחד מפקד צבא דרום לבנון.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נוואל מרואן עובדת כמזכירה במשרדו של נוטריון בשם לבל בקוויבק שבקנדה. לאחר פטירתה הפתאומית מוקראת צוואתה לילדיה התאומים הבגירים ז'אן וסימון. בצוואתה מבקשת נוואל להיקבר עירומה, בקבר בלתי מסומן כשפניה כלפי מטה. עוד מבקשת האם מילדיה לחפש את אביהם ואת אחיהם. ז'אן וסימון היו מופתעים מאחר שנאמר להם על ידי אימם עוד מילדותם שאביהם נהרג ולא ידעו כלל שיש להם אח. סימון החליט שלא לבצע את הבקשה של אימו מאחר שתמיד הייתה אישה נוקשה ומשונה, אך אחותו ז'אן החליטה לצאת לארץ מולדתה של אמה, שהיא לבנון (זה מתברר לא רק ממה שקורה בסרט. כאשר ז'אן עולה לבקר את שרת בית הספר, אפשר לראות את דגל לבנון על מבנה בית הספר). מסע החיפושים מוביל את ז'אן בכפרים וערים שונות כשהיא אוספת פיסות מידע אודות עברה של אימה בשנות ה-70. במהלך המסע מתוודעת ז'אן לתרבות ולמנהגים של החברה המקומית הפרימיטיבית, האלימה, המפולגת והמסוכסכת. נודע לז'אן כי אמה בצעירותה התאהבה בפליט והרתה לו. בני משפחתה שנודע להם על הקשר של נוואל עם הפליט ניסו לרצוח אותה על רקע חילול כבוד המשפחה אך סבתה הצילה אותה וסייעה לה בתקופת ההריון. את התינוק מסרה הסבתא לבית יתומים ושלחה את נוואל ללמוד באזור מרוחק כדי שתתנתק מעברה ותשקם את חייה. נוואל עזבה את מחוז מגוריה והחלה את לימודיה באוניברסיטה. בשלב מסוים בחיפושים גילתה ז'אן כי במהלך מלחמת האזרחים בין מוסלמים לנוצרים שהתחוללה בראשית שנות השבעים במדינה התנקשה אימה שהייתה אז סטודנטית בעלת תודעה פוליטית שמאלנית במנהיג הנוצרים ובעקבות זאת נכלאה ל-15 שנה. לאחר שז'אן גילתה מידע זה טלפנה נסערת לאחיה סימון וביקשה שיצטרף אליה למסע. סימון הגיע מקנדה בלווית לבל (מעסיקה לשעבר של נואל) והשלושה המשיכו במסע החיפושים. השלושה גילו כי נוואל עברה בכלא התעללויות ונאנסה באופן מתמשך על ידי חוקר בשם "אבו טארק". בשנים האחרונות לכליאתה כתוצאה ממעשי האונס החוזרים הרתה נוואל לאבו טארק וילדה בבית הכלא תאומים. היו אלה ז'אן וסימון. לקראת סוף הסרט מגלים האחים כי אבו טארק היה בנה של נוואל אותה עינה ואנס מבלי שידע שהיא אימו לאחר שגויס כילד יתום בן חמש לשורות המוסלמים במהלך מלחמת האזרחים ובהמשך נשבה על ידי הנוצרים והחל לעבוד עבורם. כך גילו ז'אן וסימון שאביהם הוא בעצם גם אחיהם.
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט זכה בשמונה פרסי ג'יני עבור השחקנית הטובה ביותר (לובנה אזאבל), הבמאי הטוב ביותר, העיבוד הטוב ביותר, הצילום, העריכה, סאונד ועוד. כמו כן זכה בפרס לומייר לסרט בשפה הצרפתית הטוב ביותר.
בשנת 2011 היה הסרט מועמד לפרס אוסקר כסרט הזר הטוב ביותר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של האישה ששרה
"האישה ששרה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"האישה ששרה", באתר נטפליקס
"האישה ששרה", באתר AllMovie (באנגלית)
"האישה ששרה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"האישה ששרה", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"האישה ששרה", באתר Metacritic (באנגלית)- "האישה ששרה", באתר אידיבי
"האישה ששרה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
| בקרת זהויות |
|
|---|