אנטואן לאחד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנטואן לאחד
أنطوان لحد
Antoine Lahad.jpg
לידה 1927
לבנון עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 בספטמבר 2015 (בגיל 88 בערך)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה גנרל, מייג'ור גנרל עריכת הנתון בוויקינתונים
פעולות ומבצעים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
Flag of Israel.svg
Flag of Lebanon.svg
יחסי ישראל–לבנון
עימותים עיקריים:
התבססות ארגוני טרור פלסטיניים בדרום לבנון | מבצע ליטני | מלחמת לבנון הראשונה (מבצע שלום הגליל) | הלחימה בדרום לבנון (1985–2000) | מבצע דין וחשבון | מבצע ענבי זעם | מלחמת לבנון השנייה | סכסוך ישראל-חזבאללה לאחר מלחמת לבנון השנייה
אירועים בולטים נוספים:
מבצע אביב נעורים | החלטה 425 | טבח סברה ושתילה
הסכם ישראל-לבנון 1983 | החלטה 1701
הכוחות הפועלים:
צה"ל | צבא דרום לבנון | הפלנגות הנוצריות
אש"ף | אמל | חזבאללה | סוריה
צבא לבנון
יוניפי"ל (כוח האו"ם בלבנון)
מושגים:
מדינת לבנון החופשית | רצועת הביטחון | קו העימות | הגדר הטובה | מובלעת ג'זין | פתחלנד
חוות שבעא | דמוגרפיה של לבנון
אישים ישראלים בולטים:
יורם המזרחי | בנימין בן אליעזר | אריאל שרון
רפאל איתן | אהוד ברק | אהוד אולמרט
אישים לבנונים נוצרים:
סעד חדאד | אנטואן לאחד | בשיר ג'ומאייל | אמין ג'ומאייל
אלי חובייקה | סמיר ג'עג'ע | אטיין סאקר
אישים לבנונים שיעים:
מוסא א-צדר | עבאס מוסאווי | חסן נסראללה
מוחמד חוסיין פדלאללה | נביה ברי
אישים לבנונים סונים:
פואד סניורה | רפיק אל-חרירי
אישים לבנונים דרוזים:
כמאל ג'ונבלאט | וליד ג'ונבלאט
אישים ערבים:
חאפז אל-אסד | יאסר ערפאת | אחמד ג'יבריל
רקע היסטורי:
מלחמת האזרחים בלבנון (1975-1990) | גדר הצפון
ראו גם: היסטוריה של ישראל והיסטוריה של לבנון

אנטואן לאחדערבית: أنطوان لحد, תעתיק מדויק: אנטואן לחד; 1927 - 10 בספטמבר 2015), היה גנרל לבנוני, מפקד צבא דרום לבנון (צד"ל) משנת 1984 ועד לפירוקו לאחר נסיגת צה"ל מדרום לבנון בשנת 2000.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחד נולד בכפר קטרה, שברכס הרי השוף, למשפחה מארונית. ב-1948, לאחר שסיים את בית הספר התיכון, התגייס לצבא לבנון. ב-1952 סיים את הכשרתו כקצין באקדמיה הצבאית הלבנונית. ב-1957 למד באקדמיה העליונה ללימודים צבאיים בצרפת. בתחילת דרכו בצבא הוצב בדרום לבנון, התקדם בסולם הדרגות, ומונה לסגן מפקד האזור. ב-1975, עם תחילתה של מלחמת האזרחים בלבנון, מונה למפקד כוחות צבא לבנון בגזרה המזרחית - אזור בקעת הלבנון. מספר שנים אחר כך מונה למפקד המודיעין הצבאי הלבנוני (המכונה "האגף השני")[1]. הוא התקדם בסולם הדרגות, בין השאר בשל היותו מקורב לנשיא הלבנוני כמיל שמעון. בשנת 1958 היה לאחד בין קציני המודיעין הלבנוני שפיקחו על קבלת משלוחי נשק חשאיים מישראל עבור משטרו של נשיא לבנון דאז כמיל שמעון[דרוש מקור].

בין השנים 19721973 למד לאחד במכללה לפיקוד ומטה של צבא צרפת. בשהותו שם התוודע לשותפו לספסל הלימודים מנחם עינן. מבין הקצינים הערבים במכללה באותה תקופה, היה לאחד הקצין הערבי היחיד שיצר קשר כלשהו עם התלמיד מישראל[דרוש מקור].

מינוי למפקד צד"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1983, לאחר שהפסיד בהתמודדות על תפקיד רמטכ"ל צבא לבנון, פרש מהצבא. לאחר מותו של רס"ן סעד חדאד, שנפטר ממחלת הסרטן בינואר 1979, פנו אליו ראשי מערכת הביטחון הישראלית והציעו לו להתמנות למפקד צבא לבנון החופשית במקומו. בטרם הסכים לקבל על עצמו את התפקיד התייעץ לאחד עם שני האנשים הקרובים אליו ביותר: אביו, ופטרונו הפוליטי כמיל שמעון. שני האישים הללו, בהסתייגות מסוימת, המליצו לו לקבל על עצמו את המשימה. לאחד גם קיבל, לפי דרישתו, הצהרה משר הביטחון דאז משה ארנס שלישראל אין עניין לא באדמת לבנון ולא במקורות המים שלה. הוא נכנס לתפקיד ב-4 באפריל 1984[2]. בעת כניסתו לתפקיד עוד החזיק בעסקים משותפים על רמטכ"ל צבא לבנון איברהים טאנוס, שהיה ידידו מאחר שהתגייסו ביחד לצבא ב-1948[3]. שמו של "צבא לבנון החופשית" שונה באותה עת ל"צבא דרום לבנון" (צד"ל), מתוך מחשבה שכוח זה ישתלב בסופו של דבר עם צבא לבנון, לאחר שיקבל שליטה מלאה על האזור וייושום הסדר מדיני כולל בתוך לבנון, ובין לבנון לישראל. כמפקד צבא דרום לבנון פעל להפיכתו ממיליציה נוצרית לארגון צבאי שמתיימר לייצג את כלל תושבי דרום לבנון, תחת הסכמה שבשתיקה של ממשלת לבנון לפעילות צד"ל. עם כי באופן פומבי, הודיע נשיא לבנון אמין ג'ומאייל, כי אינו מכיר בצד"ל והפסיק את תשלום משכורותיהם של חיילי צד"ל, שהצטרפו לארגון מתוך שורות צבא לבנון[4].

לאחד החליט שטקס מינויו לתפקיד יערך בעיירה בינת ג'בייל, שרוב תושביה שיעיים, ולא במפקדת צד"ל במרג' עיון, שרוב תושביה נוצרים, מתוך רצון להדגיש שצד"ל יפעל בשיתוף של כל העדות. הטקס נוהל על ידי כרוז שיעי ובין השאר נאם בו גם אימאם שיעי[5][6]. ב-9 באפריל 1984, ערך פגישה ראשונה עם עיתונאים ישראלים והכריז שמטרתו היא להגדיל את סדר כוחות של צד"ל מ-2,000 חיילים ל-6,000, כוח שיאפשר שליטה אפקטיבית בשטח ואת יציאתו של צה"ל מלבנון[7]. מדינת ישראל מצידה סיפקה לצד"ל נשק כבד, טנקים, נגמש"ים ותותחים. וסייע בהקמת בסיס אימונים באל-חיאם בו נערכו טירונויות וקורסי קצינים. המאמץ העיקרי הופנה לגיוס שיעים, העדה הגדולה ביותר בדרום לבנון[8].

פריסת צד"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת הקמת צד"ל, צה"ל עוד היה פרוס עד קו נהר אוואלי ושלט בשליש משטחה של לבנון, כולל שלוש הערים הגדולות באזור צור צידון ונבטיה. כחלק מהנסיגה מלבנון לקו רצועת הביטחון הועברו אזורים אלו לשליטת לאחד וצד"ל[9]. ב-6 במאי 1984 קיבל את השליטה על צידון מידי צה"ל[10] וב-10 ביולי 1984 קיבל את השליטה בנבטיה[11].

ב־19 בספטמבר 1984, חייל צד"ל שיעי מכפר סוחמור דיווח למפקדיו שחוליית טרור שחיפשו אחריה מתחבאת בכפרו. על קומנדקר של צד"ל שנשלח לכפר נורה והתפוצץ טיל אר פי ג'י. ארבעה חיילים, שלושה מהם דרוזים, נשרפו למוות תוך שניות. חמשת האחרים יצאו בכוויות קשות. ככל הנראה האירוע היה מלכודת מתוכננת לחיילי צד"ל[12]. בבוקר 20 בספטמבר 1984 אישר צה"ל ללאחד, להטיל מיד סגר על הכפר ולחפש חשודים. קציני צה"ל, שחששו מנקמת דם, אסרו על לאחד לשתף דרוזים מרשאיא, אבל התירו לו להפעיל יחידה דרוזית מחאצביא. כאשר רוכזו גברי סוחמור לחקירה במרכז הכפר, פרצו לכפר שבעה דרוזים חמושים, קצתם במדי צד"ל, וירו בעצורים. 13 נהרגו ו-25 נפצעו לפני שהגנרל לאחד וקציני צה"ל, שנכחו במקום, הצליחו לעצור את מרחץ הדמים האירוע זכה לכינוי "טבח סוחמור"[13]. בעקבות הטבח מפקד יחידת הקישור ללבנון, שלמה אליה, מינה ועדת בדיקה[14]. הוחלט להדק את הפיקוח על צד"ל, לבצע סיורים בשעות הלילה רק בשיתוף צה"ל ולהגדיל את מספר הקצינים החונכים שצה"ל מינה לכל פלוגה[15].

ב-3 בנובמבר 1984, בוצע ניסיון התנקשות ראשון בלאחד, על ידי ארגון אמל, שהניח מטען צד על הכביש המוביל למפקדת צד"ל במרג' עיון. המטען התגלה ונוטרל[16].

בסוף 1984 נערכו "שיחות נקורה" עם ממשלת לבנון, שהיו דיונים על ההיערכות מחדש של צה"ל בדרום לבנון, בתיווך האו"ם במפקדת יוניפי"ל[17]. תחילה הסתייג לאחד מהשיחות[18], אך לאחר שממשלת לבנון הביע נכונות לדון בפרישה משותפת של צד"ל וצבא לבנון, תמך בהצעה אם צד"ל יחומש כראוי[19]. "שיחות נקורה" נכשלו וצה"ל נסוג אחר כך לאזור הביטחון ללא הסכם עם ממשלת לבנון על ההיערכות החדשה[20].

הקמת רצועת הביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות המאמצים להקים כוח בו שותפים כל העדות בדרום לבנון, רבים מהשיעים שגויסו לצד"ל ערקו אחר כך[21], וגם מספרם של החיילים הדרוזים לא גדל למרות המאמצים[22]. צד"ל לא התפתח לכוח משמעותי וגם ההנהגה הנוצרית בבירות ניתקה את הקשרים עם לאחד. עם נסיגת צה"ל לקו רצועת הביטחון, נסוג גם צד"ל לקו זה. למעט מובלעת ג'זין אליה נמלטו אליו כ-35,000 פליטים נוצרים ב-1984, שנסו מחשש לחיסולם מצד הדרוזים בעת קרבות הרי השוף שמצפון. באזור התארגן כוח נוצרי ששמר עליהם ועל הכפרים הנוצריים באזור שמנו אז כ-15,000 תושבים. כוח זה הפך ב-1985 לגדוד בצבא דרום לבנון תחת פיקודו של גנרל אנטואן לאחד ופלוגה נוצרית של צבא לבנון אשר פעלו בשיתוף פעולה.

ב-7 בנובמבר 1988 נפצע קשה בניסיון התנקשות בחייו, לאחר שנורה מטווח קצר על ידי צעירה לבנונית בשם סוהא בשארה, בלשכתו שבמארג'-עיון, כנראה בשליחות ארגון קומוניסטי לבנוני[23]. לאחד פונה לבית החולים רמב"ם בחיפה במצב קשה, אחרי מספר שבועות התאושש וחזר לתפקידו[24][25].

בסוף שנות השמונים ניסה לאחד לתווך, בלא הצלחה, בין ממלא מקומו של נשיא לבנון, גנרל מישל עאון, ובין מפקד הכוחות הלבנוניים דאז, סמיר ג'עג'ע.

בעקבות הקמת תנועת המחאה ארבע אמהות בשנת 1997, שפעלה להביא ליציאת צה"ל מרצועת הביטחון בדרום לבנון. בריאיון לעיתון הצרפתי "לה-פיגארו" הזהיר שנסיגה ישראלית חד צדדית מדרום לבנון, תגרום לכך שמחצית מחייליו יעברו להילחם לצד החזבאללה ויתר החיילים יקימו מיליציה שתילחם כנגד ישראל[26].

במאי 1999, הודיעה על פינוי מובלעת ג'זין, לאחר שרוב הנוצרים עזבו את המובלעת, לאחר שנים של התקפות מצד החזבאללה, ומספר החיילים בגדוד צד"ל שבמקום ירד ביותר ממחצית[27].

לאחר נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון בלבנון בשנת 2000, הצטרף, בניגוד לרצונו, לאשתו ולילדיו שהתגוררו בפריז. משם עברו לתל אביב, בה פתח בר-מסעדה בסגנון לבנוני[28]. בנוסף לפעילותו במסעדה, היה לאחד פעיל בהקמת מזקקת ערק אלנמרוד בגליל העליון.[29] בראיונות עמו הביע את תקוותו לחזור לארץ מולדתו ואמר כי מדינת ישראל "הונתה ובגדה בו, אולם אינו מתחרט על ששיתף עמה פעולה"[30].

בשנת 2004 פרסם לאחד אוטוביוגרפיה בשם "בעין הסערה" בהוצאת ידיעות אחרונות. בספרו הוא מתאר את תולדות חייו במשולב עם ניתוח מצבה המורכב של לבנון כמדינה המורכבת ממיעוטים ועדות שונות.

לאחד נפטר בפריז, היה נשוי ואב לשניים. הובא לקבורה בכפר הולדתו קטרה[31].

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנטואן לאחד, אוטוביוגרפיה: בעין הסערה: חמישים שנה בשירות מולדתי לבנון. עורכת: אסטל גולן, תל אביב, הוצאת ידיעות אחרונות תשס"ד, 2004.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנטואן לאחד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בנעליים של חדאד, מעריב, 21 בספטמבר 1984
  2. ^ מנחם רהט, קולונל לחאד ימונה מחר למפקד צד"ל, מעריב, 3 באפריל 1984
  3. ^ מפקד צד"ל ורמטכ"ל צבא לבנון 'שותפים לעסקים', מעריב, 10 באפריל 1984
  4. ^ שמואל שגב, הבנה מחודשת עם הנוצרים, מעריב, 22 באפריל 1984
  5. ^ יוסף ולטר, לחאד - תקוות גדולות - סיכויים קטנים, מעריב, 6 באפריל 1984
  6. ^ מנחם רהט, לחאד מבטיח להחזיר הדרום לעם הלבנוני, מעריב, 5 באפריל 1984
  7. ^ מנחם רהט, כשיהיו בצד"ל 6000 חייל יוכל צה' ל לצאת מלבנון, מעריב, 10 באפריל 1984
  8. ^ מנחם רהט, "בשר טרי" של צד"ל, מעריב, 11 בספטמבר 1984
  9. ^ שמואל שגב, הכלכלה תקבע את הפינוי מלבנון, מעריב, 24 באוגוסט 1984
  10. ^ מנחם רהט, צה"ל מסר את צידון למימשל הלבנוני, מעריב, 16 במאי 1984
  11. ^ נבטיה: צבא דרום לבנון במקום צה"ל, מעריב, 11 ביולי 1984
  12. ^ יוסף ולטר, עין תחת עין נוסח דרום לבנון, מעריב, 21 בספטמבר 1984
    המשך
  13. ^ מנחם רהט, שפי גבאי, פצועי סוחמור: "צה"ל הציל אותנו, ללא התערבותו היינו נשחטים", מעריב, 23 בספטמבר 1984
  14. ^ יוסף ולטר, "אם יעזוב צה"ל יקרה בלבנון מה שהיה בשוף", מעריב, 21 בספטמבר 1984
  15. ^ מנחם רהט, יוסף ולטר, הודק הפיקוח של צה"ל על צד"ל בעקבות סוחמור, מעריב, 25 בספטמבר 1984
  16. ^ מנחם רהט ויוסף ולטר, המטען שנועד להרוג את מפקד צד"ל תוכנן להפעלה ב"איתורית", מעריב, 5 באוקטובר 1984
  17. ^ יוסף ולטר, היום נפתחות 'שיחות נקורה' במטרה לאפשר את "החזרת צה"ל הביתה", מעריב, 8 בנובמבר 1984
  18. ^ עודד גרנות, לאחד: איני מאמין בשיחות נאקורה, מעריב, 9 בנובמבר 1984
  19. ^ מאיר הראובני, יוסף ולטר, שפי גבאי, התרככו עמדות לבנון בנקורה: הצדדים מוכנים להסדר מהיר, מעריב, 20 בנובמבר 1984
  20. ^ יוסף חריף, מה שנותר: נסיגה חד צדדית, מעריב, 23 בנובמבר 1984
  21. ^ השיעים בורחים מצד"ל, מעריב, 5 ביולי 1985
    שמואל שגב, החוטפים דורשים פירוק צד"ל, מעריב, 21 ביוני 1985
  22. ^ נחום ברנע, לבנון מתחילת שלום הגליל, כותרת ראשית, 12 ביוני 1985
  23. ^ יהודה גורן, ראובן בן צבי, ידידת המשפחה ניסתה להנקש בחיי מפקד צד"ל, מעריב, 8 בנובמבר 1988
  24. ^ ראובן בן צבי, גנרל לאחד בהכרה ומחובר למכונת הנשמה, מעריב, 9 בנובמבר 1988
  25. ^ ראובן בן-צבי, במצבו של גנרל לאחד הפצוע חל שיפור ניכור, מעריב, 12 בדצמבר 1988
  26. ^ לאחד: אם ישראל תיסוג מלבנון - צד"ל ילחם נגדה, באתר גלובס, 14 באוקטובר 1997
  27. ^ מופז: פינוי מובלעת ג'זין - החלטה אישית של לאחד, באתר גלובס, 30 במאי 1999
    לאחד: צד"ל יפנה תוך שבועיים את ג'זין, באתר גלובס, 1 ביוני 1999
  28. ^ ים יהושע, הגנרל אנטואן לאחד פתח בר בתל אביב, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2003
    האחים מנצור‏, ביבלוס: המסעדה הלבנונית שמשנה את חוקי המשחק, באתר וואלה! NEWS‏, 01 במאי 2007
  29. ^ ארי ליבסקר, ״ערק בהוקרה מהעם הלבנוני״, מוסף באזז, כלכליסט, 25 באוגוסט 2010
  30. ^ מאת דניאל סובלמן, הגנרל לאחד: "ישראל בגדה בי, אך אינני מצטער", באתר הארץ, 17 במאי 2001
    לאחד: ישראל בגדה ורימתה אותי; אשוב ללבנון לאחר נסיגת סוריה, באתר גלובס, 17 במאי 2001
  31. ^ מחאה בלבנון נגד קבורת מפקד צד"ל לשעבר: "מרגל ובוגד", באתר וואלה! NEWS‏, 14 בספטמבר 2015