לדלג לתוכן

הדבר היה ככה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הדבר היה ככה
מהדורת 2009
מהדורת 2009
מידע כללי
מאת מאיר שלו
סוגה רומן אוטוביוגרפי
הוצאה
הוצאה עם עובד
תאריך הוצאה 2009
מספר עמודים 226
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 003537003, 002686576

הדבר היה ככה הוא רומן אוטוביוגרפי של מאיר שלו, עליו ועל משפחתו.

רומן זה שונה משאר ספריו של שלו בכך שהוא מתאר דמויות אמיתיות של משפחתו בעיקר מצד אמו - משפחת חקלאים מראשוני נהלל. חלק מהדמויות המופיעות בספר שמשו לו כהשראה לדמויות מספריו "רומן רוסי" ו"עשו". גם ספר זה, בדומה לספרים הקודמים שכתב שלו[1], נסוב על ההוויה החברתית, החלוצית והחקלאית של התקופה שבטרם הקמת המדינה, של המתיישבים הראשונים במושבים, במושבות ובקיבוצים.

תמצית העלילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אהרון בן-ברק, סבו של שלו, יליד 1890, עלה לארץ ישראל בגיל 19. עבד כחקלאי בזכרון יעקב, חולדה, כפר אוריה, בן שמן ובאר יעקב, ולבסוף השתקע בנהלל. אשתו הראשונה נפטרה ממלריה.

לאחר מותה הגיעה ארצה אחותה טוניה שהייתה אז בת 18 והסכימה להינשא לאהרון שהיה מבוגר ממנה ב-14 שנה ומטופל בשני ילדים, בנימין ואיתמר. לאהרון ולטוניה נולדו מיכה, בתיה (אמו של שלו), התאומים בת-שבע ומנחם (אביו של רם בן ברק), ויאיר.

סבא אהרון היה חקלאי כושל, ומדי פעם כשהמשק היה מגיע למצב ירוד, היה נעלם לזמן מה. את אחיו ישעיהו, שהעדיף להגר לארצות הברית, שינה את שמו ל"סם" והקים "ביזנס", כינה סבא אהרון "בוגד כפול", כלומר לא ציוני ולא סוציאליסט. כששלח סם דולרים לסבא, הוא החזיר אותם כי לא רצה לקבל כסף שנוצר תוך ניצול עמלם של בני מעמד הפועלים.

גיבורת הספר היא טוניה בן-ברק, סבתו של שלו. אשה דומיננטית, שהצליחה להשאיר את המשפחה בנהלל בתקופות קשות. שלו מתאר אותה בהומור ובאהבה[2]. לטוניה הייתה נטייה כפייתית לנקיון:

  • היה אסור להיכנס לבית מהדלת הראשית, אלא רק מאחור.
  • על כל הידיות של הדלתות, המגירות והארונות הונחו סמרטוטים, כדי שהן יישארו נוצצות.
  • היא הייתה הולכת כל הזמן עם סמרטוט על כתפה השמאלית, למקרה שתתקל בכתם הדורש ניקוי.
  • הרהיטים היפים הושמו בחדר מיוחד, שאסור היה לאיש להיכנס אליו, נעטפו בסדינים והוצאו ממנו רק פעם בשנה - בליל הסדר.
  • את בנותיה הייתה מוציאה מהשיעור בבית הספר בעת הצורך, כדי שיעזרו לה בשטיפת הרצפה, ורק כשהמים שנזלו מהסמרטוט לאחר הסחיטה היו נקיים, הן שוחררו.

הסיפורים על רדיפת הניקיון של טוניה התפשטו בקרב בני המשפחה, והגיעו עד לדוד סם שהחליט לקנות להם שואב אבק (Sweeper, ובלשון סבתא טוניה "סויפר") מתוצרת ג'נרל אלקטריק. כל הכפר הגיע לחזות ב"פלא הגדול". המכשיר עבד יפה אבל כשהתברר לטוניה שהלכלוך אינו נעלם ומתנדף אלא מצטבר בשקית בשואב ובפעולת הריקון עלול הלכלוך להתפזר, היא אכסנה את המכשיר בחדר האמבטיה ולא נתנה לאיש לראותו עד יום מותה.

למאיר שלו עצמו חלק משני בעלילת הספר, שמרביתה התרחשה לפני שנולד. בנוסף לקרוביו של שלו המתוארים בספר, נמנים עם גיבוריו גם הסוס וייטי והאתון עָה, שלא רק מעשיהם מתוארים, אלא גם מחשבותיהם, כמו גם פרק שלם על עלילותיו וחוויותיו של שואב האבק.

סביב ה"סוויפר" הזה כתב שלו פרק שלם, תוך כדי שהוא מעניק לשואב האבק קול ורגשות משלו, ופורש את סיפור משפחתו ואת סיפורו של הדור, הציונות וההתיישבות העובדת. אלו האנשים מהדור הקודם לזה של מאיר שלו, שנחשבו בעיניו למלח הארץ.[3]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ניצה בן-דב, אוטוביוגרפיה נקייה: על "הדבר היה ככה" של מאיר שלו. בספרה: חיים כתובים: על אוטוביוגרפיות ספרותיות ישראליות (ירושלים ותל אביב: שוקן, תשע"א 2011), עמ' 166–182.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אורי שגיא, "אורות בערפל", ידיעות ספרים, 1998, עמוד 29.
  2. ^ טוניה בן-ברק מופיעה בקטע קצר בסדרה עמוד האש בפרק הרביעי - "העמק הוא חלום"
  3. ^ שגיא גרין, "הדבר היה ככה, מאיר שלו חוזר אל זכרונות הילדות", הארץ, 11 בנובמבר, 2009