כפר אוריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כפר אוריה
Kfar Uria.JPG
מבט על הכפר מהגבעות הסמוכות.
מחוז ירושלים
מועצה אזורית מטה יהודה
גובה ממוצע ‎203‏ מטר
תאריך ייסוד 1944
תנועה מיישבת תנועת המושבים
סוג יישוב מושב
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2015:
  - אוכלוסייה 927 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎4.0%‏ בשנה עד דצמבר 2015
(למפת השפלה רגילה)
HaShfela.svg
 
כפר אוריה
כפר אוריה
31°47′36″N 34°56′48″E / 31.7933001429528°N 34.9465916293051°E / 31.7933001429528; 34.9465916293051קואורדינטות: 31°47′36″N 34°56′48″E / 31.7933001429528°N 34.9465916293051°E / 31.7933001429528; 34.9465916293051

כְּפַר אוּרִיָּה הוא מושב בשפלת יהודה ליד העיר בית שמש השייך למועצה אזורית מטה יהודה.

שם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקום נקרא במקור "קרית משה", על שמו של משה מרדכי מניסביץ', מראשי אגודת ביאליסטוק, אך שונה ל"כפר אוריה" בעקבות דמיון הצלילים לשמה של ח'ירבת כפרוריה, חורבה הממוקמת מדרום-מערב למושב, ובה גת חצובה, רצפת פסיפס ומערות קבורה. משמעות השם בערבית הוא "חורבת כפיר האריות". כאן, על פי מסורת מקומית, שיסע שמשון את האריה בדרכו להוריו בתמנה. ערביי הסביבה מכנים את ח'רבת כפרוריה גם בשם ח'רבת אַל-אַסַד, כלומר "חורבת האריה".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית ההתיישבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1912 התפרסם בהצפירה שעסקה לרכישת המקום אושרה על ידי הפחה, למרות האיסור על היהודים לרכוש קרקעות, מכיוון שהרכישה נעשתה על ידי מנשה מאירוביץ ואחרים מראשון לציון, רחובות וגדרה, שעל פי הפחה הם אכרים אמיתיים, שעליהם האיסור אינו חל[1]. המקום, בשטח של כ-5000 דונם, נרכש משלושה אחים נוצריים. הוא תואר כ:[2][3]

"מחציתו אדמת מישור ובקעות פוריות, בין הררי יהודה המוכשרות מאוד לזריעת תבואה, ומחציתו אדמת טרשים המסוגלת למטעי זיתים ושקדים. בכפר זה יש גם מעינות מים, שאפשר להשקות במימיהם שדות מספוא ולהתעסק עי"ז בגידול בקר. נמצאים בו גם בנינים אחדים המוקפים עצי זית ושקדים ומינים אחרים במספר איזה מאות."

בפועל, המקום נרכש על ידי חברת גאולה[4]. על פי המתואר על ידי שמואל דיין, הרכישה התבצעה קודם לכן, ובמשך זמן מה הוחכרו השדות לערביי הסביבה[5].

בתחילת שנת 1913 הזמין מאיר רוטנברג את חבורת סג'רה שכללה 13 חברים ושלוש חברות שכללו את א. ד. גורדון, נח נפתולסקי, יצחק טבנקין, אווה טבנקין, בן-ציון ישראלי, יוסף זלצמן ויצחק פינרמן, לבוא וליישב את המקום[5][6]. החבורה התגוררה בחאן כפר אוריה ושהתה בו קרוב לשנה וב-2 בנובמבר 1913 עזבו את המקום[7].

באמצע 1913 נמכר המקום לשלושים משפחות של יהודי ביאליסטוק[8] שרכשו אותו בעזרת החברה הברלינית ליישוב ארץ ישראל (איק"א)[9]. בעקבות זאת מונה אליעזר קרסנר למנהל המקום והוא הביא פועלים להקמת משקים עבור הבעלים. קבוצה ראשונה של פועלים עזבה את המקום בטענה שקרסנר אינו יודע לנהל ובמקום זאת עוסק בכפייה דתית[10][11]. במקומם הובאו פועלים דתיים[12]. בפברואר 1914 סבל המקום מהתקפה של ערביי הסביבה[13]. במאי 1914 פוטר אליעזר קרסנר[14] ובמקומו הובאה משפחת משגיחים[15]. ביולי 1914 עבדו בחווה 25 פועלים יהודים ו-20 פועלים ערביים[16].

לאחר מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העולם הראשונה הגיעה למקום קבוצת עבודה של לוי אשכול[17] ששהתה במקום במשך כשנתיים. בראשית 1920 שהתה במקום קבוצה של 14 פועלים[18]. בשנת 1920 הם עברו לדגניה ב' לרגל התיישבות בעלי הקרקע במקום[19].

בשנת 1920 עלו למקום נציגים של 5 משפחות[20] וב-1921 היו במקום שמונה משפחות מתוך 30 איש שהחזיקו בבעלות על האדמה במקום. 11 נוספים מבעלי האדמות היו בארץ ישראל אך לא בכפר והשאר היו בחוץ לארץ. מצב זה גרם לכך שהצטברו חובות מיסים על האדמות שלא עובדו.[21] ניסיונות למצוא חוכרים יהודים לאדמות כדי לשלם את המס לא צלחו והייתה כוונה להחכיר את האדמות לערבים.[22]

בשנת 1922 החליטו התושבים להעביר חלק מהאדמות לקרן הקיימת כדי שיביאו למקום מתיישבים נוספים[23]. למקום הובאה קבוצה לא דתית, למורת רוח תושבי המקום. לאחר זמן מה הוחלט להחליפם באנשי המזרחי[24]. בשנים 1923–1927 שהתה במקום קבוצה של פועלים של הפועל המזרחי אולם הם נאלצו לעזוב בהוראת המוסדות המיישבים ועברו לכפר חסידים.[25]

בשנת 1929 התגוררו בכפר שש משפחות שכללו 15 נפש. לקראת מאורעות תרפ"ט, הגיע ערבי מליפתא לאחד המתיישבים, והודיע לו על הכוונה של הערבים לפרוע בתושבי הכפר. התושבים עזבו את הכפר אל ביתו של שייח' איסמעין שבגבעה ממול הכפר, שהבטיח להם שיגן עליהם[26]. כ-300 ערבים התנפלו על הכפר שדדו את תכולתו ושרפו את בתיו. למחרת הועברו אנשי המקום בכלי רכב לרחובות ואחד האנשים שנשכח במקום הלך ברגל מחופש לערבי לחולדה.[27] לאחר כשבועיים יצאו שניים מתושבי הכפר בלויית אנשי משטרה לסיור בכפרים לזהות רכוש שדוד ופורעים שהשתתפו בהתנפלות על הכפר.[28] על הכפרים מהם יצאו מחריבי כפר אוריה, בהם בית ג'יז ובית סוסין הוטל קנס קיבוצי של 1650 לירות.[29] הכפר נותר בשממונו והאדמות הוחכרו לערבים לעיבוד. ניסיונות לחדש את היישוב במקום לא צלחו בגלל שהאדמות היו פרטיות ולא בחזקת הקרן הקיימת לישראל ולכן קיבוצים כמו קריית ענבים סירבו להשקיע במקום.[30]

משנות ה-40 ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב הוקם מחדש על חורבות היישוב הישן ב־1944 על ידי יהודים יוצאי כורדיסטן,[31][32] והפעם כמושב עובדים. במרץ 1947 נהרג רועה ערבי מיריות נוטרי כפר אוריה לאחר שהרועים עלו על שדות הכפר עם עדריהם והמון מבית ג'יז איים על הנוטרים.[33] ב-10 בינואר 1948 הותקפה שיירת של אנשי החי"ש שנסעו מן הכפר לעבר חולדה, שניים מן המגינים שבשיירה נהרגו מאש שנפתחה לעברם מח'רבת בית פאר. למחרת ה-11 בינואר הותקף הכפר על ידי המון ערבים. מגיני כפר אוריה יצאו למתקפת נגד על הערבים בח'רבת בית פאר והעלו באש את בתיה. במהלך ההתקפה נהרגו שלושה ממגיני המקום ושניים נפצעו. על פי ההערכות נהרגו 25 תוקפים, בהם אנשי הלגיון הערבי ונוטרים ערבים.[34] מתקפת הנגד של מגיני כפר אוריה זכתה לתשבחות ביישוב היהודי כדרך הנכונה להתמודד עם התוקפים.[35] במהלך מלחמת השחרור היה היישוב נתון במצור במשך 5 חודשים, והאספקה הייתה מוצנחת מדי יום ממטוס. לאחר הכרזת העצמאות פונו לכפר אוריה אנשי המושבה הרטוב (בפעולה בפיקוד שלמה להט), אך בהמשך מלחמת העצמאות ננטש היישוב, ו-30 המשפחות הועברו למחנה צבאי בריטי נטוש, "מחנה יעקב" בנתניה. ב-1949 יושבו במקום עולים מבולגריה[36] שלא הסתגלו ועזבו ב-1952. במקומם נקלטו עולים מארצות אחרות. ב-1955 חובר היישוב לרשת החשמל.

המושב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2009 החל איוש שכונת הרחבה בכפר אוריה. במושב פועלת "תנועת הצופים".

במושב ישנם כשלושה גני ילדים. רוב תלמידי היסודי לומדים בבית הספר השחר בטל שחר ורוב בני הנוער במושב לומדים בבית הספר "הרטוב" בקיבוץ צרעה.

בשנת 2013 פרצה שריפה בגבעות שליד המושב שכילתה את רובה של הצמחייה עליהן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בארץ ישראל, קנית אדמה חדשה, הצפירה, 16 בדצמבר 1912
  2. ^ בארץ ישראל, כפר אוריה, הצפירה, 25 בדצמבר 1912
  3. ^ ראו גם: גאולת ארצנו, המצפה, 10 בינואר 1913
  4. ^ בעולמנו, הצפירה, 7 באוגוסט 1913
  5. ^ 5.0 5.1 שמואל דיין, דמויות בשדות, עמודים 59-61
  6. ^ כפר אוריה, הצפירה, 8 בינואר 1913
  7. ^ כפר אוריה, הפועל הצעיר, 15 באוקטובר 1913
  8. ^ העבודה הארצישראלית בשנת תרע"ג, הצפירה, 1 באוקטובר 1913
  9. ^ מושבה חדשה בא"י, המצפה, 27 ביוני 1913
  10. ^ לענייני השעה, הפועל הצעיר, 26 בדצמבר 1913
  11. ^ כפר אוריה, הפועל הצעיר, 26 בדצמבר 1913
  12. ^ הפועלים הירושלמים בכפר אוריה, מוריה, 1 בפברואר 1914
  13. ^ ההתנפלות על כפר אוריה, מוריה, 6 במרץ 1914
  14. ^ השבוע, הפועל הצעיר, 29 במאי 1914
  15. ^ כפר אוריה, הפועל הצעיר, 31 ביולי 1914
  16. ^ כפר אורייה, הפועל הצעיר, 17 ביולי 1914
  17. ^ המועצה החקלאית של "הפועל הצעיר", הפועל הצעיר, 10 ביולי 1919
  18. ^ בכפר אוריה, הצפירה, 2 במרץ 1920
  19. ^ עבודתנו החקלאית, הפועל הצעיר, 12 בנובמבר 1920
  20. ^ המושבה כפר אוריה, הצפירה, 6 ביולי 1920
  21. ^ מי יעבד את אדמת כפר אוריה, דבר, 28 בנובמבר 1926
  22. ^ כפר אוריה, דבר, 28 בדצמבר 1926
  23. ^ לבעלי הנחלאות בכפר אוריה, דואר היום, 13 ביוני 1922
  24. ^ דרישות המרכז העולמי של ה"מזדחי", המזרחי, 2 בנובמבר 1922
  25. ^ תורה ועבודה בחזון ובמעש, 1985, עמוד 47
  26. ^ זאב קולה, כפר אורי במאורעות תרפ"ט, הצופה, 23 בספטמבר 1954
  27. ^ שרפת כפר אוריה, דבר, 2 בספטמבר 1929
  28. ^ כפר אוריה, דבר, 15 בספטמבר 1929
  29. ^ 1650 לא"י על מחריבי כפר אוריה, דבר, 27 במרץ 1930
  30. ^ י. צדקוניכפר אוריה בחורבנו, דבר, 26 באוגוסט 1932
  31. ^ לוי אבשלום, נחלת שמשון קמה לתחייה על ידי יהודים הרריים, המשקיף, 22 באוגוסט 1944
  32. ^ מלה גיטלין, כפר אוריה, דבר, 6 ביוני 1947
  33. ^ ערבי נהרג בקטטה, דבר, 28 במרץ 1947
  34. ^ נהרגו 25 מתוקפי כפר אוריה, דבר, 13 בינואר 1948
  35. ^ ראו למשל נח שטרןכפר אוריה, דבר, 16 בינואר 1948
  36. ^ ההתיישבות באיזור ההר, הצופה, 29 בדצמבר 1953