אורי שגיא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אורי שגיא
Uri Sagi 2015.jpg

אורי שגיא ביום עיון שהתקיים בטבריה, לזכרו של אמיר דרורי מייסד רשות העתיקות
נולד 5 באוגוסט 1943 (בן 73)
מקום לידה כפר ביאליק, ארץ ישראל
השתייכות IDF new.png  צבא הגנה לישראל
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות

מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
הלחימה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה הראשונה

תפקידים אזרחיים

יו"ר מקורות, דירקטור בחברות שונות, נשיא עמותת כפר ילדים ונוער אהבה

אוּרי שגיא (איזנברג) (נולד ב-5 באוגוסט 1943) הוא אלוף לשעבר בצה"ל, שכיהן בתפקידו האחרון כראש אמ"ן בשנים 1991 - 1995.

אורי שגיא (מימין) עם גבי אשכנזי באירוע הפרידה של אשכנזי כרמטכ"ל מחטיבת גולני (2011)

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד במושב כפר ביאליק, דור שביעי בארץ ישראל ודור רביעי לחקלאים. נשוי לגילה ואב ל-3 ילדים.

שירותו הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1961 התגייס לצה"ל, בחר לשרת בחטיבת גולני, ושובץ בגדוד 51 של החטיבה. בגולני עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. היה מפקד מחלקה בגדוד 51. במלחמת ששת הימים היה מפקד פלוגה ב' בגדוד 51, אשר כבשה את תל עזזיאת[1] והשתתפה בקרב תל פאחר כפלוגת החוד שהובילה את הגדוד בלחימה על היעד, מוצב פלוגתי סורי מבוצר ברמת הגולן.[2] במלחמת ההתשה (בשנים 1968–1970) היה מפקד סיירת גולני[3] והוביל אותה למבצעים רבים בלבנון, מצרים, סוריה ובירדן[4], ובהם פיצוץ תעלת הע'ור והפשיטה על מוצב החרוט בירדן[5]. בהמשך השתלם במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה, וסיים כחניך מצטיין.

ב-1971 מונה למפקד גדוד 13[6] בגולני והוביל אותו בין היתר במבצע קלחת 4 לכיבוש דרום לבנון בתגובה לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן.[7] נפצע קשה ברמת הגולן ממוקש ומטען שהניחה חוליית קומנדו סורית. במלחמת יום הכיפורים היה עוזר רמ"ח מבצעים במטה הכללי.[8] לאחר הסבה לשריון כיהן כמפקד חטיבת יפתח באוגדה 252 בסיני, ולאחר מכן כמפקד חטיבת גולני[9] בשנים 1976–1977. בתפקידו זה פיקד במבצע יונתן (מבצע אנטבה) על כוח גולני.[10] בהמשך שירת כסגן מפקד ומפקד אוגדה 36 ברמת הגולן, וראש חטיבת המבצעים במטכ"ל בזמן מלחמת לבנון בשנת 1982. בשנת 1983 הועלה לדרגת אלוף, והיה עוזר ראש אג"ם.[11] בפברואר 1986 מונה לאלוף פיקוד הדרום, אולם לאחר כחצי שנה נתבקש על ידי הרמטכ"ל משה לוי,[12] להתמנות לראש מפקדת חילות השדה (מז"י)[13] ומפקד גיס 479. כמפקד חילות השדה נאבק בתופעת ה"טרטורים" בצבא[14] ומיסד את הכשירות של חיילות היבשה לפיתוח אמצעי לחימה לשדה הקרב המודרני.

ראש אמ"ן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתפקידו האחרון בצה"ל, בשנים 1991 עד 1995, שימש ראש אגף מודיעין. במהלך תפקידו מילא חלק פעיל במשא ומתן שהתקיים עם ירדן, סוריה ועם אש"ף, בהתרעה מפני טרור ומלחמה והאיום האיראני המתפתח. בשנת 1992 היה מעורב בהכנות למבצע שיח אטד - התנקשות בנשיא עיראק, סדאם חוסיין, באמצעות טילי "תמוז".[15] שגיא, כמו גם סא"ל דורון אביטל,[16] מפקד סיירת מטכ"ל שנבחרה למשימה, התנגד למבצע בטענה כי סיכויי ההצלחה קלושים, וההתנקשות תאחד את העולם הערבי נגד מדינת ישראל[17] ותביא להתנגדות מדינות רבות לחיסול ראש מדינה זה. במהלך תרגיל על מודל למבצע, התרחשה תאונה קטלנית, כאשר אחד ממשתתפי התרגיל שיגר שני טילים לעבר מבנה מאויש; הטילים היו אמורים להיות משוגרים רק בחלק השני וה"רטוב" של התרגיל, בו היה המבנה אמור להיות ריק. מפגיעת הטילים נהרגו חמישה חיילים ונפצעו חמישה נוספים. שגיא מיהר למקום האירוע, עזר במתן עזרה ראשונה לפצועים ובארגון הפינוי לבתי החולים.[18] האירוע נודע מאז בשם אסון צאלים ב'. לאחר האסון בוטל המבצע.

כראש אמ"ן היה מעורב בתכנון ובביצוע במהלך מבצע דין וחשבון[19]; כן מילא תפקיד מכריע בהחלטה על ההתנקשות במזכ"ל חזבאללה,[20] עבאס מוסאווי[21]; וכן בתכנון מבצע עוקץ ארסי,[22] בו חטפו לוחמי סיירת מטכ"ל את מוסטפא דיראני, בניסיון להשיג מידע וקלף מיקוח בנוגע לנווט הנעדר רון ארד.[23]

שגיא פרש מצה"ל על רקע העובדה שראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין, לא עמד, לטענת שגיא, בסיכום שנקבע ביניהם כי ימונה לסגן הרמטכ"ל[24] ומועמד לרמטכ"ל. בעקבות כך הסתכסך שגיא עם הרמטכ"ל היוצא, אהוד ברק, ועם מחליפו אמנון ליפקין-שחק.

לאחר שחרורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1996 הודיע שגיא כי הוא שוקל להצטרף למפלגת העבודה, ודובר על התמנותו לחבר הכנסת ולשר, אך בסופו של דבר לא הצטרף ולא הציג את מועמדותו. בדצמבר 1999 מינה אותו ראש הממשלה אהוד ברק לראש הצוות למשא ומתן עם סוריה, והוא ניהל מגעים חשאיים ולאחר מכן גלויים עם המשלחת הסורית (עד מרץ 2000).

ב-1998 פרסם ספר בשם אורות בערפל שעסק גם באירועים אישיים וגם בתהליכי עבודת המודיעין בישראל. בין השנים 2000 - 2003 כיהן כיו"ר חברת "מקורות".[25] לימד באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ובמרכז הבינתחומי הרצליה קורסים בנושאי מודיעין, ביטחון לאומי ואסטרטגיה. שגיא הוא בעל משק חקלאי ועוסק בגידול זיתים וייצור שמן זית.

משנתמנה גבי אשכנזי לרמטכ"ל, שימש שגיא, מפקדו לשעבר של אשכנזי בחטיבת גולני[9][5] וחברו, כיועץ בכיר לרמטכ"ל ולראש אמ"ן, במילואים.[26]

באוגוסט 2011 פרסם ספר נוסף, "היד שקפאה", העוסק במשא ומתן עם סוריה.

באוקטובר 2012 הצטרף שגיא למפלגת העבודה[27] אך לאחר פחות מחודש פרש מהתמודדות במפלגה לאחר שיו"ר מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ', טענה כי הועלתה נגדו טענה על הטרדה מינית שביצע לכאורה בשנת 1973. שגיא הגדיר את הטענות "הכפשות עלומות",[28] והאשים את יו"ר מפלגת העבודה באי אמירת אמת ופגיעה בשמו הטוב; וזאת מבלי שאפשרו לו כלל לדעת את זהות המתלוננת ולהגן על עצמו.[29] בספטמבר 2014, בעקבות ראיון נרחב שהעניק ל"הארץ" ובמסגרתו מתח ביקורת חריפה על התנהלותה אותה עת, פרסמה ח"כ שלי יחימוביץ' את גרסתה לפרישתו של שגיא, וטענה כי מתלוננת העידה בפניה על אונס עליו חלה התיישנות, עדות שגובתה בתצהיר ובבדיקת פוליגרף, וכי שגיא עצמו לא הכחיש את החשדות והעדיף להסיר את מועמדותו.[30] שגיא שב והצהיר כי הכחיש בו במקום בפגישתם וכי שב והכחיש בכלי התקשורת. יתרה מכך שגיא טען כי יחימוביץ אינה דוברת אמת לגבי התנהלות הדברים. בהמשך יצא שגיא בתגובה כתובה בעיתון "הארץ" ושב והצהיר כי יחימוביץ אינה דוברת אמת כי מעולם לא הוצגו בפניו הנתונים כי נבדק בפוליגרף ונמצא דובר אמת וכי אם יחימוביץ לא תחזור בה יאלץ לתבוע אותה על הוצאת דיבה. כן פורסם מחדש, כי לשגיא הייתה בת מחוץ לנישואין, שנפטרה בגיל 19 מלוקמיה.[31]

בכפר ביאליק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1995-1999 היה שגיא חבר וועד האגודה של כפר ביאליק, ובין השנים 1998-1999 היה יו"ר הוועד. כיו"ר הוועד ניסה לקדם פרויקט נדל"ן גדול להרחבת כפר ביאליק, שלא צלח והביא לסכסוכים בתוך היישוב שנדונו רבות בבתי המשפט[32][33].

במרץ 2015 זוכה שגיא מאישום פלילי[34] בגין איומים. בצד הזיכוי מציין השופט: "זיכוי של הנאשם מביצוע עבירה פלילית, אין משמעותו כי יש להשלים עם התנהגותו. במהלך האירוע מושא האישום, התנהג הנאשם בצורה בוטה ואגרסיבית, שכללה ביטוי ומעשה."

באוקטובר 2015 בית משפט השלום בחיפה פסק[35] כי שגיא עשה שימוש בקרקע שברשותו בניגוד לחוק.[36]

השכלה והתנדבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגיא הוא בעל תואר ראשון בהיסטוריה מאוניברסיטת תל אביב, ותואר שני במדעי המדינה מאוניברסיטת חיפה. עבודת התזה שלו עסקה בגורמים סובייקטיביים ואובייקטיביים במחקר היסטורי ובמחקר מודיעיני.[37] בוגר המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה ובוגר המכללה לביטחון לאומי בקרלייל, פנסילבניה.

מכהן בהתנדבות כנשיא מוסד "אהבה" לילדים בסיכון וחבר דירקטוריון ב"כישורית" מסגרת לחיים לבעלי צרכים מיוחדים. מלמד בהתנדבות במכינה קדם צבאית בחנתון, שהיה ממייסדיה.

אחיינו הוא מפקד פיקוד העורף לשעבר, האלוף איל איזנברג.[38]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אורי שגיא, אורות בערפל, הוצאת ידיעות אחרונות, 1998, עמודים 52–60.
  2. ^ אלישיב שמשי, בהם יותר מכל: על סוד ההצלחה של צה"ל, הוצאת משרד הביטחון, 2005, עמודים 159–168.
  3. ^ אנשיל פפרגולני גולני שלי: יום הולדת 60 לסיירת, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2010
  4. ^ אלישיב שמשי, "ממני תראו וכן תעשו", הוצאת מודן והוצאת משרד הביטחון, 2016, עמודים 171-182.
  5. ^ 5.0 5.1 אבי צור, "היינו קרובים להסכם עם סוריה הרבה יותר ממה שהציבור יודע", ראיון עם האלוף אורי שגיא, "ביטאון הלוחם", גיליון 222, אפריל 2010, כפי שהועלה באתר "תנועה לשלום ישראל-סוריה".
  6. ^ אביחי בקר, אינדיאנים על גבעה 16 - פלוגה בקרב החרמון, הוצאת משרד הביטחון, 2003, עמוד 17
  7. ^ אורי שגיא, אורות בערפל, הוצאת ידיעות אחרונות, 1998, עמודים 70–72.
  8. ^ מעוזיה סגל, עדויות מגובה החול – קרב הצנחנים בחווה הסינית, הוצאת מודן, 2007, עמוד 28.
  9. ^ 9.0 9.1 עמיר רפפורט, גולנצ'יק, באתר nrg‏, 28 בינואר 2004.
  10. ^ אורי שגיא, אורות בערפל, הוצאת ידיעות אחרונות, 1998, עמוד 79.
  11. ^ רון בן ישי: "אני חסיד גדול של הצנזורה" במחנה, 10 בדצמבר 2009.
  12. ^ עמנואל רוזןשגיא לרמטכ"ל: בוא תסביר אתה בפיקוד את סבב המינויים, מעריב, 15 באוגוסט 1986
  13. ^ דניאל אדלסון, מדור לדור, באתר זרוע היבשה, אפריל 2008.
  14. ^ יוסף ולטר ויוסף צוריאל, טרטור נוסח 86': מסע אלונקות על הברכיים, מעריב, 22 בינואר 1987
  15. ^ נתנאל רוזמן, במחנה, ‏אחרי שנים בעלטה: צה"ל חושף את ה"תמוז", באתר צה"ל, 7 באוגוסט 2011.
  16. ^ אמיר אורןההוא מצאלים ב', באתר הארץ, 16 ביוני 2007
  17. ^ רונן ברגמןכך ניסה צה"ל לחסל את סדאם, באתר ynet, 16 בדצמבר 2003.
  18. ^ רונן ברגמן, בקשר זעקו "חדל": רגעי האימה בצאלים, באתר ynet, 17 בדצמבר 2003.
  19. ^ בן כספית, חמקן, זמורה ביתן, 2013, עמוד 381.
  20. ^ יוסי מלמן ודן רביב, מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין, הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 298-299.
  21. ^ רונן ברגמן, מכירת חיסול, מוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", 4 בספטמבר 2009.
  22. ^ עמרי אסנהיים, רקע אדום, באתר nrg‏, 15 באפריל 2005.
  23. ^ מוסטפא דיראני, שהיה בעבר מבכירי ארגון "אמל" בלבנון, נחטף והובא לישראל, דובר צה"ל.
  24. ^ אורי שגיא, אורות בערפל. תל אביב, ידיעות אחרונות, 1998. עמודים 311-313.
  25. ^ מיכל רוה, ‏אלוף (מיל') אורי שגיא נבחר ליו"ר מקורות, באתר גלובס, 18 בספטמבר 2000.
  26. ^ עקיבא אלדרומה יקרה אחרי שנכבוש את עזה?, באתר הארץ, 6 במרץ 2008, "אני עוזר לרמטכ"ל ככל יכולתי ומתרשם שבמהות, וגם בתהליכי קבלת ההחלטות, המצב נראה הרבה יותר טוב מאשר בקיץ 2006".
  27. ^ טל שלו‏, הביטחוניסט הגיע: אורי שגיא מצטרף למפלגת העבודה, באתר וואלה! NEWS‏, 22 באוקטובר 2012
  28. ^ אורי שגיא הודיע כי לא יתמודד מפלגת העבודה, באתר וואלה! NEWS‏, 7 בנובמבר 2012
  29. ^ יניר יגנה, אורי שגיא תקף את יחימוביץ': צדקנית, עושה הון תקשורתי מהפרשה, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2012
  30. ^ שלי יחימוביץ'יחימוביץ' מגיבה לאורי שגיא: התלונה התייחסה לאונס, באתר הארץ, 11 בספטמבר 2014
  31. ^ לירון שמם, ‏לא ההסתבכות היחידה: הבת הסודית של אורי שגיא, באתר ‏mako‏‏, ‏8 בנובמבר 2012‏
  32. ^ ע"א 393/08, סעיפים 3, 5
  33. ^ ע"א 3638/15
  34. ^ ת"פ 53029-06-12 מדינת ישראל נ' שגיא
  35. ^ ת"א (חיפה) 31183-10-10 - הקרן הקיימת לישראל נ' אורי שגיא
  36. ^ [1], באתר גלובס, 20 באוקטובר 2015
  37. ^ יוסי מלמן, "התהילה מספיקה לכולם", הארץ, 22.09.1996.
  38. ^ חן קוטס-בר, למפקד אוגדת עזה יש עדיין הרבה מה להוכיח, באתר nrg‏, 3 בינואר 2009.
  39. ^ אורות בערפל, דף הספר באתר ידיעות ספרים
  40. ^ היד שקפאה, דף הספר באתר ידיעות ספרים