לדלג לתוכן

הדיוויזיה ה-111 (ורמאכט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הדיוויזיה ה-111
111. Infanterie-Division
סמל הדיוויזיה
סמל הדיוויזיה
סמל הדיוויזיה
פרטים
מדינה גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית גרמניה הנאצית
שיוך  ורמאכט
סוג דיוויזיית חיל רגלים
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות 5 בנובמבר 194022 באפריל 1944 (3 שנים)
מלחמות מלחמת העולם השנייה
פיקוד
מפקדים מפקדים

הדיוויזיה ה-111גרמנית: 111. Infanterie-Division) הייתה דיוויזיית חיל רגלים של הורמאכט שלחמה במלחמת העולם השנייה.

הדיוויזיה הוקמה ב-5 בנובמבר 1940 בהתרחבות נוספת של הצבא הגרמני. במאי 1941 עברה הדיוויזיה לאזור הכיבוש הגרמני בפולין, מוכנה לפתיחת מבצע ברברוסה ביוני. לאחר חציית נהר הבוג, התקדמה הדיוויזיה אל דובנו, שם היא נלחמה מול יחידות רוסיות שכללו את הקורפוס הממוכן ה-20 ודיוויזיית הטנקים ה-34. במסגרת הארמייה ה-6 המשיכה הדיוויזיה לדחוף את כוחות הארמייה ה-5 הסובייטית לכיוון קייב ועד סוף אוגוסט הדיוויזיה הגיעה לנהר הדנייפר מצפון לבירת אוקראינה, ויצרה ראש גשר עם דיוויזיות הרגלים ה-113 וה-298. ב-1 בספטמבר תקפו כוחות אלו מתוך ראש הגשר ופגעו בחלק האחורי של החזית הרוסית, כחלק ממבצע הכיתור הענק סביב קייב. הדיוויזיה המשיכה ללכוד ולסייע בהשמדת הארמייה הרוסית ה-37. לאחר הקרב הגדול, ההתנגדות הסובייטית בדרום רוסיה נחלשה והכוחות תחת קבוצת ארמיות דרום הצליחו לדחוף מזרחה בחזית רחבה.

לאחר כיבוש רוסטוב על הדון, קבוצת הפאנצר של קלייסט נאלצה לסגת לקו ה-Mius-Front, שם בסוף דצמבר 1941 נעצרה הדיוויזיה על קו ניקיטובקה - דבלצ'בו. באמצע ינואר 1942 נאלצה הדיוויזיה לבלום חדירה עמוקה של האויב באזור ברונקובו-ויין.

לאחר תקופה ארוכה של מנוחה, הצטרפה הדיוויזיה למתקפת הקיץ, והתקדמה עם הארמייה ה-17 לקווקז, עברה דרך רוסטוב-על-דון, מוזדוק, נלצ'יק ואורדז'וניקידזה, עקב איום הכיתור הממשמש ובא לאחר קרב סטלינגרד קבוצת ארמיות A נאלצה לסגת במהירות לקו החזית של מיוס ולטגנרוג, שם נשארה הדיוויזיה במגננה עד סוף יולי 1943. לאחר כישלון מתקפת הקיץ הגרמנית בקורסק, הצבא הגרמני נאלץ לסגת, הדיוויזיה ה-111 נסוגה בהדרגה למערב, והגנה על הגישות למליטופול עד סוף ספטמבר 1943, ולאחר מכן לניקופול עד פברואר 1944. הדיוויזיה הועברה אז להגנת קרים, שם היא הושמדה. השרידים האחרונים פונו באונייה במאי 1944, והדיוויזיה פורקה רשמית.

  • אוטו שטאף (5 בנובמבר 1940 - 31 בדצמבר 1942)
  • הרמן רקנאגל (1 בינואר 1942 - 14 באוגוסט 1943)
  • ורנר פון בילוב (15 באוגוסט 1943 - 29 באוגוסט 1943)
  • הרמן רקנאגל (30 באוגוסט 1943 - 31 באוקטובר 1943)
  • אריך גרונר (1 בנובמבר 1943 - 9 בפברואר 1944)
  • קורט אדם (10 בפברואר 1944 - 22 באפריל 1944)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הדיוויזיה ה-111 באתר lexikon-der-wehrmacht (בגרמנית)