הוגו וילנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הוגו וילנד (סביבות 1900)

ֹהוּגוֹ וילָנְד (גרמנית: Hugo Wieland ‏; 1853 גרמניה - 1922 טיפינגן, גרמניה) היה תעשיין גרמני מקהילת הטמפלרים שהגיעו להתיישב בארץ. הקים מפעל לאריחים, רעפים ומוצרי בטון ליד תחנת הרכבת ביפו על מנת לנצל את הרכבת להובלת תוצרת המפעל. בערוב ימיו חלה, נסע לגרמניה ונפטר שם.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוגו וילנד נולד ב-1853 בגרמניה להורים חברי כת הטמפלרים[1]. בהיותו בן 3 נפטר אביו. בשנת 1871 (בהגיעו לגיל 18) היגרה המשפחה לארץ ישראל. בתחילה חיו בביתו של השגריר פון אלטן במושבה האמריקאית ביפו ובהמשך עברו למושבה הגרמנית בירושלים.

בערך ב-1878 נשא הוגו לאישה את קתרין וולר ונולדו להם 9 ילדים (6 בנים ו 3 בנות)[2]. ב-1898 נפטרה קתרין ונקברה בבית הקברות הטמפלרי בירושלים. ב-1899 נישא בשנית למריה קמפף שהולידה את ילדו העשירי.

ב-1902 עברה המשפחה לשכונת וולהאלה על גבול יפו על מנת להקים את בית החרושת והמבנים האחרים. עם סיום הבניה עברה המשפחה לגור במתחם.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה גורשה המשפחה למצרים. מעבר זה החמיר את מצבו של אבי המשפחה והוא נאלץ לחזור עם בנו וילהלם לטיפינגן, גרמניה שם נפטר ב-1922. בנו הוגו שירת בצבא הגרמני, נהרג בלבנון ב-1918 ונקבר בבעלבכ. גם הבן וולטר ששירת בחיל האוויר הגרמני, נהרג ונקבר בירושלים.

ב-1922, עם סיום המלחמה, חזרה המשפחה ממצרים ליפו והאחים קרל ורודולף ניהלו את המפעל וחידשו את הייצור. זמן קצר לאחר מכן פרש רודולף מהמפעל ויחד עם מספר משפחות טמפלרים נוספות הקים חווה חקלאית בעמק בית שאן[3]. המשפחה המשיכה לגור במתחם וילנד עד תחילת מלחמת העולם השנייה אז נחשדו הטמפלרים, על ידי הבריטים, כגייס חמישי וסוכני אויב ורובם הגדול נאסר והוגלה (בעיקר לאוסטרליה).

מתחם וילנד ליד תחנת הרכבת ביפו[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילה וילנד (משופץ)
החנות של משפחת וילנד (משופץ)
בית החרושת וילנד (משופץ)

ב-26 בספטמבר 1892 נחנכה תחנת הרכבת ביפו בקצה קו הרכבת ירושלים-יפו. הוגו וילנד שזיהה את הפוטנציאל המסחרי של אמצעי תחבורה זה הקים ב-1902 את מתחם וילנד בצמוד לתחנה[4] על מנת להשתמש ברכבת להובלת תוצרת המפעל.

המתחם כלל מספר מבנים:

  • וילה וילנד - מבנה בן שתי קומות בו גרו בני המשפחה. הבית נבנה תחילה בקומה אחת בצמוד למבנה עות'מאני שנקרא "הבית האדום". ב-1906 הוקמה הקומה השנייה.
  • בית חרושת וילנד בו ייצרה המשפחה מוצרי בטון.
  • החנות ששימשה להצגת מוצרי החברה[5].
  • המחסנים לאחסון מוצרי בית החרושת

בנוסף כלל המתחם גן עם עצים גדולים[6]

את הידע להקמת המפעל הביאו איתם שנים מבניו של הוגו שחזרו מלימודים בגרמניה[7]. חומרי הגלם למפעל כללו אבקת צמנט שהגיע מבית חרושת בהיידלברג, גרמניה וחול שנכרה בחופי הארץ[8]. מוצרי החברה (בלוקים, רעפים ואריחים) שימשו לבניית בתי המתחם.

זמן לא רב לאחר הקמתו, שגשג בית החרושת ומכר את תוצרתו ברחבי הארץ[9] ואף מעבר לגבולותיה[10]. ב-1909 הגיע המפעל לאחד משיאי הצלחתו כשסיפק את חומרי הבניין להקמתה של כנסיית אוגוסטה ויקטוריה בירושלים. הצלחת פרויקט זה הגדילה את היקף ההזמנות למוצרי החברה ואיפשרה רכישת מכונות חדשות ופיתוח מוצרים מתקדמים[11].

בתקופה מלחמת העולם הראשונה כשבני המשפחה גורשו למצרים (1917-1921) הפעילו יהודים מתל אביב את המפעל. לאחר חזרת המשפחה לארץ היא שיפצה את המבנים במתחם והמשיכה לייצר מוצרי בטון עד גירוש הטמפלרים עם תחילת מלחמת העולם השנייה.

לאחר עזיבת הטמפלרים, היו המבנים בשימוש הצבא הבריטי[12] ולאחר מלחמת העצמאות שימשו חלק מהמבנים לצורכי צה"ל ולצרכים ממשלתיים אחרים או שעמדו מוזנחים במשך הרבה שנים.

ב-2007 החל שיקום תחנת הרכבת ומתחם וילנד על מנת לשמר את המבנים ההיסטוריים ועל מנת להפוך אות האתר למקום בילוי. במהלך שיקום המבנים נתגלו קישוטים דקורטיביים על התקרות וציורים פיגורטיביים על הקירות. הנהלת הפרויקט תכננה לשמר יצירות אלו. כיום משמש המתחם את ליבו של מרכז בילוי פופולרי. אחת המסעדות במקום קרויה "הוגו" על שם אבי המשפחה.

בשנות ה-50, בממסגרת הסכם השילומים, החליטה ממשלת ישראל לפצות את צאצאי הטמפלרים בתמורה לרכוש שהשאירו מאחור.

מבצע אטלס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע אטלס

בשלהי מלחמת העולם השנייה תכננו הנאצים לפזר רעל במקורות המים בראש העין על מנת להרעיל את תושבי תל אביב. היחידה שיועדה למבצע כללה 2 ערבים מאנשיו של חג' אמין אל-חוסייני ו-3 טמפלרים מבני המושבות בארץ שהתגייסו לצבא הגרמני. מפקד היחידה היה מייג'ור קורט וילנד משרונה, בנו של רודולף וילנד ונכדו של הוגו וילנד[13]. חמשת חברי הקבוצה הוצנחו באזור יריחו ב-6 באוקטובר 1944 אך תוך זמן קצר נתגלו עקבותיהם והחל חיפוש אחריהם שהביא ללכידת רוב הקבוצה ולכישלון תוכנית ההרעלה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הוגו וילנד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ להוגו הייתה אחות בשם קטרין
  2. ^ הילדים מהאישה הראשונה היו: קרל (1879), הוגו (1880), רודולף (1882), וילהלם, אגמונט, וולטר-קריסטוף (1895), פאולין, לאורה וקטה
  3. ^ החוות הוקמו בשטח שכיום הוא חלק מטירת צבי. ביתו של רודולף נקרא ה"בית האדום" בגלל גג הרעפים האדומות שכנראה מבית החרושת המשפחתי ביפו. משפחת וילנד אף שתלה את שדרת הוושינגטוניות בטירת צבי
  4. ^ חומת כורכר ושער הפרידו בין התחנה לבין המבנים של משפחת וילנד
  5. ^ החנות הוקמה רק ב-1925
  6. ^ הגן הוקם ב-1905 וחודש ב-1912 והוא כולל עצי שקמה, תות, פיקוסים, דקלי וושינגטוניה ואקליפטוסים
  7. ^ קרל ורודולף וילנד למדו מכונאות בעיר רויטלינגן בגרמניה. בנוסף השתלם רודולף בתחום הבניה בעיר שטוטגרט
  8. ^ הסתכלות מקרוב במוצרי הבטון של המפעל מגלה בעלי חיים ימיים זעירים וצדפים גרוסים
  9. ^ המוצרים נמכרו הן למושבות הטמפלרים והן להתיישבות היהודית
  10. ^ בהספד שנכתב על הוגו וילנד ב-1922 בעיתון של הקהילה הטמפלרית "די וארטה" (Die Warte, "המצפה") צויין שמוצרי בית החרושת הגיעו לסוריה ועיראק
  11. ^ אחד המוצרים המשמעותיים שפותחו היה צינור בטון זול שאיפשר לחקלאים להחליף את תעלות ההשקיה המסורתיות ולשפר את היקף השקיית הגידולים
  12. ^ הצבא הבריטי בנה מספר בנינים נוספים במתחם ששימשו כשירותים, מקלחות וחדרי אוכל
  13. ^ שני הטמפלרים האחרים היו ורנר פרנק, מירושלים, ופרידריך דיינינגר שאפר מוולדהיים