לדלג לתוכן

מבצע אטלס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מבצע אטלס
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
תאריכים 6 באוקטובר 1944 – אוקטובר 1944
מקום ארץ ישראל
עילה פגיעה בקהילה היהודית בארץ ישראל וערעור השלטון הבריטי באזור[1]
תוצאה התוכנית נכשלה
כוחות

יחידת קומנדו מיוחדת של הואפן אס אס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מבצע "אטלס" (בגרמנית: Operation ATLAS[3]) היה מבצע כושל של כוח מיחידת הקומנדו המיוחדת של הוואפן אס אס הנאצי, שהחל בארץ ישראל ב-6 באוקטובר 1944. שירות הביון של גרמניה הצניח את סוכניו באזור יריחו סמוך לוואדי קלט. משימתם הייתה לעורר את הערבים הפלסטינים להתקוממות נגד השלטון הבריטי, במטרה לאלץ את בריטניה להעביר למזרח התיכון כוחות גדולים מהחזית באירופה.[4] הכוח מנה חמישה אנשים: שלושה גרמנים מבני הטמפלרים הארץ-ישראליים ושני ערבים-פלסטינים מתומכי המופתי אמין אל-חוסייני. ארבעה מהם נלכדו בלא שגרמו נזק והחמישי נהרג במלחמת העצמאות.

הסופר הישראלי מיכאל בר-זוהר והעיתונאי איתן הבר טענו כי עשרת קרטוני ארסן, שנמצאו בידי הכוח, יועדו לצורך תוכנית להרעלת מקורות מי השתייה של תל אביב (במתקן השאיבה ממעיינות ראש העין).[5] לטענה זו לא נמצאה כל עדות בארכיונים הגרמניים או הבריטיים, והיא אינה מוזכרת על ידי כותבי הביוגרפיות של המופתי, שהיה מנהיג התנועה הלאומית הפלסטינית ושיתף פעולה עם המשטר הנאצי בגרמניה במהלך מלחמת העולם השנייה.[6] ההיסטוריון יואב גלבר קבע כי המבצע "לא נועד להרעיל בארות וגם לא לעורר מחדש את המרד הערבי, אלא להקים רשת של סייענים שתסייע לשבויים גרמנים בורחים". המבצע נחשב לכישלון מוחלט.

הרקע למבצע

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמין אל חוסייני עם אדולף היטלר, ברלין 1941.

כמו עשרות מבצעים שיזמו הגרמנים והוציאו לפועל בסיוע משתפי פעולה ערבים ברחבי המזרח התיכון בין השנים 1943–1944, במטרה לחבל במתקני בעלות הברית ולהתסיס את האוכלוסייה המקומית, מבצע אטלס נועד להקים תשתית לאיסוף מידע בפלשתינה-א"י.

מנהיג התנועה הלאומית הפלסטינית, המופתי אמין אל-חוסייני, שברח מארץ ישראל בשנת 1937, במהלך דיכוי המרד הערבי הגדול על ידי השלטון הבריטי, קשר בזמן מלחמת העולם השנייה קשרים עם מדינות הציר ושהה בשטחיהן. לאל-חוסייני הייתה תוכנית לארגן במסגרת הוואפן אס אס ודיוויזיית "ברנדנבורג" למבצעים מיוחדים, יחידות צנחנים המיועדות לריגול וחבלה, מאחורי קווי האויב.[7] אל-חוסייני כתב על המבצע בזיכרונותיו ב-25 בינואר 1958. הוא סיפר כי ולטר שלנברג, ראש שירותי הביון של גרמניה הנאצית ויד ימינו של ראש האס אס היינריך הימלר, מינה לארגון הפעולה ולביצועה שני פלסטינים ושלושה גרמנים.[8]

אחד הגרמנים שהשתתפו במבצע היה קורט וילנד, בנו של רודולף וילנד ונכדו של הוגו וילנד, מהקהילה הטמפלרית בשרונה (תל אביב), שהיה מפקח על קטיף התפוזים. וילנד נסע ב-1936 לגרמניה והתגייס לצבא. לאור שליטתו במספר שפות זרות הוא הוצב ביחידה של המודיעין הצבאי. בהמשך שירת ביחידת הקומנדו המיוחדת של הוואפן אס אס תחת פיקודו של אוטו סקורצני. ביולי 1944 נפגש וילנד עם המופתי אל-חוסייני בגרמניה, וקיבל מידיו את פרטי תוכניתו. בתוכנית זו קיווה אל-חוסייני להתסיס מחדש, בחסות הנאצים, את המרד הפלסטיני שדוכא ב-1939.

שני הגרמנים האחרים שגויסו למבצע היו ורנר פרנק, יליד ירושלים, ופרידריך דיינינגר שאפר מוולדהיים (כיום אלוני אבא), שהיו ילידי מושבות הטמפלרים בארץ ישראל והכירו את הארץ ואורחותיה. הם נמנו על דיוויזיית "ברנדנבורג" הנאצית.[9] דיינינגר שאפר סייע לערבים במהלך המרד הערבי הגדול[10] ונכלא על ידי הבריטים בכלא בבת ים, אבל הצליח לברוח חזרה לגרמניה, שם פעל במחיצתו של אמין אל חוסייני.[10] אליהם צורפו שני ערבים פלסטינים מקורבי אל-חוסייני: חסן סלאמה,[11][12] יליד הכפר קולה, שהיה סגנו של אל חוסייני וממנהיגי המרד הערבי הגדול, וד'ו אל כיפל עבד א-לטיף,[13][6] יליד ירושלים, שהשתתף גם הוא במרד והוגלה על ידי הבריטים לעיראק.

ב-24 באוקטובר 1944 הגיעו כוחות בעלות הברית לשערי גרמניה, ממערב לריין. כוחות הצבא האדום לחצו ממזרח והגיעו לפרוסיה. במסגרת תוכניתם של הנאצים להדוף את כוחות בעלות הברית, עלה הרעיון להשתמש בתוכנית הישנה של אמין אל-חוסייני, אותה יוציא אל הפועל קצין המודיעין קורט וילנד, תוך שימוש בניסיונו המבצעי. הוטל עליהם ליצור קשר עם סוכנים פרו-נאצים ולהקים בסיסים בארץ ישראל. הם היו אמורים גם לפגוע בתחנת הכוח ההידרואלקטרית בנהריים, ובצינור הנפט כירכוכ-חיפה [דרוש מקור]. כוונת הנאצים הייתה לגרום לבריטים להפנות חלק מכוחם לארץ ישראל, ובכך לשפר את יכולתם להדוף את כוחות בעלות הברית מאדמת גרמניה.

מבצע הצניחה ותפיסת הצנחנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלושת הצנחנים שנלכדו על ידי הבריטים

המבצע נכשל כבר בתחילתו, אם בשל מידע מודיעיני מוקדם על כוונת הנאצים או בשל כישלון ההצנחה של הכוח.

בליל 6 באוקטובר 1944 צנחו ממטוס "B-17 מבצר מעופף" מטוס שלל אמריקאי שהופעל על ידי כנף הפצצה 200 לופטוופה,[14] מעל אזור יריחו שבוואדי קלט חמישה צנחנים: שלושה גרמנים ושני ערבים. ציודם כלל נשק קל, מפות, מכשירי קשר, מנות קרב, 4,000 מטבעות זהב[דרוש מקור] ו-14,000 רייכסמארק בשטרות,[דרוש מקור] חומרי נפץ, וכן כ-10 קופסאות קרטון שהכילו רעל מסיס במים וחזק במיוחד (כל קופסה הכילה רעל בכמות המספיקה להרעלת 25,000 איש). מטרת הרעל שנויה במחלוקת. הגרסה המקובלת היא שרעל זה נועד להרעיל את מעיינות ראש העין ששימשו את תושבי תל אביב. אולם ההיסטוריון יוסי בן-ארצי טוען שמטרת הרעל הייתה לעכב את כלבי הגישוש, שאמורים היו לרדוף אחריהם,[6] ואילו ההיסטוריון יואב גלבר טוען כי "המבצע באוקטובר 1944 לא נועד להרעיל בארות וגם לא לעורר מחדש את המרד הערבי, אלא להקים רשת של סייענים שתסייע לשבויים גרמנים בורחים".[6]

הכוח הוצנח ליד יריחו, אך לא הצליח לחבור, ורוב הציוד התפזר בשטח. חסן סלאמה, שנפצע במהלך הצניחה, נע לכיוון ירושלים.[דרוש מקור] שני גרמנים ועבד א-לטיף, התחבאו במערה בואדי קלט. ב-6 באוקטובר הגיע לקצין תחנת המשטרה ביריחו מידע, לפיו חמישה נערים רועים בדואים מציעים למכירה מטבעות זהב ביריחו. הרועים סיפרו בחקירה כי יום קודם לכן, בעת שרעו את עדריהם כ-5 ק"מ ממזרח ליריחו, ראו מטוס מתקרב מצד דרום, שחג מעליהם, הנמיך את טיסתו עד לגובה העצים ואז התרומם בחזרה ונעלם בכיוון מערב. הרועים שמעו חבטה, של משהו שנפל ארצה. הם הגיעו למקום ומצאו שק קטן מלא מטבעות זהב ושטרות כסף. הם החביאו את השק בוואדי סמוך, אך כשיצאו ממנו ראו שלושה אנשים הולכים בערוץ ומחפשים דבר מה. אחד מהם ציווה על הנערים בערבית להסתלק, בנימוק שבאזור "מתנהלות פעולות צבא". הנערים שבו לאוהליהם וסיפרו על המקרה. קרוביהם ערכו חיפושים בסביבה. הם לא מצאו את האלמונים שהנערים פגשו, אבל מצאו אקדח אוטומטי ותחמושת. הם העבירו את האקדח למשטרה וזו פתחה בחקירה.[8] מפקד מרחב ירושלים במשטרת ארץ ישראל, פאיז ביי אידריסי, הורה על חיפושים נרחבים בוואדי קלט.[דרוש מקור] המשטרה אספה אצל הבדואים ותושבי יריחו כ-400 לירות שטרלינג במטבעות זהב "סובריין" וכן שטרות לי"ש מזויפים, שנעשו במחנה ריכוז זקסנהאוזן בידי אסירים יהודים ב"מבצע ברנהרד", בהזמנת ולטר שלנברג.[15] שוטרים שסרקו את ואדי קלט מצאו מצנח מתוצרת גרמניה, ארגז מלא במקלעים, תחמושת חומרי נפץ, ציוד רפואי, שני מילונים גרמנית–ערבית ובגדים. לאחר מכן נמצא מצנח גרמני נוסף ונשק, ציוד חבלה תוצרת גרמניה, ו-14 מפות גרמניות של פלשתינה–א"י, שהוחבאו בשיחים.[10]

ב-10 באוקטובר הודיעה תחנת השידור המנדטורית "קול ירושלים" שצנחן גרמני אחד או יותר צנחו בעמק הירדן, והציבור מתבקש לגלות ערנות ולמסור מידע למשטרה.[10] ב-11 באוקטובר פורסמה מטעם השלטונות ההודעה הבאה בעיתונות העברית:

ה ו ד ע ה
נראה כי אחד או יותר צנחנים, לא ידוע מבני איזו אומה, הורדו בימים האחרונים בעמק הירדן. הציבור נדרש למסור מיד לתחנת המשטרה הקרובה כל ידיעה העשויה להביא לידי תפיסת אנשים אלה. אחד מהם, כנראה, גבוה מ-6 רגל, מדבר ערבית, גרמנית ולשונות סקאנדינאויות. ייתכן כי הוא גם מדבר אנגלית במבטא אמריקאי.[16]

בינתיים יצר עבד א-לטיף קשר עם שני שוטרים ערבים מהכוחות הבריטיים המחפשים, ואלה סיפקו לו מזון ומים, וכן עדכנו אותם לגבי המצב בחוץ. אידריסי הורה לעקוב אחר שני שוטרים בריטים ערבים, שסיפקו מזון ומידע לשוכני המערה,[דרוש מקור] וב-16 באוקטובר נמצא אדם חמוש באקדח ולבוש בגדי פלאח ערבי בפתח מערה שבה התגוררו בימי הביניים נזירים מתבודדים.[10] היה זה עבד א-לטיף. במערה הסתתרו שני אנשים נוספים שנתפסו – קפטן בצבא הגרמני ומייג'ור בחיל האוויר הגרמני. בתוך המערה נמצא מכשיר אלחוט לשידור ולקליטה, כסף בריטי, נשק ותחמושת, מזון וציוד. שלושת הצנחנים הועברו בחשאי לירושלים, שם הוחזקו במשרד במטה הצבאי במלון "המלך דוד". לאחר מכן הם הוסעו לחקירה בקהיר, שם הוחזקו במעצר עד סוף המלחמה.[10]

ב-16 באוקטובר פרסמו שלטונות המנדט הודעה רשמית, ללא פירוט, האומרת (באנגלית): "מידע משטרתי הוביל למבצע משולב צבאי ומשטרתי באזור ואדי קלט שכתוצאה ממנו בוצעו מעצרים חשובים על ידי חיל הספר העבר ירדני".[17]

ב-27 באוקטובר נתפרסמה הידיעה המלאה על תפיסת הצנחנים בעיתון דבר תחת הכותרת: "צנחני האויב נתפסו מקץ 9 ימים לירידתם בארץ. 2 גרמנים וערבי אחד. - באו מצוידים בכסף, מילונים ערבים ונשק". העיתון סיפר כי ב-8 באוקטובר נודע למפקד משטרת יריחו כי בעיר נפוצו מטבעות זהב, החלה חקירה ולאחר מכן מצוד שהשתתפו בו כוחות צבא, משטרה, אנשי הלגיון הערבי וחיל הספר העבר ירדני.

ב-31 באוקטובר העבירה מפקדת הבולשת המנדטורית חוזר למפקדי כל מחוזות המשטרה בארץ ישראל בעניין שני "צנחני אויב" נוספים שלא נתפסו: "אבו עלי" מרמלה, הוא חסן סלאמה, ופרידריך דיינינגר-שפר.[10] לאחר ימים אחדים הופסקו החיפושים אחריהם. לאחר המלחמה מצא שפר מקלט באוסטרליה.[10] הוא נתפס בשנת 1946, כשניסה לחדש את הקשר עם משפחתו בווילהלמה. חסן סלאמה נמלט לביתו של רופא בכפר קטן ליד קולה, ושם גם טופלה פציעתו ברגל. הוא הצליח להסתתר במשך יותר משלוש שנים ובנובמבר 1947 יצא מן המחתרת.[10] הוא נהרג בסופו של דבר בשנת 1948 במלחמת העצמאות.

אחרית דבר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באזור יריחו מהלכת עד היום אגדה על אוצר גדול שהחביאו הגרמנים.[6]

ב-4 ביולי 2001 שוחררו לציבור כ-200 מסמכים סודיים של סוכנות הביון הבריטית MI5 אשר רובם היו קשורים לגרמניה והיו מהשנים 1939–1944. בין המסמכים שפורסמו היה מידע מפורט הנוגע למבצע אטלס ולחברי החוליה הגרמנית-ערבית אשר הוצנחה בשטחי המנדט הבריטי.[18][1]

בתרבות הפופולרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיתונאי והפרשן לענייני צבא גד שמרון פרסם בשנת 2009 רומן בדיוני בשם "אהובת הטמפלר מעמק רפאים", שבו שילב את סיפור המבצע בשינויים שונים בעלילה, במועד הצניחה, שמות הצנחנים וגורלם. באחרית הדבר לספר טען כי סיפור ההרעלה היה שמועה בלבד, שמקורה באבקה לטשטוש עקבות שנתפסה ברשותם.

המבצע מוזכר גם בספרו של רם אורן "סילביה - חייה ומותה של לוחמת ה'מוסד'".

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ג'ני לבל, "שיגור צנחנים מאחורי קווי בעלות הברית", בתוך: חאג' אמין וברלין, תל אביב תשנ"ו 1996, עמ' 97–100.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 https://www.mi5.gov.uk/output/4-july-2001-releases-kurt-wieland.html (הקישור אינו פעיל)
  2. 1 2 The National Archives | The Catalogue | Full Details | KV 2/401
  3. ↑ המסמך אודות המבצע מארכיון ה-MI5 הבריטי (הקישור אינו פעיל)
  4. ↑ לבל, עמ' 97–98.
  5. ↑ מיכאל בר-זוהר ואיתן הבר, המרדף אחרי הנסיך האדום, זמורה-ביתן, 1984 [דרושה הבהרה]
  6. 1 2 3 4 5 אייל לוי, האם הטמפלרים ניסו להרעיל את מי השתייה של תל אביב?, מעריב, 16 באוקטובר 2014 (הקישור אינו פעיל)
  7. ↑ לבל, עמ' 97.
  8. 1 2 לבל, עמ' 98.
  9. ↑ "Munich's Revenge", Bar-Zohar & Eitan Haber, 2005, p. 64 (Hebrew)
  10. 1 2 3 4 5 6 7 8 9 לבל, עמ' 99.
  11. ↑ Wolfgang G. Schwanitz, Benny Morris: 1948
  12. ↑ "Halbmond und Hakenkreuz: das Dritte Reich, die Araber und Palästina", Klaus-Michael Mallmann & Martin Cüppers, 2006, pg 240 (German)
  13. ↑ דני רובינשטיין, "זה אנחנו או הם", ידיעות ספרים, ספרי עליית גג, 2017 [דרושה הבהרה]
  14. ↑ דני עוזיאל, מבצע “אטלס”-מבט מחודש על החלק האוירי, באתר מרקיע שחקים, ‏29/03/2021
  15. ↑ לבל, עמ' 98–99; עמ' 250, הערה 347.
  16. ↑ צנחנים אחדים ירדו בארץ, דבר, 11 באוקטובר 1944
  17. ↑ "Police information led to a combined military and police operation in the Wadi Kelt area and resulted in an important arrests by the Trans Jordan Frontier Force"
  18. ↑ BBC News | MIDDLE EAST | Nazis planned Palestine subversion
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מבצע_אטלס&oldid=43079511"