תחנת הרכבת יפו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תחנות רכבת היסטוריות בישראלרכבת ישראל
יפו
Jafa Station1891.jpg
התחנה בסיום בנייתה (1891), כשנה לפני חנוכת מסילת הרכבת לירושלים
חנוכת התחנה 26 בספטמבר 1892
סגירת התחנה 1948
מיקום
מיקום מצפון ליפו, בגבול שכונת נווה צדק
קואורדינטות 32°03′32″N 34°45′41″E / 32.05900929484527°N 34.761353731155396°E / 32.05900929484527; 34.761353731155396קואורדינטות: 32°03′32″N 34°45′41″E / 32.05900929484527°N 34.761353731155396°E / 32.05900929484527; 34.761353731155396
מידע על התחנה
מיקום תחנת הרכבת יפו
תחנת הרכבת יפו
תחנת הרכבת יפו
מפה מפורטת
פורטל

למידע מקיף על רכבת ישראל עיינו גם בפורטל רכבת ישראל

תחנת הרכבת, תצלום משנת 1892

תחנת הרכבת יפו (קרויה גם "תחנת הרכבת מנשייה") היא תחנת רכבת היסטורית הנמצאת צפונית ליפו, והיא למעשה תחנת הרכבת הראשונה שהוקמה במזרח התיכון מחוץ למצרים ולטורקיה[1].

התחנה פעלה בין השנים 1892-1948 כתחנת הקצה של מסילת הרכבת לירושלים. התחנה נסגרה בראשית מלחמת העצמאות, ולאחריה הועתקה תחנת הקצה של הקו לתחנת תל אביב דרום. התחנה נסגרה והמסילה בין שתי התחנות פורקה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחנה פעלה כתחנת הקצה המערבית של מסילת הרכבת לירושלים, מאז נחנכה המסילה ב-26 בספטמבר 1892 (ואף קודם לכן, בנסיעות עד לוד) ועד ערב מלחמת העצמאות - למעט בזמן מלחמת העולם הראשונה, עת פרקו הטורקים את קטע המסילה בין יפו לבין תחנת הרכבת לוד. בימי פעילותה חצצה התחנה בין שכונת מנשייה הערבית (שנחרבה במלחמת העצמאות, ולאחריה גן צ'ארלס קלור) לבין שכונת נווה צדק היהודית.

הקו זכה להצלחה רבה למרות זמן הנסיעה הארוך ביחס לאורכה של המסילה (4 שעות), מאחר שהיא חסכה מהנוסעים את המסע המפרך בעגלה ממישור החוף אל הרי ירושלים, שהיה כרוך בתשלום מסים לשלטונות ובתשלום דמי חסות לשודדים[דרוש מקור]. עד ערב מלחמת העולם הראשונה (1914) עברו בתחנה כ-183,000 נוסעים (בארץ ישראל היו באותה תקופה פחות מחצי מיליון נפש). בין הנוסעים המפורסמים נמנה גם בנימין זאב הרצל. בניגוד לקו "רכבת העמק", שזכה למעמד מיתולוגי בהיסטוריוגרפיה הארץ ישראלית, הקו בין יפו לירושלים לא נהנה ממעמד דומה ולמעשה נמחק מהזיכרון הקולקטיבי. בין הסיבות לכך אפשר לציין את העובדה שהקו תרם בעיקר להתפתחותו של היישוב הערבי באותה תקופה ושירת בעיקר נוסעים לא יהודים. בימי המנדט הבריטי, קו הרכבת, שעבר בעיקר דרך יישובים ערביים (יפו, רמלה, לוד) נתפס כפרויקט עוין לתנועה הציונית, שראתה בו כמונופול בריטי המבוסס על העסקת עובדים ומנהלים ערבים[2].

ב-1905 בנתה משפחת הטמפלרים וילנד, את ביתה, "וילה וילנד", במתחם התחנה, ולצידו נוסד המפעל המשפחתי לחומרי בנייה, שסיפק את החומרים לבניית הבתים בשכונות החדשות שנבנו מחוץ לחומות יפו[3]. המפעל התרחב והפך לספק מוביל של מלט ואריחים מקושטים לבניין העיר תל אביב. כאמור, במהלך מלחמת העולם הראשונה (תחילת 1915) פרקו הטורקים את אדני המסילה בין יפו-ללוד, ועשו בהם שימוש לסלילת המסילה המזרחית (טול כרם-קוסיימה). לאחר הסגת הכוחות הטורקיים מצפון לירקון, (סוף דצמבר 1917), והוצאתה של יפו מטווח הארטילריה הטורקית - התייצב הנדבך המערבי של קו שתי העוג'ות, והתאפשרה לצי הבריטי עגינה בטוחה בנמל יפו. לייעול השימוש בנתיב הלוגיסטי החדש שנפתח בפניהם סללו הבריטים מסילה צרה[4], בתחילה לציוד צבאי בלבד ומאוחר יותר אף לסחורות אזרחיות, שחיברה את הנמל לתחנת מנשייה דרך רחוב רזיאל. מסילה צבאית צרה נוספת נסללה צפונה, ממסעף הרכבת ללוד על הקו יפו-ירושלים, לימים תחנת הרכבת תל אביב בקרבת בית הדר של ימינו, ועד 'גבעת ג'נקינס', מזרחית לג'ליל. גם קטע המסילה הצרה עד לוד שוקם ותנועת הסחורות שבה אליו במהלך 1918. בראשית שנות ה-20 שידרגו הבריטים את הקו יפו-לוד-ירושלים לרמת קו תקני בעל רוחב פס של 145 ס"מ, ורכבות נוסעים שבו לנוע עליו.

במלחמת העצמאות הייתה תחנת הרכבת בקו החזית בין ערביי יפו ויהודי תל אביב, התחנה הושבתה ושוב לא הופעלה, ומסילת הרכבת שקישרה בינה לבין תחנת הרכבת תל אביב דרום פורקה בראשית 1950[5]. עם הקמת צה"ל, הפך מתחם התחנה לבסיס צבאי של הצבא הצעיר, ושימש לריכוז ולשיפוץ של נשק שלל. הבסיס ננטש בשנות ה-80 והמבנים בו הוזנחו. בחלק הדרומי של המתחם הוקם מוזיאון בתי האוסף לתולדות צה"ל המציג את תולדות אמצעי הלחימה בצה"ל.

מתחם "התחנה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

במתחם התחנה נמצאים כ-20 מבנים בסגנונות בנייה מגוונים - ניתן להבחין במבנים מהתקופה העות'מאנית, באדריכלות טמפלרית ובמבנים מימי המנדט הבריטי. עד שנות האלפיים הם עמדו בשיממונם.

בשנת 2004 החלה עיריית תל אביב בשיקום מתחם תחנת הרכבת יפו. המבנים תועדו ושומרו על ידי משרדו של אדריכל אמנון בר אור. הפרויקט תוקצב ב-20 מיליון ש"ח, ובמסגרתו הוסב המתחם (כ-20 דונם) למוקד תרבות, בילוי ופנאי (בדומה לתהליך החייאתו של נמל תל אביב). במרץ 2009, נפתח חלק מהמתחם לתערוכות מתחלפות והתקיים בו יריד אמנות צבע טרי. ב-2010 נפתח המתחם המשופץ כולו לקהל הרחב. המתחם כולל מסעדות, חנויות, שוק אורגני ותערוכות. המקום נקרא בשם "מתחם התחנה".

בשטח המתחם הוצבו שני קרונות נוסעים היסטוריים בני יותר מ-100 שנים שהושאלו ממוזיאון הרכבת בחיפה, ושופצו על ידי הזכיינים הפרטים.

  • ליד הטרמינל נמצא הקרון מס' 102, שהיה במקורו קרון מחלקה ראשונה של חברת הרכבת האנגלית Midland Railway בעשור הראשון של המאה ה-20. ביחד עם 15 מאחיו נשלח כרכבת אמבולנס למזרח התיכון סביב 1917, ולאחר מלחמת העולם הראשונה הפכו קרונות אלו לקרונות הנוסעים הראשונים בבעלות רכבת המנדט. היום הוא משתמש כאולם למיצג מולטימדיה המספר את הסיפור של מסילת הרכבת יפו - ירושלים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תחנת הרכבת יפו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתחם התחנה
  2. ^ שפיר, רון, רגע גדול' או אפיזודה חסרת השפעה - קו הרכבת יפו-ירושלים: המחקר ההיסטורי וחלקו בעיצוב הזיכרון הקיבוצי הישראל, אופקים בגאוגרפיה, גליון 86
  3. ^ השכונות הערביות עג'מי ומנשייה והשכונות היהודיות שקמו מסביב לנווה צדק, השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות
  4. ^ 60 ס"מ רוחבה כאשר מסילת יפו-ירושלים, אף היא עדיין בגדר הקטגוריה של מסילות צרות, רוחבה 100 ס"מ
  5. ^ תל אביב פושטת צורה ולובשת צורה, מעריב, 2 במרץ 1950