הולדה בעוולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיני נזיקין
העוולות הספציפיות
תקיפהכליאת שווא
גרם הפרת חוזההסגת גבול
הפרת חוזה נישואין והפרת חוזה עקב
שביתה והשבתה כחריג לגרם הפרת חוזה
מטרד לציבורמטרד ליחיד
הפרעה לאור שמש ומניעת תמיכה
תרמיתשליחת ידנגישה
עוולת הפרת חובה חקוקה
הפרת חובה חקוקה
עוולת הרשלנות
התרשלותחובת הזהירות
הדבר מעיד על עצמו
חובת הראיה ברשלנות
קשר סיבתי
קשר סיבתי משפטיקשר סיבתי עובדתי
נזק
נזק כלכלי טהורנזקי ריקושט
נזק בלתי ממוני טהורגולגולת דקה
פגיעה באוטונומיה
ריחוק הנזקעקרון הקטנת הנזק
נזיקין מתחום הרפואה
רשלנות רפואיתהסכמה מדעת
הולדה בעוולההפלה בעוולה
חוק זכויות החולה
לשון הרע
ההגנה על הפרטיות בנזיקין
לשון הרע על המת ולשון הרע על ציבור
הגנת "אמת דיברתי" בלשון הרע
הגנת תום הלב בלשון הרע
עוולות מסחריות
גניבת עיןפגמי ייצור והעדר אזהרות
גזל סוד מסחריפגמי תכנון
עוולות חוקתיות
עוולות חוקתיות
הגנות
מעשה של מה בכךקטין
הגנה עצמיתכורח
דוקטרינות המשפיעות על החיוב בנזיקין
אשם תורם כהגנה מוחלטת
אשם תורם כהגנה יחסית
הסתכנות מרצוןאשם תורם וקטינים
מעילה בת עוולה לא תצמח תרופה
התיישנות בנזיקין
ריבוי מעוולים
ריבוי מעווליםמעוולים במשותף
נזק שאינו ניתן לחלוקה
אחריות שילוחית
אחריות שילוחית ואחריות מעביד
אחריות מעסיק קבלן
אחריות משתף ומשדל
אחריות רשויות ציבור ועובדי מדינה
פיצויים
פיצויים עונשייםהטבת נזקי גוף
תשלום עתי ותשלום חד-פעמי
פיצוי ללא הוכחת נזק
מטרות דיני הנזיקין
צדק מתקןצדק מחלקהרתעה
ערכים נוספים בדיני נזיקין
כללי ברירת הדיןהמחאת תביעה
מלחמה בדיני הנזיקיןמחדלים בנזיקין

תובענה בגין הולדה בעוולה היא תובענה של הורים כנגד רופא על שבגלל רשלנות רפואית שלו הם לא הפילו עובר שנולד עם מומים. תובענת ההולדה בעוולה קשורה לעתים לתביעת היילוד עצמו על חיים בעוולה.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנות ה-80, עת הוכרה בישראל האפשרות לתביעה על חיים בעוולה, ועד העשור השני של המאה ה-21, נכרכו יחד תביעות של הולדה בעוולה עם תביעות של חיים בעוולה. במרץ 2012 המליצה דעת הרוב של ועדת מומחים, בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס אליהו מצא, לבטל את ההכרה בעילת "חיים בעוולה"[1] ולהקים מנגנון פיצוי שיפעל במקרי נכות של למעלה מ-20%[2][3] עיקרי המלצות הוועדה קיבלו תוקף בפסק דין של בית המשפט העליון בעניין ליאור המר,[4] שניתן על ידי השופט אליעזר ריבלין ביום פרישתו מבית המשפט. בפסק דין ליאור המר ביטל בית המשפט העליון את עילת ה"חיים בעוולה" ובמקביל הרחיב את עילת התביעה של ההורים מכוח "הולדה בעוולה". באמצעות עילת תביעה זו האחרונה, יכולים הורים לתבוע פיצוי שיכסה את הוצאות גידולו ומלוא צרכיו של הילוד גם לאחר בגירותו ולמשך כל תוחלת חייו המוערכת.

אחד ההבדלים בין תביעה על חיים בעוולה לבין התביעה על הולדה בעוולה היא מועד תחולת התיישנות התביעה. בתביעה על הולדה בעוולה, התביעה היא של ההורים. המועד בו נודע להורים על העוולה היא לרוב בסמוך ללידה, ולכן התביעה מתיישנת כ-7 שנים לאחר הלידה. לעומת זאת, בתביעה של חיים בעוולה, התביעה הייתה של היילוד וההתיישנות נספרת 7 שנים ממועד הגעת היילוד לבגרות. בפסק דין המר, וכן בפסקי דין נוספים בתחום, קבעו שופטי בית המשפט העליון כללי מעבר שאפשרו הגשת תביעות על חיים בעוולה במקרים שבהם התביעה על הולדה בעוולה התיישנה, בטרם ניתנה הלכת המר או סמוך לאחריה.

עילות התביעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תביעה על הולדה בעוולה אפשרית במקרים בהם בגלל התרשלות בבדיקות במהלך ההריון לא נמצאו מומים שאילו נמצאו היו גורמים להורים לבצע הפלה. בנוסף, בתי המשפט קיבלו תביעות על התרשלות כאשר רופאים ו/או מבצעי סקירת מערכות לא ציינו בפני ההורים את האפשרות לבצע בדיקה מקיפה יותר[5]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמואל ילינק, הולדה בעוולה - זכויות תביעה ופיצויים, "אשלי" הוצאה לאור בע"מ, תל אביב, 1997.
  • דניאל שפרלינג "על הולדה בעוולה והטעם שבטעמים להפסקת היריון: הרהורים בעקבות פלוני נ' מדינת ישראל" המשפט י"ד, 541 (2010).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]