החצר המלכותית של טייבלה
 | |||||||
| מראה באתר | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| מידע כללי | |||||||
| סוג |
מכלול מבנים  | ||||||
| מיקום |
Tiébélé Department | ||||||
| מדינה |
בורקינה פאסו | ||||||
| קואורדינטות | 11°05′23″N 0°57′42″W / 11.089722222222°N 0.96155555555556°W | ||||||
  | |||||||
החצר המלכותית של טייבלה (צרפתית Cour royale de Tiébélé) היא מכלול אדריכלי בעיירה טייבלה בדרומה של בורקינה פאסו, אשר נוסד במאה ה-16 ומעיד על הארגון החברתי והתרבותי של אנשי הקסנה (Kassena). המכלול מוקף חומה ובנוי ממספר אחוזות שבהן בקתות או מבנים, המופרדים זה מזה בקירות ובמעברים המובילים אל אזורי אספה מחוץ למכלול. המבנים נבנו על ידי הגברים ועוטרו בעושר בעיטורים בעלי משמעות סמלית על ידי הנשים שמשמרות מסורת זו ומעבירות אותה מדור לדור[1]. המקום הוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 2024.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקסנה היא קבוצה אתנית המונה כיום כרבע מיליון איש, מחציתם מתגוררים בדרומה של בורקינה פאסו ומחציתם בצפונה של גאנה. אף שבתולדותיהם של הקסנה משולבים יסודות אגדתיים-מיתיים, מקובל שהקבוצה האתנית התהוותה כתוצאה מעירוב של אוכלוסייה מקומית שהתגוררה באזור, עם שבטי מוסי (Mossi people) שהיגרו אליו במאה ה-15 מאזור ואגאדוגו בצפון, בהנהגתו של פטרינגומי (Patyringomie), בשל סכסוך ירושה. הם ייסדו את החצר המלכותית של טייבלה במאה ה-16 על גבעת צ'בילי (Tchébili) שהעניקה לטייבלה את שמה[2]. טייבלה התפתחה פוליטית והתפשטה על שטחים נרחבים; היא הפכה לאחד המאחזים החשובים ביותר של שבטי הקסנה ושלטונה התפרש על כפרים רבים. אמנות ומסורת הבנייה והעיטורים האופייניים ליישוב התפתחו בתקופה זו. היישוב בוצר במאה ה-19 כדי להגן עליו מפני פשיטות לשביית עבדים. בחצר המלכותית עדיין שולט צ'יף המכונה פה (Pé) שדואג לסדר החברתי ועורך את הטקסים המסורתיים.
האתר
[עריכת קוד מקור | עריכה]המכלול משתרע על שטח של כ-1.84 הקטאר, הוא כולל 126 בקתות ומתגוררים בו יותר מ-400 איש המחולקים ל-54 משפחות[3]. סביב האתר שוכנים בתי מגורים מודרניים של היישוב טייבלה.
האלמנטים הייחודיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בכניסה לאתר ישנם מספר אלמנטים ייחודיים[4]:
- הפורו (Pourou) - תל קדוש בגובה של 7 מטרים העשוי בעיקר מאשפה. בפורו נקברות השליות של תינוקות המשפחה המלכותית. מפסגת הפורו נושאים המכים בתופים את הודעותיהם.
- עץ התאנה האדום בכניסה למכלול מסמל את כוחה של החצר ואת גילו של האתר. מאחר שהעץ זקן ועשוי לגווע, ניטע עץ חדש שיחליפו במקרה זה.
- האבנים הקדושות המכונות דלה (Dala) נמצאות מתחת לעץ התאנה ומשמשות לישיבה של נסיכים, מכובדים או תושבי החצר. האבנים עשויות מגרניט והן נמצאות גם ליד הנבארי ומתחת לננקונגו.
- הנבארי (Nabari) הוא קבר האבות המייסדים של השושלת המלכותית. הוא שוכן ליד הפורו ומול הנקונגו. הנבארי עגול בצורתו ונושא על גבו מזבח. סביבו מונחות אבני דלה.
- ננקונגו (Nankongo) - בקתת המשפט נמצאת מימין לכניסה אל החצר, ומשמשת כבית משפט. צורתה כשל מלבן באורך של 6 מטרים וברוחב של 2 מטרים ויש לה פתח רחב.
- בונאלה (Bonnalè) - סמוך לננקונגו נמצא הבונאלה שהוא משטח קבורה הכולל מספר היפוגאה.
האחוזות והבקתות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מעבר לכניסה שוכנות חמש האחוזות השמורות כל אחת לקבוצת אוכלוסייה מסוימת. חמש האחוזות הן אחוזת הנסיכים שבה מתגורר הנסיך עם נשותיו וסבו וסבתו, אחוזת שומרי התופים והחלילים הקדושים, אחוזת האחים הבוגרים, אחוזת האחים הצעירים ואחוזת הדוברים. ישנן אחוזות מוקפות חומה ולאחרות מספר פתחים אל שטחי האספה והטקסים.
בקתות הטייבלה המכונות סוחלה (Sukhala) בנויות מחומרים מקומיים דוגמת עץ, אדמה, קש וזבל פרות, אם כי כיום רווח גם השימוש בלבני בוץ אפויות. הבקתות נבנות על הקרקע ללא יסודות (למעט האסמים) ועובי קירותיהן מגיע בבסיס עד ל-40 ס"מ והוא פוחת כלפי מעלה. מאחר שהמבנים נבנים מחומרים מתכלים, במקרה והם ניזוקים הם נהרסים וחומרי הבנייה משמשים לבניית מבנים חדשים תחת הישנים. הבקתות נבנות על ידי הגברים במהלך העונה היבשה (נובמבר עד מרץ) ללא שימוש בכלים, אלא בידיים חשופות[5]. הנשים מעטרות את הבקתות ממש לפני עונת הגשמים, בסגנון מסורתי קולקטיבי ואינדיבידואלי שעובר מאם לבת. העבודה על הבתים נעשית בצוותא על-ידי כל נשות החצר - הנשים המבוגרות מנהיגות את העבודה וקובעות את סגנון העיטורים, ויתר הנשים מוציאות לפועל את החלטותיהן. הצבעים בגווני אדום המסמל כוח, שחור המסמל את האדמה ולבן המסמל את המוות[6], מופקים מפיגמנטים טבעיים ומעורבבים עם זבל פרות, אפר, ודבק - אדום מופק מלטריט, שחור מגרפיט ולבן מקאוליניט[7]. קיים סגנון מודרני יותר שבו נעשה שימוש בזפת במקום גרפיט לשם יצירת הפיגמנט השחור, והעיטורים נעשים בגווני שחור-לבן ללא עיטורים אדומים. העיטורים נעשים בשלוש שיטות - ציור, חריטה ותבליט (bas-relief). העיטורים מגנים על קירות הבוץ ומונעים מהם מלהישטף, אך הם התפתחו ליצירות אמנות שעושות שימוש במוטיבים וסמלים ואשר מביעות מנהגים, אמונות ורעיונות דתיים וחברתיים.
ישנם שלושה סוגי בקתות במכלול[8]:
- דיניאן (Dinian) או "בית-אם" (Maison mère) - בקתות הזקנים שבהם מתגוררים גם ילדים, נשים רווקות ואלמנות. זוהי בקתה בצורת הספרה "8" שסביבה מוקמות האחוזות ובה שני חדרים עגולים מחוברים זה לזה. החדר הגדול יותר משמש ללינה. אל הדיניאן מובילה דלת אליפטית בגובה של 90 ס"מ ומאחוריה קיר נמוך למטרות בטיחות. הגג עשוי אדמה ונתמך על ידי ארבע קורות. בבקתה ישנו תנור שמעליו חור בגג לפינוי העשן. ישנם 32 בתים מסוג זה והם נחשבים למקלטן של רוחות האבות. כשהילדים מתבגרים, הם עוברים להתגורר במנגלו.
- מנגולו (Mangolo) - בקתות מלבניות המיועדות לזוגות נשואים. הן כוללות חדר בודד או שני חדרים ושתי חצרות קטנות בצידן הצפוני והדרומי. הגג שלהן שטוח ונגיש באמצעות מדרגות או סולמות עץ, והוא משמש לאחסון יבולים וייבושם בשמש ולשינה בעונה היבשה והחמה.
- דרא (Draa) - בקתות עגולות עם גג קש וחדר בודד שבו מחצלות שינה. הדרא מיועדת לרווקים ולעיתים לזקנים.
מבנה מסוג רביעי משמש כאסם וכלול תרנגולות. צורתו כשל גליל וגובהו נע בין מטר וחצי לשני מטרים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Royal Court of Tiébélé - World Heritage Convention
- ^ La fondation de Tiébélé et de sa cour royale
- ^ Burkina: La Cour royale de Tiébélé inscrite sur la liste du patrimoine mondial
- ^ Proposition d’inscription de la Cour royale de Tiébélé sur la Liste du patrimoine mondial, p. 25-27
- ^ The Painted Houses of Tiébélé: A Model for Communal Collaboration
- ^ La cour royale de Tiebele - Afrika Tiss
- ^ Proposition d’inscription de la Cour royale de Tiébélé sur la Liste du patrimoine mondial, p. 34
- ^ Proposition d’inscription de la Cour royale de Tiébélé sur la Liste du patrimoine mondial, p. 29-31
 | |
|---|---|
|