היביסקוס סגול (ספר)

היביסקוס סגול
Purple Hibiscus
מידע כללי
מאת	צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה
שפת המקור	אנגלית
סוגה	רומן
נושא	מלחמת אזרחים
מקום התרחשות	ניגריה
הוצאה
הוצאה	Kachifo Limited, הרפר קולינס
מקום הוצאה	אוניברסיטת המדינה של צפון קרוליינה
תאריך הוצאה	2003
הוצאה בעברית
תרגום	ג'וד שבא
סדרה
הספר הבא	חצי שמש צהובה
קישורים חיצוניים
מסת"ב	978-0-00-738369-6
הספרייה הלאומית	002484104

היביסקוס סגול (באנגלית: Purple Hibiscus) הוא רומן שנכתב על ידי הסופרת, הפמיניסטית והפעילה החברתית הניגרית צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה ויצא לאור בשנת 2003.

תקופת התרחשות העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – היסטוריה של ניגריה

עלילת הספר מתרחשת בניגריה בתקופה הפוסט-קולוניאלית. בשנת 1886 הייתה ניגריה למושבת חסות בריטית נפרדת על פי החלטת ועידת ברלין. בתקופה 1914-1900 התקיימו שתי מושבות חסות בריטיות: "פרוטקטורט צפון ניגריה" (אנ') ו"פרוטקטורט דרום ניגריה" (אנ') אשר מוזגו בסיומה לקולוניה בריטית אחת – "קולוניה ופרוטקטורט של ניגריה" (אנ').

השלטון הקולוניאלי הביא איתו התפתחות ומודרניזציה לדרום המדינה ובמערב ניגריה היו רופאים ועורכי דין אפריקניים עוד בסוף המאה ה-19. לעומת זאת, המודרניזציה פסחה על הצפון המוסלמים כמעט לגמרי. הסיבות לפערי המודרניזציה בין הצפון לדרום היו שונות ומגוונות. אחת מהן הייתה המגע האפריקני-אירופי האינטנסיבי שהיה בדרום, עקב הקרבה לחוף. הצפון נשאר נחשל גם עקב התחייבותם של סיר ג'ורג' גולדי, ממייסדי ניגריה, ולורד פרידריק לוגארד, הנציב העליון של צפון ניגריה, לשליטי הצפון המוסלמיים שלא לאפשר למיסיון הנוצרי לפעול בצפון, ולכן הצפון לא נהנה מפעולתו החינוכית של המיסיון הנוצרי. היורובה, במערב, היו הראשונים להיתקל בבריטים, ולכן תהליכי המודרניזציה שלהם היו המואצים ביותר. משנות ה-30 ואילך, בני שבט האיבו הדביקו את הפיגור הראשוני אולם המוסלמים נשארו מאחור.

כך שלקראת סוף התקופה הקולוניאלית היו פערים עצומים בין צפון מוסלמי לדרום נוצרי. בצפון ניגריה לא היה בוגר אוניברסיטה עד 1951. באותה שנה היו בניגריה 160 רופאים, אך רק אחד מההאוסה פולאני המוסלמי, לעומת 76 מהיורובה, 49 מהאיבו, ו-34 מבני המיעוטים. בשנת 1965 היוו יודעי קרוא וכתוב בדרום כ-20 אחוז, בעוד שבצפון הם היוו רק שני אחוזים. בפרובינציית קאנו בצפון המוסלמי, מחצית מיודעי קרוא וכתוב היו מהגרים דרומיים שהתרכזו בעיר קאנו. בעיר עצמה הפער היה עצום: בשכונת הדרומיות, מספר הילדים המבקרים בבתי ספר הוא 98 אחוז, בעוד שברבעים המוסלמיים של ההאוסה פולאני ביקרו בבית הספר לא יותר מחמישה אחוזים מהילדים. ב-1961, 99 אחוז מהפקידות הפדרלית בצפון ניגריה הייתה דרומית.

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה החלה דרישה בקרב תושבי ניגריה לעצמאות. בשנת 1957 העניקו הבריטים עצמאות למזרח ולמערב ניגריה וכראש ממשלה נבחר אבובכר טפאווה בלווה, וזמן קצר לאחר מכן הוענקה עצמאות גם לצפון ניגריה. ב-7 באוקטובר 1960 הצטרפה ניגריה לאו"ם כחברה ה-99, ב-1966 נרצח ראש הממשלה בלווה בהפיכה צבאית.

במקביל לנצרות ולאסלאם נשמרת בניגריה תרבות האיגבו, על השפה ועל האמונה והטקסים הפגניים שבה. בספר בא לביטוי המתח בין שתי אמונות אלה.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיבורת הרומן היא נערה בת 15 בשם קמבילי אצ'יקה, בת למשפחה פטריארכלית עשירה בה ראש המשפחה הוא אביה יוג'ין (פאפא). יוג'ין הוא קתולי אדוק ומשליט בבית משמעת באמצעות אלימות פיזית ונפשית כלפי אשתו, ביאטריס (מאמא), קמבילי עצמה ואחיה הבכור ג'ג'ה. אביו של יוג'ין הוא פגאני ומקיים את טקסי האיגבו של המסורת הניגרית, ויוג'ין מתנכר אלי ואוסר על ילדיו לשהות במחיצתו יותר מרבע שעה. הסיפור מסופר מנקודת מבטה של קמבילי ומתמקד בהתפוררות התא המשפחתי ובקשיים שהיא חווה תוך כדי תהליך ההתבגרות.

עולם חדש נגלה לעיניהם של קמבילי וג'ג'ה, כאשר הם עוזבים לראשונה את בית אביהם ומבלים זמן מה בבית דודתם איפאומה ושלושת ילדיה. בית דודתם מהווה ניגוד מוחלט לבית אביהם בו גדלו ולדינמיקה המוכרת להם. למרות היותה קתולית גם היא, דודתם מנחילה גישה שונה בתכלית מגישת אביהם, ומעודדת סביבה שמחה וליברלית שבה כל אחד יכול להביע את דעתו. בסביבה תומכת זו, קמבילי וג'ג'ה נפתחים ומתחילים להביע את דעותיהם לגבי נושאים מגוונים.

בזמן השהייה אצל דודה איפאומה, קמבילי מתאהבת בכומר צעיר, האב אמאדי, והדבר גורם להתעוררות המינית שלה.

לאחר היחס הנוראי המתמשך מצד אב המשפחה, אמה של קמבילי, שלא יכולה יותר להתמודד עם אלימותו ואכזריותו של האב יוג'ין, מרעילה אותו וגורמת למותו. ג'ג'ה לוקח את האשמה על עצמו ונשלח לכלא. במקביל, הדודה איפאומה עוברת עם משפחתה להתגורר באמריקה מכיוון שפוטרה שלא כהוגן מעבודתה כמרצה באוניברסיטת ניגריה. שלוש שנים לאחר אירועים אלה, קמבילי בת ה-18 היא אישה צעירה, יותר בטוחה בעצמה ובדעותיה, בעוד שאחיה ג'ג'ה עומד להשתחרר מהכלא. אמם של השניים חוותה תהליך ניכר של התדרדרות פסיכולוגית.

דמויות מרכזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמבילי – המספרת והדמות המרכזית בספר, הבת הצעירה של יוג'ין וביאטריס אצ'יקה. קמבילי היא נערה ביישנית ועצורה, אך לאט לאט נפתחת לסביבתה ולעולם כאשר היא ואחיה עוברים לשהות בבית דודתה, איפאומה. לאחר חוויית החופש, היא אינה אוהבת את השלטון האלים של אביה בבית משפחתה.

ג'ג'ה – אחיה הגדול והאינטליגנט של קמבילי. בדומה לאחותו ואמו, ג'ג'ה נשלט באלימות ואכזריות על ידי אביו לאורך רוב הספר. לאחר שאמו הורגת את אביו, ג'ג'ה לוקח את האשמה על עצמו ונכנס לכלא לתקופה של כמעט שלוש שנים, עד שניתנת לו חנינה.

יוג'ין (פאפא) – אביהם של קמבילי וג'ג'ה. איש עסקים עשיר וקתולי אדוק, שמשליט משמעת בביתו באמצעות אלימות ומנהגי דת קשוחים. בגלל תרומותיו הרבות לקהילה ולמטרות אידאולוגיות, יוג'ין נחשב לגיבור מקומי, אך בתוך ביתו הוא חם-מזג ונוטה להתפרצויות אלימות קשות כלפי משפחתו. לבסוף, הוא מורעל על ידי אשתו, ביאטריס.

ביאטריס (מאמא) – אמם של קמבילי וג'ג'ה. דמות אימהית, שקטה ופסיבית ביחס לאב הקשוח והאלים. לבסוף, ביאטריס לא יכולה עוד להתמודד עם התנהגותו של בעלה ומרעילה אותו. בנה, ג'ג'ה, לוקח על עצמו את האשמה ונשלח לכלא במקומה. בנקודה זו ביאטריס נשברת מנטלית וחווה התדרדרות נפשית משמעותית. בסוף הספר נרמז לקורא שמצבה עומד להשתפר עם שחרורו של ג'ג'ה מהכלא לאחר שלוש שנים.

דודה איפאומה – אחות של יוג'ין ודודתם של קמבילי וג'ג'ה. אישה אינטליגנטית העובדת כמרצה באוניברסיטת ניגריה. למרות הקשיים הכלכליים, היא יוצרת סביבה אופטימית ומשוחררת לילדיה מאשר הסביבה שיוצר אחיה. השהות בביתה הליברלי היא שמניעה את תהליכי השחרור שחווים קמבילי וג'ג'ה לאורך הספר. בהמשך, איפאומה מאבדת את עבודה באוניברסיטה ועוברת להתגורר עם משפחתה באמריקה.

האב אמאדי – כומר צעיר ומלומד שניתן להגדירו ככומר "מודרני", בניגוד לכמרים המסורתיים יותר, כמו הכומר של יוג'ין, אביה של קמבילי. האב אמאדי הוא מושא אהבתה של קמבילי ורוצה להחזיר לה אהבה, אך למרות הקשר ביניהם והרגישות שלו כלפיה, מחויבותו לכנסייה מונעת ממנו להיות בן-זוגה.