המחאות בסודאן (2018-2019)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המחאות בסודאן 2018–2019
إرحل يا بشير - Bashir must go.jpg
חלק מגל מחאות במדינות ערב
תאריך התחלה 19 בדצמבר 2018
תאריך סיום 5 ביולי 2019
מקום סודאןסודאן  סודאן
עילה
מטרה הדחת עומר אל-בשיר לצמיתות, הסרת אמצעי הצנע, דמוקרטיזציה, בחירות חופשיות, שמירת זכויות האדם ועריכת רפורמות כלכליות
שיטת המאבק מרי אזרחי, שביתות, מהומות, הצתות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ב-19 בדצמבר 2018 פרצו שורה של הפגנות מחאה בערים אחדות בסודאן, בין היתר כתוצאה מעליית יוקר המחיה, כולל מחסור במוצרים בסיסיים, והתדרדרות התנאים הכלכליים בכל מעמדות החברה הסודאנית. המחאות התרחבו במהרה, ממחאות הדורשות רפורמות כלכליות דחופות למחאות הדוחקות בעומר אל-בשיר - שליט סודאן זה שלושים שנה - להתפטר מתפקידו, ולדמוקרטיזציה ולשינוי פוליטי מקיף במדינה[1].

ממשלתו של אל-בשיר הגיבה באלימות כלפי הפגנות לא אלימות אלה, מה שעורר דאגה בינלאומית. ב-22 בפברואר הכריז אל-בשיר על מצב חירום, ופיזר את הממשלה הפדרלית לצד הממשלות המקומיות[2]. כמו כן, הוא החליף את קציני הצבא והמודיעין באנשי אמונו. ב-8 במרץ הודיע ​​אל-בשיר כי כל הנשים שנאסרו במסגרת המחאות נגד הממשלה ישוחררו לאלתר[3]. בסוף השבוע של 6–7 באפריל, התקיימו מחאות מסיביות בפעם הראשונה מאז ההכרזה על מצב החירום. ב-10 באפריל, נראו חיילים מגנים על מפגינים מפני כוחות הביטחון של הממשלה[4]. ב-11 באפריל הדיחו הכוחות המזוינים של סודאן את אל-בשיר מהשלטון באמצעות הפיכה צבאית[5].

מאז הודח אל-באשיר, המשיכו מפגינים, שאורגנו בידי התאחדות המקצוענים הסודאנית וארגוני האופוזיציה הדמוקרטית, להפגין ברחובות סודאן, ולקרוא למועצה הצבאית להתפזר מיד וללא תנאים לטובת ממשלת מעבר אזרחית, ולרפורמות נרחבות בסודאן[6].

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-בשיר שלט סודאן מאז 1989, אחרי שהוביל בהצלחה הפיכה צבאית נגד ראש הממשלה הנבחר סאדיק אל-מהדי, שהפופולריות שלו בעם דעכה עד כמעט נעלמה. בית הדין הפלילי הבינלאומי הגיש כתב אישום נגד אל-בשיר בגין פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות להם היה אחראי במערב דרפור[7].

בינואר 2018 פרצו הפגנות גדולות ברחובות ח'רטום, בירת סודן, כתוצאה מעליית מחירי הסחורות הבסיסיות, בהן הלחם. שיעור ההפגנות גדל במהירות וקיבל תמיכה ממפלגות אופוזיציה שונות. גם תנועות הנוער והנשים הצטרפו לגל המחאות.

ממשלת סודאן נקטה בתגובה צעדי צנע שהומלצו לה בידי קרן המטבע הבינלאומית, שכללו פיחות המטבע המקומי, וכן הסרת סובסידיות של חיטה וחשמל. כלכלת סודאן שרויה במצב ירוד מאז עלייתו של עומר אל-בשיר לשלטון, ואף נהייתה לסבוכה יותר ויותר בעקבות קבלת העצמאות של דרום סודאן, שעד אז הייתה מקור חשוב למטבע חוץ, בשל מרבצי הנפט ששכנו בשטחיה. הפיחות של הפאונד הסודאני באוקטובר 2018 הביא לשינויים ניכרים בשערי החליפין ובמחסור במחזור המזומנים. תורים ארוכים עבור מוצרים בסיסיים כגון בנזין, לחם, כמו גם המתנות ארוכות עבור משיכת מזומנים מכספומטים החישו את המצוקה הכלכלית של העם הסודאני, שהציתה את המחאות. בסודאן ישנם כ-70 אחוזי אינפלציה, שיעור אינפלציה השני רק ​​לוונצואלה.

באוגוסט 2018 תמכה מפלגת הקונגרס הלאומי בהתמודדותו של עומר אל-בשיר לנשיאות סודאן ב-2020, חרף חוסר הפופולריות שלו והצהרותיו הקודמות כי לא תמודד בבחירות הקרובות. אירועים אלו הביאו להתנגדות גוברת מצד המפלגות הקוראות לכיבוד החוקה הסודאנית, המטילה כיום איסור על אל-בשיר להתמודד לנשיאות מפאת הגבלת כהונות. פעילים סודאנים פתחו במחאות מקוונות נגד אל-בשיר ברשתות החברתיות וקראו למערכה נגד התמודדותו הצפויה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המחאות בסודאן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]