ממשלת המעבר הרוסית

ממשלת המעבר הרוסית גובשה בפטרוגרד לאחר הידרדרות האימפריה הרוסית והתפטרות הצאר מכהונתו.

כאשר סמכויותיו של משטר הצאר החלו להתפורר במהלך מהפכת פברואר של 1917, שתי רשויות יריבות, הדומה וסובייט פטרוגרד, התחרו על השלטון. בתור פשרה, הוקמה ממשלה זמנית כדי להנהיג את רוסיה לבחירות לאספה מכוננת. כשהצאר ניקולאי השני התפטר מתפקידו ב-15 במרץ, ואחיו מיכאיל השני, סירב לשלוט אחריו, הממשלה הזמנית שלטה רשמית ברוסיה, אבל כוחה היה מוגבל על ידי הרשות הגודלת של הסובייט בפטרוגרד. רשות זו שלטה בצבא, במפעלים ובמסילות הרכבת, וזו הייתה תקופה של שליטה של שני מוסדות, למרות שבתחילה תמך הסובייט של פטרוגרד בממשלת המעבר.

ממשלת המעבר הונהגה בתחילה על ידי גאורגי לבוב ואחר-כך על ידי אלכסנדר קרנסקי. היא הצליחה לארגן את הבחירות, אבל לא סיימה את השתתפותה של רוסיה במלחמת העולם הראשונה, ולכן נחלשה הפופולריות שלה בין תושבי רוסיה יגעי-המלחמה. בנוסף, נמנעה הממשלה מלקבוע את מדיניותה המוחלטת של רוסיה, בעיקר מכיוון שהייתה זמנית. חולשה זו הובילה לפירוק הממשלה הזמנית במהלך מהפכת אוקטובר. הבולשביקים תפסו את השלטון, והמשטר הסובייטי החל.

הרפורמה במערך ביטחון הפנים

כבר בשבוע הראשון למהפכת פברואר פורקו ועדת הדפוס והצנזורה הצארית, הז'נדרמריה הרוסית והאוכרנה - כל אלה הוחלפו בקומיסריות ובראשן הועמד קומיסר. קומיסריות הפנים הייתה אחראית על המשטרה הרפובליקנית וכוחות הביטחון. סוכנות משטרת-הביטחון החשובה ביותר הייתה הצ'ה קה, הוועדה הכל רוסית החריגה למאבק במתנגדי המהפכה ובחבלה, בראשותו של פליקס דזרז'ינסקי.

במקביל לכך פעל שר המשפטים, אלכסנדר קרנסקי, להקמת ועדת חקירה שתחקור את פעילות השרים הקיסריים וראשי מוסדות השלטון הצאריים. בין פעולות הוועדה היה כליאתו של ולדימיר סוכומלינוב, שר הצבא לשעבר, שהואשם בשחיתות ובכך שאילץ את בני העם הרוסי להילחם במלחמת העולם הראשונה בלי רובים ובלי תחמושת^[1].

שינויים בחברה הרוסית

החברה הרוסית בתקופת ממשלת המעבר עברה משליטה פיאודלית-כמעט של האצולה למשטר דמוקרטי. פועלים וחקלאים הקימו סובייטים (מועצות), שהתנהלו באופן דמוקרטי וניהלו מפעלים וקואופרטיבים חקלאיים. גם החיילים בחזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה ומלחי הצי הבלטי התארגנו בסובייטים שדרשו מזון, ביגוד ותיגבורת מקציניהם, דבר שהחליש מאוד את עמידת הצבא הרוסי בחזית. תופעה נוספת שאירעה בתקופת הממשלה הזמנית הייתה הקמתן של מדינות-לאום מבוססות-סובייטים בשטח האימפריה הרוסית, הגדולה בהן הייתה הרפובליקה העממית של אוקראינה.

בצד מחסור עד כדי רעב, תססה פעילות אמנותית ותרבותית, בעיקר בבירה פטרוגרד. בין האמנים הידועים של התקופה זמר האופרה פיודור שאליאפין, רקדני הבלט ואצלב ניז'ינסקי, תמרה קרסבינה, הסופר מקסים גורקי ורבים אחרים.

מאבקים פוליטיים בין הימין המלוכני, שביקש לשים קץ לאנרכיה ואף שאף לכיבוש רוסיה על ידי גרמניה והכתרתו מחדש של הצאר לבין השמאל (הבולשביקים) גררו את החברה לתסיסה פוליטית מתמדת. בתווך, ניצבו הבורגנים והמנשביקים, אנשי מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית. יצירת ברית בין הבורגנים והמנשביקים לאנשי ההון הימנים במטרה לעכב את כינוס הקונגרס הכל-רוסי, בו היה לבושביקים רוב, גרמה ליציאת הבולשביקים מהמערכת הפוליטית תוך כינון משטר חלופי, מבוסס-סובייטים ולמהפכת אוקטובר.

מבנה הממשלה הזמנית

הממשלה הראשונה

ב-2 במרץ 1917 הוועדה הזמנית של הדומה בחרה 11 שרים שיכהנו בתפקידם בעת תקופת ממשלת המעבר. אלו הם השרים -

שר הפנים ויושב ראש מועצת השרים של רוסיה: גאורגי לבוב.
שר החוץ הרוסי: פאוול מיליוקוב
שר הצבא והצי: אלכסנדר גוצ'קוב
משרד האוצר הרוסי: מיכאיל טרשצ'נקו
שר המשפטים הרוסי: אלכסנדר קרנסקי
שר מסילות הברזל: ניקולאי נקראסוב
שר המסחר והתעשייה: אלכסנדר קונובאלוב
שר החינוך: אלכסנדר מנואילוב
שר הקרקעות: אנדריי שינגאריוב
שר הדתות - ראש הסינוד הקדוש, מנהיג הדת הרוסית: ולדימיר לבוב
מבקר המדינה הרוסי: איוואן גודנייב

הממשלה השנייה

ראש ממשלת רוסיה, שר הצבא והצי: אלכסנדר קרנסקי
סגן יו"ר הממשלה ושר האוצר: ניקולאי נקראסוב
שר הפנים הרוסי: ניקולאי אווקסנטייב
שר החוץ הרוסי: מיכאיל טרשצ'נקו
שר המשפטים הרוסי: אלכסנדר זארודני
שר מסילות הברזל: פיוטר יורנב
שר הסחר והתעשייה: סרגיי פרוקופוביץ'
שר החינוך: סרגיי אולדנבורג
שר הקרקעות: ויקטור צ'רנוב
שר העבודה: מאטוויי סקובלב
שר הממכר: אלכסיי פשחונוב
השר איוואן יפרמוב
שר הדפוס והטלגרף: אלכסיי ניקיטין
ראש הסינוד הקדוש, מנהיג הכנסייה: אנטון קרטאשוב
מבקר המדינה הרוסי: פיודור קוקושקין

הממשלה השלישית

ראש הממשלה: אלכסנדר קרנסקי
סגן רה"מ, שר המסחר והתעשייה: אלכסנדר קונובאלוב
שר הפנים, שר הדפוס והטלגרף: אלכסיי ניקיטין
שר החוץ: מיכאיל טרשצ'נקו
שר הצבא: אלכסנדר ורחובסקי
שר הצי: דמיטרי ורדרבסקי
שר האוצר: מיכאיל ברנאצקי
שר המשפטים: פאבל מליאנטוביץ'
השר למסילות ברזל: אלכסנדר ליברובסקי
שר החינוך: סרגיי סלאזקין
שר הקרקעות: סמיון מאסלוב
שר העבודה: קוזמה גבודייב
שר הממכר: סרגיי פרוקופוביץ'
השר ניקולאי קישקין
ראש הסינוד הקדוש: אנטו קרטאשוב
מבקר המדינה: סרגיי א. סמירנוב
ראש המועצה הכלכלית: סרגיי טרטיאקוב

ב-28 באוקטובר (8 בנובמבר) 1917 פרצה מהפכת אוקטובר, ממשלת המעבר הרוסית נעצרה על ידי הכוחות הבולשביקיים.

גורל חברי הממשלה לאחר המהפכה

מתוך 18 חברי הממשלה, 8 מתוכם היגרו לחו"ל בין השנים 1918–1921.

סרגיי טרטיאקוב נעצר על ידי הגפא"ו ושוחרר ב-1929. ב-1942 נעצר על ידי הגסטאפו והואשם בהיותו מרגל סובייטי. ב-1944 הוצא להורג במחנה ריכוז נאצי.
סרגיי פרוקופוביץ' שנעצר אף הוא בידי כוחות הביטחון הסובייטיים, שוחרר ב-1922 ונפטר מסיבות בריאותיות.
בתקופת הטרור האדום בשנות ה-30, בברית המועצות, בעת הטיהור הגדול נרצחו חברי הממשלה לשעבר הבאים: אלכסיי ניקיטין, אלכסנדר ורחובסקי, פאוול מליאנטוביץ', סמיון מאסלוב. ארבעה נוספים נפטרו בברית המועצות: אלכסנדר ליברובסקי שנעצר פעמיים בשנים 1933 - 1934 ושוחרר; סרגיי סלאזקין, קוזמה גבוזדייב, נעצר בשנים 1931 - 1949 ושוחרר חודשיים לפני מותו ב-1956, ניקולאי קישקין נעצר פעמים רבות ונפטר ב-1930.