המסע הארוך לאסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המסע הארוך לאסיה
המסע הארוך לאסיה
כריכת הספר, שעוצבה בידי רעיה טפלא-גלבוע
מידע כללי
מאת משה יגר
סוגה ספר עיון, מונוגרפיה
הוצאה
הוצאה הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה
שנת הוצאה 2004
מספר עמודים 547
עורך דפנה שוופי
מהדורות נוספות
מקורות לכתיבת הספר ארכיון המדינה, עיריית חיפה, ארכיון דוד כהן, דברי הכנסת
קישורים חיצוניים
מסת"ב ISBN 965-311-058-6
הספרייה הלאומית 002394972

המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל הוא ספר מחקר-מונוגרפי מאת הדיפלומט משה יגר, שראה אור בשנת 2004 והוצא לאור בידי הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה[1]. הספר, שכולל 547 עמודים, עוסק בתולדות יחסי החוץ של ישראל עם מדינות אסיה הנמצאות מפקיסטן מזרחה ובאירועים מכוננים ביחסי ישראל-אסיה, כדוגמת מסע משה שרת לאסיה, הדיפלומטיה הציונית באסיה מהצהרת בלפור עד להכרזת העצמאות ובועידת באנדונג.

נושאי הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע ליחסים הבילטרליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יגר הקדיש ארבעה פרקים ו-105 עמודים כהקדמה לפרקים הבאים, שיעסקו ביחסים הבילטרליים של ישראל עם מדינות אסיה. בפרקים אלו יגר כותב על הדיפלומטיה הציונית באסיה מהצהרת בלפור עד להכרזת העצמאות, "קשיים וקשרים ראשונים" (בפרק זה הוא מרחיב על יחסם של דוד בן-גוריון, אבא אבן וגולדה מאיר לאסיה), ועידת באנדונג והשלכותיה על מעמדה של ישראל באסיה ועל מסע משה שרת באסיה.

יחסים בילטרליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה יגר כלל בספר זה, בצורה מעמיקה ככל הניתן, את ההיסטוריה של היחסים הבילטרליים של ישראל עם מדינות אסיה. לדוגמה, בספר זה מקיף יגר בצורה ניכרת את ההיסטוריה של יחסי ישראל-סין ב-50 עמודים. בספר הוא כותב על ההיסטוריה העשירה של ישראל עם מדינות שונות באסיה כדוגמת פקיסטן, הפיליפינים, סרי לנקה, נפאל, מלזיה, יפן, קוריאה הדרומית וקוריאה הצפונית. המונח "אסיה" מתייחס מבחינה גאוגרפית לכל האזור מחופי הים התיכון ועד יפן. בשימוש המעשי שהיה מקובל אז במשרד החוץ (שלפיו נהג יגר בכתיבת ספר זה) מתייחס המונח "אסיה" לכל המדינות מפקיסטן מזרחה.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מבוסס על מקורות רבים. כיוון שהספר כתוב מנקודת מבט ישראלית, העדיף יגר לבסס את העובדות בספר על מקורות שכתובים בעברית, אם כי בעניינים מסוימים הסתמך יגר על מקורות שאינם ישראליים. הספרות הרבה (מאמרים, מחקרים וספרים) שפורסמה בעולם אפשרה ליגר להקנות נקודת מבט רחבה יותר לעניינים שנדונו בספר. הארכיונים הרשמיים של רוב מדינות אסיה לא פתוחות לציבור ובטח ובטח שלא לאזרח ישראל. ארכיון המדינה ושאר ארכיונים שעמדו לרשותו של יגר בכתיבת הספר עמדו פתחו את תיקיהם לרווחת הציבור רק בשנת 1972. מן המקורות שבהם נעזר יגר ניתן למנות את:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה יגר יוסף גוברין וריי עודד, משרד החוץ: 50 השנים הראשונות, כתר ספרים, 2002
  • משה יגר, לתולדותיה של מערכת הסברת החוץ של ישראל, בית הוצאה לור בע"מ, 1986

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]