אבא אבן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אבא אבן
Abba Eban 1970.jpg
אבא אבן, 1970
לידה 2 בפברואר 1915
שבט ה'תרע"ה
קייפטאון, דרום אפריקה
פטירה 17 בנובמבר 2002 (בגיל 87)
כסלו ה'תשס"ג
תל אביב-יפו, ישראל
מדינה ישראלישראל  ישראל
תאריך עלייה 1946
מקום קבורה בית העלמין, כפר שמריהו
השכלה אוניברסיטת קיימברידג'
עיסוק פוליטיקאי, דיפלומט עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת העבודה הישראלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה מפא"י, המערך, העבודה
בת-זוג סוזי אבן
שר החוץ ה-3
12 בינואר 19663 ביוני 1974
(8 שנים ו-20 שבועות)
שר החינוך ה-6
3 באוגוסט 196026 ביוני 1963
(שנתיים ו-46 שבועות)
סגן ראש ממשלת ישראל ה-2
26 ביוני 196312 בינואר 1966
(שנתיים ו-28 שבועות)
אליעזר קפלן (עד 1952)
חבר הכנסת
30 בנובמבר 195919 בנובמבר 1988
(29 שנים)
כנסות 4 - 11
יו"ר ועדת החוץ והביטחון
23 בפברואר 198319 בנובמבר 1988
(5 שנים ו-38 שבועות)
שגריר ישראל בארצות הברית ה-2
19501959
(כ־9 שנים)
שגריר ישראל באומות המאוחדות ה-1
19491959
(כ־10 שנים)
נשיא מכון ויצמן למדע ה-2
19591967
(כ־8 שנים)
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אַבָּא שלמה אֶבֶן (2 בפברואר 191517 בנובמבר 2002) היה דיפלומט ומדינאי ישראלי. נודע כבעל כושר ביטוי מבריק ויוצא דופן ונחשב "הדיפלומט מספר אחת" של מדינת ישראל.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבא אבן עם משה שרת ומשלחת ישראל לאו"ם, בשנת 1950

אבן נולד כאוֹבְּרִי סוֹלוֹמוֹן אִיבָּן (Aubrey Solomon Eban) ב-2 בפברואר 1915 בקייפטאון שבדרום אפריקה להורים יהודים ממוצא ליטאי שעברו לדרום אפריקה מאנגליה. בשנת 1920 חזרה המשפחה ללונדון[2]. הוא גדל והתחנך על ערכים יהודיים וציוניים. אמו הייתה מזכירתו של נחום סוקולוב, נשיא ההסתדרות הציונית העולמית ודוברה המפורסם של התנועה. אביו נפטר בהיותו בגיל צעיר.[3]

הוא התמחה באוניברסיטת קיימברידג' בשפות שמיות (עברית וערבית) וכן בשפה הפרסית, ושימש עמית מחקר באוניברסיטה. בין היתר חקר את השפעת השפה הערבית על ספרות ימי הביניים וכן העביר הרצאות על תור הזהב של הספרות העברית בספרד. בתקופת לימודיו כיהן כנשיא אגודת הסטודנטים, היה שותף מייסד של סיעת הלייבור באגודת הסטודנטים באוניברסיטה, היה פעיל בתנועת הנוער הציונית FZY, תנועת הנוער הציונית הגדולה והוותיקה בבריטניה, ואף שימש עורך הידיעון הרשמי של התנועה "הציוני הצעיר".

במלחמת העולם השנייה שירת כקצין מודיעין בצבא הבריטי, תחילה בקהיר (שם פגש את סוזי, אשתו לעתיד) ואחר כך בירושלים, שבה התיישב בסוף המלחמה. בין תפקידיו השונים, שימש איש הקשר של המודיעין הבריטי עם ההנהגה הציונית בארץ ישראל וכיהן בהנהלת בית הספר ללימודי ערב, בה גם לימד ערבית[4]. הוא השתחרר בדרגת מייג'ור (מקבילה לדרגת רב סרן בצה"ל). בתום המלחמה, ועם שחרורו מן הצבא הבריטי, עלה לארץ ישראל (שנת 1946), והצטרף אל המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. הוא היה קצין הקשר של הסוכנות היהודית לועדת אונסקו"פ[5].

אבן היה יד ימינם של משה שרת וחיים ויצמן במאבק המדיני והדיפלומטי לקראת אישור תוכנית החלוקה, שהתקבלה לבסוף בכ"ט בנובמבר 1947. לאחר קבלת ההחלטה על החלוקה ועל הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, המשיך לפעול בוושינגטון ובניו יורק למען מימוש ההחלטה ויישומה ונגד המגמות לעכב את ביצועה. עם הקמת המדינה התמנה לנציג ישראל בארגון האומות המאוחדות ולאחר כשנה לשגרירהּ באו"ם.

פעילותו הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שר החינוך אבא אבן עם מנהל ההסברה יהודה אילן, במסיבת עיתונאים, 1961
אבא אבן ודוד הכהן בחיל הים ליד חרטום אח"י אילת (א-16)

ב-1950, בגיל 35, מונה לשגריר ישראל בארצות הברית, בעודו מחזיק גם בתפקיד השגריר באו"ם (בשני התפקידים החזיק עד קיץ 1959). במסגרת תפקיד זה גם ניסה לשכנע את אלברט איינשטיין להתמנות לנשיא מדינת ישראל.

ב-1952 מונה לסגן נשיא העצרת הכללית של האו"ם.

בשנת 1955 היה אמור להיות נציג ישראל בוועידת באנדונג, אבל אחמד סוקרנו, שחשב תחילה להזמין נציג ישראלי לוועידה, נרתע בגלל לחצים מצד מדינות ערב. ישראל לא השתתפה בוועידה, שהפכה במה להשמצתה.

בתפקידיו באו"ם ובוושינגטון עיצב אבא אבן את הפעילות הדיפלומטית ואת מערכת ההסברה של ישראל. בתקופתו הושג הסיוע הכלכלי הראשון של ארצות הברית לישראל, הוקם מפעל "הבונדס", וביוזמתו נוסד ארגון השדולה האמריקני למען ישראל, איפא"ק, וכך התמסדה פעילותה של ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים בארצות הברית.

בבחירות לכנסת הרביעית בשנת 1959 נבחר לראשונה לכנסת מטעם מפא"י ומונה לשר בלי תיק בממשלת בן-גוריון.

בין השנים 19611963 שימש שר החינוך בממשלתו של בן-גוריון, ובשנים 1963–1966 היה סגן ראש הממשלה בממשלתו של לוי אשכול, ללא תיק ביצועי. בנוסף, בשנים 1958–1966 כיהן כנשיא מכון ויצמן למדע.

שר החוץ אבא אבן מבקר בחיל הים בליווי אברהם בוצר 20 באפריל 1970

החל משנת 1966 שימש שר החוץ בממשלות אשכול וגולדה מאיר והתמיד בתפקיד זה עד 1974.

אבן הפך בתודעה הציבורית הישראלית למעין שר חוץ נצחי. בתקופת כהונתו כשר החוץ היה במרכז הפעילות הדיפלומטית שקדמה למלחמת ששת הימים, ובמסגרת מאמציו למנוע את המלחמה נפגש עם נשיא צרפת, שארל דה גול, אשר דיבר אליו בהתנשאות משולבת באיומים, דרש שישראל לא תפתח בכל פעולה צבאית, ובסופו של דבר, לאחר המלחמה, הטיל אמברגו צבאי על ישראל.

לאחר מלחמת ששת הימים השתתף אבא אבן בעיצובה של החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם שהבטיחה כי אין נסיגה ללא שלום. החלטה זו שימשה עם השנים כמרכיב יסודי בתהליך השלום בין ישראל למדינות ערב.

לאחר מלחמת יום הכיפורים, ייצג את ישראל בעיצובה של החלטה 338. בהמשך להחלטה זו עמד אבן בראש משלחת ישראל לועידת ז'נבה - ועידת השלום הראשונה.

אבן המשיך לכהן כשר חוץ בממשלה שהוקמה במרץ 1974 לאחר מלחמת יום הכיפורים, אולם ראש הממשלה גולדה מאיר התפטרה כחודש לאחר הקמת הממשלה עקב הלחץ הציבורי הגובר.

בעקבות החשש ששמעון פרס, נציג רפ"י, יזכה בבחירות לראשות המפלגה, הציע אבן לפנחס ספיר את מועמדותו, כאיש מפא"י ותיק, לראשות הממשלה. ספיר סירב לכך בטענה שאבן לא יצליח בהתמודדות ושעדיף למצוא מועמד שיחסום את פרס. אבן נפגע מכך, כיוון שלדעתו היה בידי ספיר לתת לו את התפקיד. אבן התרגז אף יותר כשגילה שמועמדו של ספיר מול פרס היה יצחק רבין, שאיתו היו לאבן יחסים מתוחים עוד מימיו של האחרון כשגריר בארצות הברית.

אבן תמך בפרס בבחירות המקדימות לראשות המפלגה, בחירות שבהן רבין ניצח. לאחר מכן סירב לכהן כשר ההסברה בממשלה החדשה, ורבין מינה את יגאל אלון כשר החוץ במקום אבן.

בשנים 19841988, במהלך כהונתה של הכנסת ה-11, שימש יו"ר ועדת החוץ והביטחון, תפקיד שהעדיף על פני תפקיד שר זוטר שהוצע לו בזמן ממשלת האחדות הלאומית.

אבן היה בעל עמדות יוניות ודגל בפשרה טריטוריאלית עם הפלסטינים. יחד עם זה, נהג לומר ש"הפלסטינים לעולם אינם מחמיצים הזדמנות להחמיץ הזדמנות". בריאיון לדר שפיגל בשנת 1969 אמר: "מפת יוני בשבילנו היא שוות-ערך לסכנה והעדר ביטחון. אינני מגזים באומרי שיש בה עבורנו משהו מהזיכרון של אושוויץ".

בבחירות המקדימות במפלגת העבודה לכנסת ה-12 שנערכו ב-1988 לא נבחר בהתמודדות על מקומות גבוהים ברשימה (העשיריה הראשונה והשנייה) והעדיף לפרוש מהמרוץ. הוא התמנה ליו"ר מועצת המנהלים של בית ברל, ושימש בתפקיד שנים אחדות. בשנותיו האחרונות פרש מהחיים הפוליטיים, והקדיש את זמנו לכתיבה, להוראה ולהרצאות.

לאחר פרישתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרישתו מהחיים הפוליטיים, הפך לדמות שנחשבת לאחת שהציבור לא ידע להעריך, בשל דימוי שנוצר לו של אינטלקטואל עם נופך של זרות, בו-בזמן שבעולם נחשב לדמות מקובלת ואפילו נערצת. שמו הפך לסמל לנואם דגול, ונאומיו בשפה האנגלית הפכו לשם דבר. היה ביקוש גדול להרצאותיו, והאנגלית הרהוטה שלו, עם המבטא המיוחד, בתוספת משפטי מחץ מתובלים בהומור הפכוהו לכוכב תקשורת בעולם. מאידך, שימושו המוגזם לעיתים באנגלית המשולבת במשלבים גבוהים, גררו הערות סאטיריות שונות, כמו זו של אפרים קישון: "מדוע האזין נציג בלגיה לאו"ם לתרגום הסימולטני לסינית?", והתשובה: "גם הוא נבהל מהאנגלית האוקספורדית של אבא אבן".[6]

כישרון זה בא לידי ביטוי בסדרת הטלוויזיה "מורשת", שהתבססה על ספר שלו בשם זה, שסקרה את תולדות עם ישראל. בתוכנית זו היה אבן המגיש, והוא הוכיח כי כוחו גדול על המסך הקטן. אבן כתב ספרים נוספים שעסקו בתולדות עם ישראל ומורשתו בארצו. אחד מהם היה "עמי", והשני "ארצי". כמו כן היה אחד המשתתפים הבולטים בסדרה "עמוד האש".

בשנת תשס"א (2001) זכה אבן בפרס ישראל על מפעל חיים ותרומה מיוחדת לחברה ולמדינה, יחד עם מרדכי בן-פורת ויצחק שמיר, אך משום שהיה חולה מאוד לא הגיע לקבלת הפרס.

קבר אבא אבן ורעייתו סוזי בבית העלמין בכפר שמריהו

אבא אבן נפטר ב-17 בנובמבר 2002, ונטמן בבית הקברות בכפר שמריהו.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן היה נשוי לסוזי לבית אמב"ש, אחותה של אורה הרצוג, אשתו של חיים הרצוג, נשיא המדינה לשעבר. אבן ורעייתו הכירו במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר אבן שירת כקצין במטה הצבא הבריטי בקהיר. חיילים יהודים שהוצבו בקהיר, נהגו להתארח בשבתות אצל משפחות יהודיות באזור, ואבן הכיר בביקורים אלה את סוזי. שניים משלושת ילדיהם הגיעו לבגרות: עֵלי, נגן קלרינט ופרופסור למוזיקה, (נולד ב-1950), וגילה, בונת גיטרות (נולדה ב-1954). בת נוספת שנולדה ב-1952 נפטרה בינקותה.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח לזכרו של אבא אבן, בכניסה לבניין משרד החוץ בירושלים

במכון טרומן, אשר באוניברסיטה העברית, הוקם המרכז לדיפלומטיה ישראלית ע"ש אבא אבן, העוסק בקשר עם שגרירים ונציגים פרלמנטריים ואחרים מרחבי העולם. במכון גם שמור ארכיונו הפרטי של אבן.

בחודש ספטמבר 2006 הוצא לזכרו בול עם דיוקנו על ידי השירות הבולאי. לאחר מותו נחנכה רחבת הכניסה הראשית של בניין משרד החוץ החדש בירושלים בשם "רחבת אבא אבן", ולצדה לוח זיכרון לזכרו. בירושלים נקרא רחוב על שמו ובהרצליה מקשרת שדרה על שמו את העיר עם שכונת הרצליה פיתוח.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארצי: עשרים וחמש שנות המדינה, ירושלים: ויידנפלד וניקולסון, תשל"ג 1972
  • עמי: ההיסטוריה של עם ישראל (מאנגלית: שמואל גילאי), תל אביב: בוסתן, 1972
  • תוכנית שלום - מדוע?, צופית: בית ברל, תשל"ה 1975
  • פרקי חיים, תל אביב: ספרית פועלים, 1978
  • מורשת: עם ישראל בתרבות האנושית (מאנגלית: יחיעם פדן), תל אביב: סטימצקי, 1985 ‬
  • הדיפלומטיה החדשה - יחסים בינלאומיים בעידן המודרני, הוצאת עידנים/ידיעות אחרונות, 1989
  • דברים על החינוך בדור הדעת (ליקט וערך: יוסף יונאי),‫ ירושלים: משרד החינוך, המזכירות הפדגוגית, תשס"ג 2002

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רון אדם (עורך), אבא אבן, מדינאי ודיפלומט, הוצאת החטיבה להדרכה, משרד החוץ, 2003.
  • סוזי אבן, אשת השגריר, תרגם מאנגלית: דניאל בלוך, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2010.
  • Robert St. John, Eban - Biography of Abba Eban (W h Allen, 1973)(Doubleday, 1972)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מידע אודות אבא אבן, אתר ההנצחה של משרד החוץ
  2. ^ נציג ישראל באו"ם, דבר, 17 ביוני 1948
  3. ^ על משפחתו ראו: יעקב הדסהסבא והנכד (משפחתו וחינוכו של אבא אבן), דבר, 7 בינואר 1949, המשך.
  4. ^ ביה"ס ללימודי ערב יוצא את ירושלים, המשקיף, 26 באוגוסט 1947
  5. ^ מייג'ור איבן - קצין הקשר היהודי, המשקיף, 4 ביוני 1947
    מתגברת הנטיה בבריטניה לתמוך בהמלצות הרוב, הבוקר, 11 בספטמבר 1947
  6. ^ שנינות סאטיריות של קישון על האנגלית הנמלצת של אבן, פורסמו בווריאציות נוספות, כמו למשל תיאורו כמי ש"עבר מבלי משים לשפה הוולשית העתיקה" וגרם לנציגי אנגליה לבקש תרגום. או התפעלותו של ישראלי מצוי מנאומו של אבן "בן-חיל הוא, אבא שלנו, משפטים שלמים לא הבנתי...".