אבא אבן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אבא אבן
AbbaEban1951.jpg
תאריך לידה 2 בפברואר 1915
תאריך פטירה 17 בנובמבר 2002 (בגיל 87)
חבר הכנסת
ממשלות 9, 10, 11, 12, 13, 14, 15, 16
כנסות 4 - 11
סיעה מפא"י, העבודה, המערך הראשון והשני
תפקידים בולטים
אבא אבן בחגיגת שנת העשרים לכפר בית יצחק
אבא אבן עם משה שרת ומשלחת ישראל לאו"ם, בשנת 1950
בול של דואר ישראל להנצחת אבא אבן (עיצוב: אמנון דוד ער ומשה פרג)
לוח לזכרו של אבא אבן, בכניסה לבניין משרד החוץ בירושלים
קבר אבא אבן ורעייתו סוזי בבית העלמין בכפר שמריהו

אַבָּא אֶבֶן (2 בפברואר 191517 בנובמבר 2002) היה דיפלומט ומדינאי ישראלי. נודע כבעל כושר ביטוי מבריק ויוצא דופן ונחשב "הדיפלומט מספר אחת" של מדינת ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן נולד כאוֹבְּרִי סוֹלוֹמוֹן אִיבָּן (Aubrey Solomon Eban) ב-2 בפברואר 1915 בקייפטאון שבדרום אפריקה.

גדל והתחנך בבית ספוג אווירה יהודית. אמו הייתה מזכירתו של נחום סוקולוב, נשיא ההסתדרות הציונית העולמית ודוברה המפורסם של התנועה.

אביו נפטר בהיותו בגיל צעיר ולאחר מכן עבר להתגורר עם משפחתו בלונדון שבממלכה המאוחדת.‏[1]

הוא התמחה באוניברסיטת קיימברידג' בשפות שמיות (עברית וערבית) וכן בשפה הפרסית, ושימש עמית מחקר באוניברסיטה. בין היתר, חקר את השפעת השפה הערבית על ספרות ימי הביניים וכן העביר הרצאות על תור הזהב של הספרות העברית בספרד.

בתקופת לימודיו כיהן כנשיא אגודת הסטודנטים, היה שותף מייסד של סיעת הלייבור באגודת הסטודנטים באוניברסיטה, היה פעיל בתנועת הנוער הציונית FZY, תנועת הנוער הציונית הגדולה והוותיקה בבריטניה, ואף שימש עורך הידיעון הרשמי של התנועה "הציוני הצעיר".

במלחמת העולם השנייה שירת כקצין מודיעין בצבא הבריטי, תחילה בקהיר (שם פגש את סוזי, אשתו לעתיד) ואחר כך בירושלים, שבה התיישב בסוף המלחמה. בין תפקידו השונים, שימש אבן כאיש הקשר של המודיעין הבריטי עם ההנהגה הציונית בארץ. הוא השתחרר בדרגת מייג'ור (מקבילה לדרגת רב סרן בצה"ל).

בתום המלחמה, ועם שחרורו מן הצבא הבריטי, עלה אבא אבן לארץ (שנת 1946), והחל לעבוד במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית.

אבא אבן היה יד ימינם של משה שרת וחיים ויצמן במאבק המדיני והדיפלומטי לקראת אישור תוכנית החלוקה, שהתקבלה לבסוף בכ"ט בנובמבר 1947.

לאחר קבלת ההחלטה על החלוקה ועל הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, המשיך לפעול בוושינגטון ובניו יורק למען מימוש ההחלטה ויישומה ונגד המגמות לעכב את ביצועה.

עם הקמת המדינה התמנה לנציגה של ישראל בארגון האומות המאוחדות ולאחר כשנה לשגרירהּ באו"ם.

פעילותו הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1950, בהיותו בן 35 בלבד, מונה לשגריר ישראל בארצות הברית, בעודו מחזיק גם בתפקיד השגריר באו"ם (בשני התפקידים החזיק עד קיץ 1959). במסגרת תפקיד זה גם ניסה לשכנע את אלברט איינשטיין להתמנות לנשיא מדינת ישראל.

ב-1952 מונה אבן לתפקיד סגן נשיא העצרת הכללית של האו"ם.

בשנת 1955 היה אמור אבא אבן להיות נציג ישראל בוועידת באנדונג, אבל אחמד סוקרנו, שחשב תחילה להזמין נציג ישראלי לוועידה, נרתע בגלל לחצים מצד מדינות ערב. ישראל לא השתתפה בוועידה שהפכה במה להשמצתה.

בתפקידיו באו"ם ובוושינגטון עיצב אבא אבן את הפעילות הדיפלומטית ואת מערכת ההסברה של ישראל. בתקופתו הושג הסיוע הכלכלי הראשון של ארצות הברית לישראל, הוקם מפעל "הבונדס", וביוזמתו נוסד ארגון השדולה האמריקני למען ישראל, איפא"ק, וכך התמסדה פעילותה של ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים בארה"ב.

בבחירות לכנסת הרביעית בשנת 1959 נבחר לראשונה לכנסת מטעם מפא"י ומונה לשר בלי תיק בממשלת בן-גוריון.

בין השנים 19611963 שימש שר החינוך בממשלתו של בן-גוריון, ובשנים 19631966 היה סגן ראש הממשלה בממשלתו של לוי אשכול, ללא תיק ביצועי.

בנוסף, בשנים 19581966 כיהן אבא אבן כנשיא מכון ויצמן למדע.

החל משנת 1966 שימש שר החוץ בממשלות אשכול וגולדה מאיר והתמיד בתפקיד זה עד 1974.

אבן הפך בתודעה הציבורית הישראלית למעין שר חוץ נצחי. בתקופת כהונתו כשר חוץ היה במרכז הפעילות הדיפלומטית שקדמה למלחמת ששת הימים, ובמסגרת מאמציו למנוע את המלחמה נפגש עם נשיא צרפת, שארל דה גול, אשר דיבר אליו בהתנשאות משולבת באיומים, דרש שישראל לא תפתח בכל פעולה צבאית, ובסופו של דבר, לאחר המלחמה, הטיל אמברגו צבאי על ישראל.

לאחר מלחמת ששת הימים, השתתף אבא אבן בעיצובה של החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם שהבטיחה כי אין נסיגה ללא שלום. החלטה זו שימשה עם השנים כמרכיב יסודי בתהליך השלום בין ישראל למדינות ערב.

לאחר מלחמת יום הכיפורים, ייצג את ישראל בעיצובה של החלטה 338. בהמשך להחלטה זו, עמד אבן בראש משלחת ישראל לועידת ז'נבה - ועידת השלום הראשונה.

אבן המשיך לכהן כשר חוץ בממשלה שהוקמה במרץ 1974 לאחר מלחמת יום הכיפורים, אולם ראש הממשלה גולדה מאיר התפטרה כחודש לאחר הקמת הממשלה עקב הלחץ הציבורי הגובר.

בעקבות החשש ששמעון פרס, נציג רפ"י, יזכה בבחירות לראשות המפלגה, הציע אבן לפנחס ספיר את מועמדותו, כאיש מפא"י ותיק, לראשות הממשלה. ספיר סירב לכך בטענה שאבן לא יצליח בהתמודדות ושעדיף למצוא מועמד שיחסום את פרס. אבן נפגע מכך, כיוון שלדעתו היה בידי ספיר לתת לו את התפקיד. אבן התרגז אף יותר כשגילה שמועמדו של ספיר מול פרס היה יצחק רבין, שאיתו היו לאבן יחסים מתוחים עוד מימיו של האחרון כשגריר בארצות הברית.

אבן תמך בפרס בבחירות המקדימות לראשות המפלגה, בחירות שבהן רבין ניצח. לאחר מכן סירב לכהן כשר ההסברה בממשלה החדשה, ורבין מינה כשר חוץ במקום אבן את יגאל אלון.;

בשנים 1984-1988, במהלך כהונתה של הכנסת ה-11, שימש בתפקיד יו"ר ועדת החוץ והביטחון, תפקיד שהעדיף על פני תפקיד שר זוטר שהוצע לו בזמן ממשלת האחדות הלאומית.

אבן היה בעל עמדות יוניות ודגל בפשרה טריטוריאלית עם הפלסטינים. יחד עם זה, נהג לומר ש"הפלסטינים לעולם אינם מחמיצים הזדמנות להחמיץ הזדמנות". בריאיון לדר שפיגל בשנת 1969 אמר: "מפת יוני בשבילנו היא שוות-ערך לסכנה והעדר ביטחון. אינני מגזים באומרי שיש בה עבורנו משהו מהזיכרון של אושוויץ".

בבחירות המקדימות במפלגת העבודה לכנסת ה-12 שנערכו ב-1988 לא נבחר בהתמודדות על מקומות גבוהים ברשימה (העשיריה הראשונה והשנייה) והעדיף לפרוש מהמרוץ. הוא התמנה ליו"ר מועצת המנהלים של בית ברל, ושימש בתפקיד שנים אחדות. בשנותיו האחרונות פרש מהחיים הפוליטיים, והקדיש את זמנו לכתיבה, להוראה ולהרצאות.

לאחר פרישתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרישתו מהחיים הפוליטיים, הפך לדמות שהציבור בישראל לא ידע להעריך, בשל דימוי שנוצר לו של אינטלקטואל עם נופך של זרות, בו-בזמן שבעולם נחשב לדמות מקובלת ואפילו נערצת. שמו הפך להיות סמל לנואם דגול, ונאומיו בשפה האנגלית הפכו לשם דבר. היה ביקוש גדול להרצאותיו, והאנגלית הרהוטה שלו, עם המבטא המיוחד, בתוספת משפטי מחץ מתובלים בהומור הפכוהו לכוכב תקשורת בעולם. מאידך גיסא, שימושו המוגזם לעתים באנגלית ממשלבים גבוהים, גררו הערות סאטיריות שונות, כמו זו של אפרים קישון: "מדוע האזין נציג בלגיה לאו"ם לתרגום הסימולטני לסינית?", והתשובה: גם הוא נבהל מהאנגלית האוקספורדית של אבא אבן"‏[2].

כישרון זה בא לידי ביטוי בסדרת הטלוויזיה "מורשת", שהתבססה על ספר שלו בשם זה, שסקרה את תולדות עם ישראל. בתוכנית זו היה אבן המגיש, והוא הוכיח כי כוחו גדול על המסך הקטן. אבא אבן כתב ספרים נוספים שעסקו בתולדות עם ישראל ומורשתו בארצו. אחד מהם היה "עמי", והשני "ארצי". כמו כן, אבן היה אחד המשתתפים הבולטים בסדרה "עמוד האש".

בשנת תשס"א (2001) זכה אבן בפרס ישראל למפעל חיים ותרומה מיוחדת לחברה ולמדינה, יחד עם מרדכי בן-פורת ויצחק שמיר, אך משום שהיה חולה מאוד לא הגיע לקבלת הפרס.

אבא אבן נפטר ב-17 בנובמבר 2002, ונטמן בבית הקברות בכפר שמריהו.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן היה נשוי לסוזי לבית אמב"ש, אחותה של אורה הרצוג, אשתו של חיים הרצוג, נשיא המדינה לשעבר. אבן ורעייתו הכירו במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר אבן שירת כקצין במטה הצבא הבריטי בקהיר. חיילים יהודים שהוצבו בקהיר, נהגו להתארח בשבתות אצל משפחות יהודיות באזור, ואבן הכיר בביקורים אלה את סוזי. שניים משלושת ילדיהם הגיעו לבגרות: עֵלי, נגן קלרינט ופרופסור למוזיקה, (נולד ב-1950), וגילה, בונת גיטרות (נולדה ב-1954). בת נוספת שנולדה ב-1952 נפטרה בינקותה.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש ספטמבר 2006 הוצא לזכרו בול עם דיוקנו על ידי השירות הבולאי. לאחר מותו נחנכה רחבת הכניסה הראשית של בניין משרד החוץ החדש בירושלים בשם "רחבת אבא אבן", ולצדה לוח זיכרון לזכרו. בירושלים נקרא רחוב על שמו ובהרצליה מקשרת שדרה על שמו את העיר עם שכונת הרצליה פיתוח.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארצי: עשרים וחמש שנות המדינה, ירושלים: ויידנפלד וניקולסון, תשל"ג 1972
  • עמי: ההיסטוריה של עם ישראל (מאנגלית: שמואל גילאי), תל אביב: בוסתן, 1972
  • תוכנית שלום - מדוע?, צופית: בית ברל, תשל"ה 1975
  • פרקי חיים, תל אביב: ספרית פועלים, 1978
  • מורשת: עם ישראל בתרבות האנושית (מאנגלית: יחיעם פדן), תל אביב: סטימצקי, 1985 ‬
  • הדיפלומטיה החדשה - יחסים בינלאומיים בעידן המודרני, הוצאת עידנים/ידיעות אחרונות, 1989
  • דברים על החינוך בדור הדעת (ליקט וערך: יוסף יונאי),‫ ירושלים: משרד החינוך, המזכירות הפדגוגית, תשס"ג 2002

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רון אדם (עורך), אבא אבן, מדינאי ודיפלומט, הוצאת החטיבה להדרכה, משרד החוץ, 2003.
  • סוזי אבן, אשת השגריר, תרגם מאנגלית: דניאל בלוך, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2010.
  • Robert St. John, Eban - Biography of Abba Eban (W h Allen, 1973)(Doubleday, 1972)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על משפחתו ראו: יעקב הדס, הסבא והנכד (משפחתו וחינוכו של אבא אבן), דבר, 7 בינואר 1949, המשך.
  2. ^ שנינות סאטיריות של קישון על האנגלית הנמלצת של אבן, פורסמו בווריאציות נוספות, כמו למשל תיאורו כמי ש"עבר מבלי משים לשפה הוולשית העתיקה" וגרם לנציגי אנגליה לבקש תרגום. או התפעלותו של ישראלי מצוי מנאומו של אבן "בן-חיל הוא, אבא שלנו, משפטים שלמים לא הבנתי...".


שרי החוץ בממשלות ישראל

משה שרתגולדה מאיראבא אבןיגאל אלוןמשה דייןמנחם בגיןיצחק שמירשמעון פרסמשה ארנסדוד לוישמעון פרסאהוד ברקדוד לויבנימין נתניהואריאל שרוןדוד לויאהוד ברקשלמה בן עמישמעון פרסבנימין נתניהוסילבן שלוםציפי לבניאביגדור ליברמןבנימין נתניהואביגדור ליברמןבנימין נתניהו

שרי החינוך בממשלות ישראל

זלמן שזרדוד רמזדוד בן-גוריוןבן-ציון דינורזלמן ארןאבא אבןזלמן ארןיגאל אלוןאהרן ידליןזבולון המריצחק נבוןיצחק שמירזבולון המרשולמית אלונייצחק רביןאמנון רובינשטייןזבולון המריצחק לוייוסי שרידאהוד ברקלימור לבנתמאיר שטריתיולי תמירגדעון סערשי פירוןבנימין נתניהונפתלי בנט

שגרירי ישראל באו"ם
אבא אבן · מיכאל קומיי · גדעון רפאל · יוסף תקוע · חיים הרצוג · יהודה בלום · בנימין נתניהו · יוחנן ביין · יורם ארידור · גד יעקבי · דורי גולד · יהודה לנקרי · דן גילרמן · מירון ראובן · גבריאלה שלו · רון פרושאור האומות המאוחדות
יושבי ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת

מאיר ארגובזלמן ארןמאיר ארגובדוד הכהןחיים יוסף צדוקיצחק נבוןחיים יוסף צדוקמשה ארנסאליהו בן-אלישרמשה ארנסאבא אבןחיים בר-לבאליהו בן-אלישראורי אורחגי מירוםעוזי לנדאודוד מגןדן מרידורחיים רמוןיובל שטייניץצחי הנגבישאול מופזרוני בר-אוןאביגדור ליברמןזאב אלקיןיריב לויןצחי הנגבי

נשיאי מכון ויצמן למדע

חיים ויצמן · אבא אבן · מאיר וייסגל · אלברט סבין · ישראל דוסטרובסקי · מיכאל סלע · אריה דבורצקי · חיים הררי · אילן חת · דניאל זייפמן