המשבר באוקראינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

המשבר באוקראינה הוא משבר פוליטי מתמשך שהחל ב-21 בנובמבר 2013, כאשר הנשיא ויקטור ינוקוביץ' השעה את ההכנות ליישום של הסכם ההתאגדות עם האיחוד האירופי. החלטה זו הביאה להפגנות המונים שכונו בשם "Euromaidan". לאחר חודשים של מחאות שכאלה, ינוקוביץ', הודח על ידי המפגינים ב-22 בפברואר 2014, בעודו נמלט מבירת אוקראינה, קייב.

לאחר הדחתו, אי שקט שרר באזורי מזרח ודרום אוקראינה, אזורים שהיו באופן מסורתי מרכז התמיכה שלו. בעיצומו של המשבר הפוליטי החלה התערבות צבאית רוסית בחצי האי קרים שהביאה לסיפוח חצי האי על ידי רוסיה ב-18 במרץ 2014. זמן קצר לאחר מכן, מחוזות דונייצק ולוהנסק החלו לתבוע עצמאות ופרצה המלחמה בדונבאס בין ממשלת אוקראינה למורדים הפרו-רוסים, שנתמכים, על פי החשד על ידי הצבא הרוסי והכוחות המיוחדים שלו.

המהפכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יברומאידאן

ההפגנות ההמוניות פרצו באוקראינה ב-21 בנובמבר 2013 לאחר שנשיא אוקראינה, ויקטור ינוקוביץ' סירב לחתום על הסכם הצטרפות עם האיחוד האירופי. תנועה פוליטית מאורגנת שכונתה יברומאידן דרשה יחסים קרובים יותר עם אירופה ובע"ה את התפטרותו של ינוקוביץ'. המחאה הצליחה ובפברואר 2014 ינוקוביץ' וממשלתו הודחו והוא עצמו נמלט מהמדינה.

המחאות הפרו-רוסיות וסיפוח קרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סיפוח חצי האי קרים (2014)

לאחר שינוקוביץ' ברח לרוסיה ב-23 בפברואר 2014, פרצו הפגנות רחבות היקף בדרום ומזרח אוקראינה, באזורים שנחשבו לאזורי התמיכה של ינוקוביץ' ובייחוד באזורים כמו חצי האי קרים ובערים כמו דונצק, לוהנסק, חרקוב ואודסה.

ב-26 בפברואר 2014 אנשים חמושים לא מזוהים התפרמו ברחבי חצי האי קרים והחלו להשתלט בשקט על מוצבים צבאיים ולבטח הפגנות נגד אוקראינה. אנשים אלה זכו לכינוי "אנשים ירוקים קטנים", שהתחילה רוסיה דחתה האשמות כי מדובר בכוחות שלה, אלא באנשי כוחות הגנה עצמית מקומיים, אך בהמשך אישרה כי כוחות מיוחדים היו מעורבים במבצע הסיפוח.

ב-27 בפברואר, הפרלמנט בחצי האי קרים הוקף על ידי חיילים רוסיים, הונפו דגלי רוסיה והממשלה הפרו-רוסית בקרים הכריזה על עריכת משאל עם לעצמאות מאוקראינה. לאחר שאושר במשאל עם סיפוח השטח לרוסיה (במשאל שלא זכה להכרה בינלאומית), ב-16 במרץ 2014, רוסיה סיפחה את חצי האי קרים ב-18 במרץ 2014.

המלחמה בדונבאס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת האזרחים באוקראינה
בניין שהופצץ בעיר ליסיצ'נסק, 4 באוגוסט 2014

מתחילת מרץ 2014 נערכו מספר הפגנות של קבוצות מתנגדות לממשלה ותומכים פרו-רוסיים במחוזות דונצק ולוהנסק, שנודעו יחד, בכינוי "דונבאס", זאת בעקבות אירועי יברומאידן שבמסגרתן מספר מפלגות פוליטיות הציעו להוציא את השפה הרוסית מחוץ לחוק ולנהל תהליך התקרבות לאיחוד האירופי והתרחקות מרוסיה והשפעתה.

לאחר סיפוחו המוצלח לרוסיה של חצי האי קרים, המפגינים בדוק ולוהנסק דרשו להיפרד מאוקראינה אף הם והכריזו על הקמת מדינה עצמאית משלהם בשם נובורוסיה המורכבת מהרפובליקה העממית של דונצק והרפובליקה העממית של לוהנסק. אירועים אלה אילצו את הממשלה להכריז על פתיחת המבצע הצבאי למלחמה בטרור והלחימה התדרדר לכדי מלחמת אזרחים.

ב-22 באוגוסט 2014 חיילים, תחמושת וציוד צבאי רוסי נשלחו לשטחים הבדלניים במוסווה של משלחות הומניטריות ושירות הביטחון האוקראיני כינה את המשלוחים כפלישה צבאית מאורגנת לאוקראינה. על מנת להרגיע את המצב נוהלו דיונים לחתימה על הסכם הפסקת אש בבלארוס שזכה לכינוי "פרוטוקול מינסק" ונחתם ב-5 בספטמבר 2014. אך הלחימה נמשכה גם לאחר מכן ואף התעצמה לעיתים ולבסוף ההסכם קרס סופית בינואר 2015 עם חידוש ההתקפות בנמל התעופה הבינלאומי של דונצק ובעיר דבאלצבה. ב-12 בפברואר 2015 נחתם הסכם הפקת אש חדש שכונה בשם מינסק 2.

הבחירות באוקראינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פטרו פורושנקו
הבחירות הכלליות בדונבאס, 2 בנובמבר 2014. סרטון (ברוסית)

בעיצומם של האירועים נערכו מספר מערכות בחירות באוקראינה. הבחירות הראשונות שנערכו לאחר הדחת ינוקוביץ', היו הבחירות לנשיאות אוקראינה שהתקיימו ב-25 במאי 2014 והביאו לבחירתו של איש העסקים פטרו פורושנקו לנשיא אוקראינה, בבחירות שנערכו בכל אוקראינה למעט באזור חצי האי קרים ובדונבאס.

בעיצומה של הלחימה בדונבאס נערכו גם הבחירות הפרלמנטריות, ב-26 באוקטובר 2014, בבחירות הביאו להתחזקות מפלגתו של פורושנקו, אך הבחירות שוב לא נערכו בשטחי מזרח אוקראינה, בעוד לוהנסק ודונצק קיימו בחירות משלהן לראשות ממשלתם ולמועצות המחוקקות שהקימו בנפרד מהשלטון האוקראיני.

השפעות המשבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – כלכלת אוקראינה, כלכלת רוסיה

למשבר היו השפעות רבות, מקומיות ובינלאומית. על פי הערכות הבנק העולמי כלכלת אוקראינה הצטמקה ב-8% באוקטובר 2014, בעקבות המשבר. כלכלת רוסיה הושפעה אף היא, עקב הטלת סנקציות כלכליות מצד מדינות המערב, שהביא לקריסת מטבע הרובל והביא למשבר כלכלי מתמשך במדינה.

המלחמה במזרח אוקראינה, הביאה לצניחה בתפוקת הפחם, לאחר שכל תעשיית הפחם האוקראינית מבוססת באזור הדונבאס, הנתון במלחמה. יתר על כן, תחנת הכוח הגרעינית בזפורוז'יה נסגרה עקב קריסת אחד הכורים. צירוף של שני אלה הביא להחשכת חלקים רבים באוקראינה במהלך דצמבר 2014. נוסף לכך, בעקבות המשבר, הוצע לבנות צינור גז טבעי חדש מטורקיה לצורך אספקת גז חלופית מרוסיה לאירופה, שלא תעבור דרך שטחי אוקראינה.

על אף הצורך ברפורמות משמעותיות בכלכלה ובממשל באוקראינה, אלה נערכים באטיות רבה. המשבר הכלכלי באוקראינה הביא לכך שהבנק הלאומי האוקראיני נזקק ללקיחת הלוואות רבות מקרן המטבע הבינלאומית שאשררה הלוואה בסך 17.5 מיליארד דולרים בשנים 2015–2016, לצורך יישום רפורמות כלכליות. ברם, העדר התקדמות ברפורמות הביאו לביקורת רבה על ההתנהלות הממשלתית והשחיתות השלטונית. ברמת הממשל, נערכו מספר רפורמות לרבות פירוק המיליציה המיושנת והקמת המשטרה הלאומית, אך ביקורת רבה התלוותה לתהליך הרפורמה ועל כך שמדובר ברפורמה קוסמטית שלא הביאה לשינוי משמעותי בהתנהלות המשטרתית, שעודנה נחשבת לאחד מגופי המשטרה המושחתים בעולם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]