המשחקים הפאראלימפיים



המשחקים הפאראלימפיים (מכונים גם אולימפיאדת הנכים או פאראלימפיאדה, באנגלית: Paralympic Games) הם אירוע רב-ענפי בינלאומי, שבמסגרתו מתחרים ספורטאים עם מוגבלויות. המשחקים הפאראלימפיים העיקריים נערכים בקיץ מדי ארבע שנים. משחקי החורף, המצומצמים יחסית בהיקפם, נערכים שנתיים אחרי כל קיץ פאראלימפי, בחורף, בסמוך למשחקים האולימפיים ואחריהם, ובחסות הוועד הפאראלימפי הבין-לאומי.
השם "המשחקים הפאראלימפיים" בוסס במקור על המילה היוונית Paraplegia, שפירושה שיתוק בחלק התחתון של הגוף. לאחר זמן, ומשהתברר כי לא כל המתחרים הם נפגעי שיתוק, שונה מקור המונח מיוונית, והוא מתבסס כיום על המילה "פארא" שפירושה "ליד", כלומר, ליד המשחקים האולימפיים.
היסטורית המשחקים
[עריכת קוד מקור | עריכה]משחקי סטוק מנדוויל
[עריכת קוד מקור | עריכה]שורשי המשחקים הפאראלימפיים בתחרויות ספורט שארגן סר לודוויג גוטמן בשנת 1948 והשתתפו בהם לוחמי מלחמת העולם השנייה שסבלו מפגיעה בעמוד השדרה. התחרויות הפכו לאירוע שנתי שנקרא "משחקי סטוק מנדוויל" (על-שם בית החולים שבו נערכו). בשנת 1952 השתתפו בתחרויות גם מתחרים מהולנד, ובכך קיבלו התחרויות צביון בינלאומי.
אירועים משמעותיים בתולדות משחקים
[עריכת קוד מקור | עריכה]התחרויות הראשונות בסגנון אולימפי לספורטאים נכים נערכו ברומא, 1960, בסמוך לאולימפיאדה שנערכה שם. לראשונה, לא היו מיועדים המשחקים אך ורק לנכי מלחמה, אלא לכלל נפגעי עמוד השדרה, ובתנאי שהספורטאים ישובים בכיסאות גלגלים.[1] בתחרויות אלה השתתפו 400 ספורטאים מ-23 מדינות. בהמשחקים הפאראלימפיים טורונטו (1976) הוחלט להוסיף למשחקים קטגוריות נכות נוספות, ולאפשר למגוון רחב יותר של בעלי לקויות לקחת בהם חלק. בטורניר זה השתתפו 1,600 ספורטאים מ-40 מדינות שונות.[2]
אבן דרך נוספת בתולדות המשחקים הייתה במשחקים הפאראלימפיים סיאול (1988). זה היה הטורניר הראשון אשר התקיים מיד לאחר הטורניר האולימפי, ועשה שימוש במתקניו. גם במשחקים שבאו לאחריו, בברצלונה (1992) ובאטלנטה (1996), נעשה שימוש כזה בתקני הטורניר האולימפי, אף שהסכמה רשמית בנושא בין הוועד הפאראלימפי הבינלאומי למקבילו האולימפי נוסחה רק בשנת 2001.
במשחקים הפאראלימפיים ה-12, שהתקיימו באתונה בספטמבר 2004, השתתפו 3,846 ספורטאים מ-145 מדינות, שהתחרו ב-19 ענפי ספורט. במשחקים הפאראלימפיים ה-13, שהתקיימו בבייג'ינג ב-2008, השתתפו 4,200 ספורטאים מ-145 מדינות שונות - שיא של משתתפים עד אז.
ענפי הספורט
[עריכת קוד מקור | עריכה]משחקי הקיץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]משחקי הקיץ הפאראלימפיים כוללים 22 ענפי ספורט.
משחקי החורף
[עריכת קוד מקור | עריכה]משחקי החורף הפאראלימפיים כוללים 7 ענפי ספורט.
ישראל במשחקים הפאראלימפיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ערך מורחב – ישראל במשחקים הפאראלימפיים
ישראל משתתפת במשחקי הקיץ הפאראלימפיים מראשיתם, וספורטאיה זוכים להישגים נאים ומדליות רבות. ישראל אירחה את המשחקים הפאראלימפיים תל אביב (1968), ובאותה שנה הגיעה למקום השלישי עם 18 מדליות זהב, 21 כסף ו-23 ארד. גם באולימפיאדה החמישית בטורונטו בשנת 1976 הגיעה ישראל למקום השלישי עם 40 מדליות זהב, 13 כסף ו-16 ארד. נבחרות ישראל בכדורסל נכים זכו במדליית זהב ארבע פעמים: פעמיים ניצחה נבחרת הנשים (1968 ו-1976) ופעמיים ניצחה נבחרת הגברים (1968 ו-1980).
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אתר האינטרנט הרשמי של המשחקים הפאראלימפיים (באנגלית ובספרדית)
המשחקים הפאראלימפיים, ברשת החברתית פייסבוק
המשחקים הפאראלימפיים, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
המשחקים הפאראלימפיים, ברשת החברתית אינסטגרם
המשחקים הפאראלימפיים, ברשת החברתית טיקטוק
המשחקים הפאראלימפיים, סרטונים בערוץ היוטיוב
- אוריאל דסקל, הספורטאים הפראלימפיים: "אנחנו לא נכים", באתר כלכליסט, 2 בספטמבר 2008
- יאיר צוקר, מתי נתחיל להתייחס לספורטאים הפרלימפיים כספורטאים, ולא כנכים?, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 19 בספטמבר 2016
- ליאור ברטל, במשחקים האלה כולם מנצחים, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 16 באוגוסט 2021
- אברהם תשובה, תכינו מקום למדליות. הסגל הישראלי למשחקים הפראלימפיים, באתר ynet, 17 בספטמבר 2004
- "ועכשיו, לדבר האמיתי", באתר zooza
- ספורט הנכים התחרותי - מתפיסה שיקומית חברתית לספורט הישגי, מאת ד"ר רון בולוטין
- איימי מולינס – על ריצה
- המשחקים הפאראלימפיים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
גלעד קוולרצ'יק, תיעוד מהמשחקים בטוקיו 2020, בלוג צילום, באתר הארץ, 10 באפריל 2022
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]