הנרי שלזניאק
.jpg) | |
| לידה |
8 בספטמבר 1938 ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
5 בנובמבר 1980 (בגיל 42) תל אביב-יפו, ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| תחום יצירה |
צילום, ציור |
| מספר ילדים |
2 |
  | |
הנרי שלזניאק (8 בספטמבר 1938, מדינת ניו יורק, ארצות הברית – 5 בנובמבר 1980, תל אביב) היה אמן, צייר, צלם ויוצר סרטים ישראלי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנרי שלזניאק (Henry Shelesnyak) נולד בשנת 1938 במדינת ניו יורק בשם הנרי שולץ, בנם של אד שולץ, פסיכיאטר ומוזיקאי, ורוזלינד שולץ (1905–1987), ציירת. בהיותו בן שנה אביו התאבד ואמו נישאה לפרופ' משה חיים שלזניאק (1909–1994), פיזיולוג. ב-1951, כשהיה כבן 13, עלה לישראל יחד עם משפחתו, שהשתקעה ברחובות, שם קיבל האב משרה במכון ויצמן למדע. את לימודיו השלים בלונדון ולאחר מכן בשנת 1960 שב ארצה והתגורר בכפר האמנים עין הוד. ב-1966 עבר לתל אביב עם משפחתו. לפרנסתו עבד בשירותי הטלפוניה של תל אביב והמרכז (משרד התקשורת).[1]
בראשית דרכו פעל בעיקר כצלם ניסיוני, בכך יצר צילומים מטופלים וקולאז'ים, וזאת במקביל לעבודתו במעבדות הצילום במכון ויצמן למדע. את עיקר פרסומו כאמן קיבל שלזניאק הודות לציוריו המתאפיינים במה שמכונה באמנות הישראלית "דלות החומר" ואשר הוא אחד ממייצגיה המרכזיים לצד אמנים כדוגמת רפי לביא ויהודית לוין. כחלק מזה, הוצגו יצירותיו בתערוכה "כי קרוב אליך הדבר מאוד: דלות החומר כאיכות באמנות הישראלית" (אוצרת: שרה בריטברג-סמל), אשר הוצגה במוזיאון תל אביב לאמנות בשנת 1986.
בשנת 2005 אצרה גליה בר אור במשכן לאמנות על שם חיים אתר בעין חרוד תערוכה רטרוספקטיבית לשלזניאק. התערוכה לוותה בקטלוג אשר הכיל מאמרים מאת בר אור, המשוררים יאיר הורביץ ומאיר ויזלטיר, והאמן והמורה יאיר גרבוז. יאיר הורביץ הקדיש לשלזניאק שירים בספרו "יחסים ודאגה". ויזלטיר הקדיש לו את שירו "מצוררים".[2]
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1962 נישא לעדנה גבעוני, מאיירת ספרי ילדים. לזוג נולדו שתי בנות: אילת (1965), פסיכולוגית ועדי שלזניאק (1969), משוררת. בשנת 1966 עבר להתגורר בתל אביב, בה חי ופעל עד למותו ממחלת הסרטן בנובמבר 1980.[3]
תערוכות יחיד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1965 – "דמויות": תצלומים אמנותיים, בית יד לבנים ברחובות.[4]
- 1966 – פוטוקולאז'ים, גלריה מסדה, תל אביב.[5]
- 1969 – "שחור צבע", מוזיאון ישראל, ירושלים.
- 1969 – ציורים, גלריה גורדון, תל אביב.[6]
- 1970 – ציורים, גלריה דוגית, תל אביב.[7]
- 1971 – גלריה בר כוכבא, תל אביב.[8]
- 1979 – המוזיאון הקטן, תל אביב.[9]
- 1980 – ציורי דיוקן בטכניקה מעורבת, גלריה שנער, תל אביב.[10]
לאחר מותו:
- 1981 – גלריה שרה גילת, ירושלים.[11]
- 1982 – גלריה שרה לוי, תל אביב.[12]
- 1982 – גלריה שרה לוי, תל אביב.[13]
- 1985 – "הנרי שלזניאק"; אוצרת: אלן גינתון, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב.[14]
- 2005 – "הנרי שלזניאק: ציור שלי דורש"; אוצרת: גליה בר אור, משכן לאמנות ע"ש חיים אתר, עין חרוד.
- 2013 – "הצילום", גלריה נ & נ אמן, תל אביב.[15]
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
מראה בתערוכת היחיד "זמן חלום" בגלריה יאיר, תל אביב, 2012
.JPG)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הנרי שלזניאק; אוצרת התערוכה: אלן גינתון, תל אביב: מוזיאון תל-אביב לאמנות, 1985 תשמ"ה.
- הנרי שלזניאק – ציור שלי דורש; אוצרת ועורכת: גליה בר אור; עריכת טקסט: דפנה רז, עין חרוד: משכן לאמנות ע"ש חיים אתר, 2005.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הנרי שלזניאק, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- מידע לאספנים אודות הנרי שלזניאק, באתר עסקי אמנות
- דוד גור-ארי, עין הוד הוציאה מתוכה גם צלם אמן: "דמויות" – תערוכת צילומיו של הנרי שלזניאק, חרות, 4 ביולי 1965
- א. פלג, צל תמונות – כתמונות, מעריב, 23 ביולי 1965
- רחל אנגל, מאולמי התערוכות | האדם חסר הזהות בציורי שלזניאק, מעריב, טורים 1–2, 30 במאי 1969
- יגאל תומרקין, הנרי, דבר, 14 בנובמבר 1980
- טליה רפפורט, הבוטה – והמעודן, דבר, 8 בינואר 1982
- רחל אנגל, חולצת האציל: תערוכת הנרי שלזניאק במוזיאון תל-אביב, מעריב, 2 באוגוסט 1985
- הנרי שלזניאק | ציור שלי דורש: תערוכה רטרוספקטיבית וספר; אוצרת: גליה בר אור, באתר המשכן לאמנות, עין חרוד
- גדעון עפרת, הנרי שלזניאק: מלחמת היופי במוות, באתר "המחסן של גדעון עפרת"
- דליה קרפל, תאוות גדולות בגוף רבע עוף, באתר הארץ, 16 במרץ 2005
- איתן בוגנים, הנרי שלזניאק - הצלם שלא הכרתם, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2013
עוזי צור, התעוזה של הנרי שלזניאק, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2013
הנרי שלזניאק, באתר MusicBrainz (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ משרד התקשורת, הנרי שלזניאק, מעריב, מודעת אבל, 6 בנובמבר 1980.
- ^ אלון אלטרס, עוד ישירו על הזמנים החשוכים, מעריב, טורים 3–4, 12 ביוני 1986.
- ^ הנרי שלזניאק באתר חברה קדישא ת"א–יפו
- ^ רחובות: נפתחה תערוכה, מעריב, טור 3, 28 ביוני 1965. ביקורות: * דוד גור-ארי, עין הוד הוציאה מתוכה גם צלם אמן: "דמויות" – תערוכת צילומיו של הנרי שלזניאק, חרות, 4 ביולי 1965; א. פלג, צל תמונות – כתמונות, מעריב, 23 ביולי 1965.
- ^ תערוכות בתל-אביב, מעריב, טור 3, 8 בדצמבר 1966. ביקורת: רחל אנגל, מרתף "מסדה" ותערוכת שלזניאק, מעריב, טורים 2–3, 2 בדצמבר 1966.
- ^ ביקורת: רחל אנגל, מאולמי התערוכות | האדם חסר הזהות בציורי שלזניאק, מעריב, טורים 1–2, 30 במאי 1969.
- ^ ביקורת: רחל אנגל, מאולמי התערוכות | המרובעים של שלזניאק, מעריב, טור 1, 17 ביולי 1970.
- ^ ביקורת: רחל אנגל, תערוכות | מועט המחזיק את המרובה, מעריב, טורים 2–3, 19 בפברואר 1971.
- ^ משה בן-שאול, תמונות בתערוכה, מעריב, טור 3, 31 במאי 1979.
- ^ רחל אנגל, אמנות עכשיו | תערוכות חדשות, מעריב, טור 2, 30 באוקטובר 1980. זמן קצר קודם לכן הציג שלזניאק שם בתערוכה קבוצתית, ראו ביקורת: טליה רפפורט, כתובת חדשה, דבר, 5 בספטמבר 1980.
- ^ תערוכות | ירושלים, דבר, טור 1, 30 בינואר 1981.
- ^ ביקורות: טליה רפפורט, הבוטה – והמעודן, דבר, 8 בינואר 1982.
- ^ ביקורת: טליה רפפורט, עני ועשיר, דבר, 24 בנובמבר 1978. בסביבות אותו הזמן נערכה בגלריה "תערוכה להנרי", של אוהבי יצירתו של שלזניאק (משה בן-שאול, אמנות עכשיו | תערוכות נמשכות, מעריב, טור אחרון, 3 בדצמבר 1982).
- ^ ביקורת: רחל אנגל, חולצת האציל: תערוכת הנרי שלזניאק במוזיאון תל-אביב, מעריב, 2 באוגוסט 1985.
- ^ ביקורות: איתן בוגנים, הנרי שלזניאק - הצלם שלא הכרתם, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2013; עוזי צור, התעוזה של הנרי שלזניאק, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2013
| מאגרי מידע | |
|---|---|
| בקרת זהויות |