הנרי שלזניאק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הנרי שלזניאק
Henry Schlesnyak (WA0012).jpg
לידה 8 בספטמבר 1938
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 בנובמבר 1980 (בגיל 42)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ישראלי
תחום יצירה צילום, ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
לוחית זיכרון על ביתו של הנרי שלזניאק ברח' ביל"ו 5 בתל אביב

הנרי שלזניאק (8 בספטמבר 1938, מדינת ניו יורק, ארצות הברית5 בנובמבר 1980, תל אביב) היה אמן, צייר, צלם ויוצר סרטים ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנרי שלזניאק (Henry Shelesnyak) נולד בשנת 1938 במדינת ניו יורק, בנם של פרופ' משה חיים שלזניאק (1909–1994), פיזיולוג, ורוזלין שלזניאק (1905–1987), ציירת. ב-1951, כשהיה כבן 13, עלה לישראל יחד עם משפחתו, שהשתקעה במכון ויצמן למדע ברחובות. את לימודיו השלים בלונדון ולאחר מכן בשנת 1960 שב ארצה והתגורר בכפר האמנים עין הוד. ב-1962 נישא לעדנה גבעוני, ולזוג נולדו שתי בנות: אילת (1965) ועדי (1969). בשנת 1966 עבר להתגורר בתל אביב, בה חי ופעל עד למותו ממחלת הסרטן בנובמבר 1980.[1] לפרנסתו עבד בשירותי הטלפוניה של תל אביב והמרכז (משרד התקשורת).[2]

בראשית דרכו פעל בעיקר כצלם ניסיוני, בכך יצר צילומים מטופלים וקולאז'ים, וזאת במקביל לעבודתו במעבדות הצילום במכון ויצמן למדע. את עיקר פרסומו כאמן קיבל שלזניאק הודות לציוריו המתאפיינים במה שמכונה באמנות הישראלית "דלות החומר" ואשר הוא אחד ממייצגיה המרכזיים לצד אמנים כדוגמת רפי לביא ויהודית לוין. כחלק מזה, הוצגו יצירותיו בתערוכה "כי קרוב אליך הדבר מאוד: דלות החומר כאיכות באמנות הישראלית" (אוצרת: שרה בריטברג-סמל), אשר הוצגה במוזיאון תל אביב לאמנות בשנת 1986.

בשנת 2005 אצרה גליה בר אור במשכן לאמנות על שם חיים אתר בעין חרוד תערוכה רטרוספקטיבית לשלזניאק. התערוכה לוותה בקטלוג אשר הכיל מאמרים מאת בר אור, המשוררים יאיר הורביץ ומאיר ויזלטיר, והאמן והמורה יאיר גרבוז. יאיר הורביץ הקדיש לשלזניאק שירים בספרו "יחסים ודאגה". ויזלטיר הקדיש לו את שירו "מצוררים".[3]

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1965 – "דמויות": תצלומים אמנותיים, בית יד לבנים ברחובות.[4]
  • 1966 – פוטוקולאז'ים, גלריה מסדה, תל אביב.[5]
  • 1969 – "שחור צבע", מוזיאון ישראל, ירושלים.
  • 1969 – ציורים, גלריה גורדון, תל אביב.[6]
  • 1970 – ציורים, גלריה דוגית, תל אביב.[7]
  • 1971 – גלריה בר כוכבא, תל אביב.[8]
  • 1979 – המוזיאון הקטן, תל אביב.[9]
  • 1980 – ציורי דיוקן בטכניקה מעורבת, גלריה שנער, תל אביב.[10]

לאחר מותו:

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הנרי שלזניאק באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  2. ^ משרד התקשורתהנרי שלזניאק, מעריב, מודעת אבל, 6 בנובמבר 1980 (מודעה).
  3. ^ אלון אלטרסעוד ישירו על הזמנים החשוכים, מעריב, טורים 3–4, 12 ביוני 1986.
  4. ^ רחובות: נפתחה תערוכה, מעריב, טור 3, 28 ביוני 1965. ביקורות: * דוד גור-ארי, עין הוד הוציאה מתוכה גם צלם אמן: "דמויות" – תערוכת צילומיו של הנרי שלזניאק, חרות, 4 ביולי 1965; א. פלג, צל תמונות – כתמונות, מעריב, 23 ביולי 1965.
  5. ^ תערוכות בתל-אביב, מעריב, טור 3, 8 בדצמבר 1966. ביקורת: רחל אנגל, מרתף "מסדה" ותערוכת שלזניאק, מעריב, טורים 2–3, 2 בדצמבר 1966.
  6. ^ ביקורת: רחל אנגל, מאולמי התערוכות | האדם חסר הזהות בציורי שלזניאק, מעריב, טורים 1–2, 30 במאי 1969.
  7. ^ ביקורת: רחל אנגל, מאולמי התערוכות | המרובעים של שלזניאק, מעריב, טור 1, 17 ביולי 1970.
  8. ^ ביקורת: רחל אנגל, תערוכות | מועט המחזיק את המרובה, מעריב, טורים 2–3, 19 בפברואר 1971.
  9. ^ משה בן-שאולתמונות בתערוכה, מעריב, טור 3, 31 במאי 1979.
  10. ^ רחל אנגל, אמנות עכשיו | תערוכות חדשות, מעריב, טור 2, 30 באוקטובר 1980. זמן קצר קודם לכן הציג שלזניאק שם בתערוכה קבוצתית, ראו ביקורת: טליה רפפורט, כתובת חדשה, דבר, 5 בספטמבר 1980.
  11. ^ תערוכות | ירושלים, דבר, טור 1, 30 בינואר 1981.
  12. ^ ביקורות: טליה רפפורט, הבוטה – והמעודן, דבר, 8 בינואר 1982.
  13. ^ ביקורת: טליה רפפורט, עני ועשיר, דבר, 24 בנובמבר 1978. בסביבות אותו הזמן נערכה בגלריה "תערוכה להנרי", של אוהבי יצירתו של שלזניאק (משה בן-שאולאמנות עכשיו | תערוכות נמשכות, מעריב, טור אחרון, 3 בדצמבר 1982).
  14. ^ ביקורת: רחל אנגל, חולצת האציל: תערוכת הנרי שלזניאק במוזיאון תל-אביב, מעריב, 2 באוגוסט 1985.
  15. ^ ביקורות: איתן בוגנים, הנרי שלזניאק - הצלם שלא הכרתם, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2013; עוזי צור, התעוזה של הנרי שלזניאק, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2013.