גלריה גורדון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
גלריה גורדון
גלריה גורדון-מבט מבחוץ
מידע
סוג גלריה לאמנות
שנת ההקמה 1966
כתובת רחוב בן יהודה 95, תל אביב-יפו
מייסדים שעיה יריב
בעלות אמון יריב
קואורדינטות 32°05′01″N 34°46′18″E / 32.0836°N 34.7717°E / 32.0836; 34.7717 קואורדינטות: 32°05′01″N 34°46′18″E / 32.0836°N 34.7717°E / 32.0836; 34.7717 
http://www.gordongallery.co.il
(למפת תל אביב רגילה)
Tel Aviv map-plain.png
 
גלריה גורדון
גלריה גורדון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גלריה גורדון (נוסדה ב-1966) היא גלריה בתל אביב, ואחת הגלריות המובילות הפועלות כיום בישראל.

גלריה גורדון נוסדה על ידי ישעיהו (שעיה) יריב בתל אביב. כבוגר בית הספר לאמנות סיינט מרטינ'ס בלונדון (Saint Martin's School of Art) עיצב יריב את הגלריה התל אביבית ברוח המודרניזם האירופי הצרוף של שנות החמישים ותחילת השישים וביחס ישיר לגלי האוונגרד המתעוררים בתרבות הישראלית של אותה תקופה. טעמו האמנותי המובחן, המזהה איכות, חדשנות ועניין, עיצב את הקו האמנותי של הגלריה וקבע את מעמדה המוביל באמנות הישראלית החדשה.

כבר בעשור הראשון לפעילותה הציגה הגלריה קבוצה של אמני אוונגרד שהשפעתם הייתה מכרעת על התפתחות האמנות הישראלית משנות ה־60 ואילך: רפי לביא, אביבה אורי, יחיאל שמי, יעקב דורצ'ין, יוכבד ויינפלד, יאיר גרבוז, הנרי שלזניאק ואחרים. מדיניות הגלריה הייתה תמיכה גורפת באמנים שבהם האמינה, באמצעות הצגתם בתערוכות יחיד ורכישת גופי עבודה נרחבים מאותם אמנים, שביססו לימים את אוסף הגלריה.

בשנת 1977 צמצמה גלריה גורדון את הקף תערוכות היחיד והפכה לבית המכירות הפומביות הראשון בישראל. במהלך שנות השמונים והתשעים ניהלה הגלריה 49 מחזורי מכירות והייתה לגורם מרכזי בייצוג אמנים ישראליים בשוק האמנות המקומי והבינלאומי. לקטלוגים המוקפדים שליוו את המכירות הפומביות נודעה חשיבות תיעודית רבה.

בשנת 2001 פרש מייסדה, ישעיהו שעיה יריב, והעביר את מלאכת הניהול לידי בנו. כאביו, גם אמון הביא אתו לעבודת הניהול השכלה של אמן (המחלקה לצילום ב"בצלאל") והיכרות מעמיקה עם האמנות הישראלית. המהלך המסחרי של גלריה גורדון הגיע לסיומו והיא חזרה ליעודה המקורי: הטבעת תו איכות של מודרניזם ישראלי באמצעות נבחרת רב-דורית של אמנים, שעבודתם הוכיחה את עצמה לאורך זמן.

אמנים בולטים בני דור הביניים באמנות הישראלית צורפו לגלריה כשביניהם: עידו בר־אל, פיליפ רנצר, לארי אברמסון, אסף בן־צבי, מאיה כהן־לוי, שרון פוליאקין, סמדר אליאסף, מיכל נאמן, דוד גינתון, אוהד מרומי, שמחה שירמן. לצידם - צעירים יותר, בולטים באיכותם: יורי כץ, חן שיש, גל וינשטיין, סשה סרבר ועוד.

החל משנת 2013 החלה גלריה גורדון, בניהולו של אמון יריב, להתרחב גם לאפיקים בינלאומיים. הגלריה הצטרפה לירידים והחלה לייצג אמנים צעירים מרחבי העולם. החלל של "גלריה גורדון 2", שנפתח ב-2012, מקדם פרויקטים ניסיוניים, וב־2016 עם פתיחת השנה ה־50 להיווסדה מתוכננת פתיחת חלל נוסף בדרום תל אביב, שיוקדש כולו למפגש בין אמנים צעירים, מקומיים ובינלאומיים.

הגלריה היא הבעלים של אחד מעשרת האוספים הפרטיים הגדולים ביותר של אמנות ישראלית. חלקו מושאל בהשאלות ארוכות טווח למוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב, מוזיאון רמת גן ומוזיאון מונארט באשדוד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]