העיר העתיקה של קרקוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המרכז ההיסטורי של קרקוב
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Krakow z Wawelu.jpg
מראה כללי של האתר
מדינה פוליןפולין  פולין
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1978, לפי קריטריונים 4
קואורדינטות 50°03′44″N 19°56′13″E / 50.06209°N 19.93688°E / 50.06209; 19.93688
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

העיר העתיקה של קרקובפולנית: Stare Miasto w Krakowie או בקיצור Stare Miasto) היא המרכז ההיסטורי של קרקוב שבפולין.[1] העיר היא אחת מהמחוזות הישנים והמפורסמים ביותר בפולין של ימינו, והיא הייתה למרכז החיים הפוליטיים של פולין משנת 1038 ועד שמלך פולין זיגיסמונד השלישי ואסה העביר את חצר המלוכה שלו לוורשה בשנת 1596.

העיר העתיקה של ימי הביניים הייתה בין האתרים הראשונים שנבחרו להיות חלק מרשימת אתרי המורשת העולמית המקורית של אונסק"ו, שהוכרה שם בתור "המרכז ההיסטורי של קרקוב".[2][3]

קרקוב העתיקה הוקפה בחומה באורך של 3 קילומטר, עם 46 מגדלים ושבע כניסות עיקריות לעיר. אותם ביצורים נבנו במשך מאתיים שנה. התוכניות האדריכליות הנוכחיות של העיר הוכנו בשנת 1257, לאחר פלישות לעיר בשנים 1241, 1259 ו-1287.[4] בסביבתה של העיר נבנו כמה נקודות ציון היסטוריות, כמו בזיליקת סנט מרי וכנסיית סנט ברברה. במאה ה-19 נהרסו רוב ביצורי העיר העתיקה.[4] החפיר שעליו נבנו ביצורי העיר הפך לרצועת פארקים, אשר במרכזה פארק שזכה לכינו פארק פלאנטי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השער הפלוראני
מבצר הברביקן
מפת העיר העתיקה

הרנסאנס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1300 נבנו שערי הכניסה לעיר, אך השער היחידי שנותר בשלמותו כיום הוא השער הפלוראני, שכיום נחשב ככניסה לעיר. בשנת 1498 נבנה בפתח העיר, אל מול השער הפלוראני, הברביקן, מבצר עגול שנבנה על מנת להגן על העיר מפני פלישת אויבים.[5] בעיר חלה התפתחות ניכרת במהלך תקופה הרנסאנס. ניתן למצוא לכך דוגמאות רבות במהלך ההיסטוריה - למשל בנייתה מחדש של קתדרלת ואוול כך שתכלול בה מוטיבים של בנייה איטלקית. עם פטירתו של המלך האחרון בשושלת, עבר המרכז הפוליטי והתרבותי בחזרה לוורשה.

הבארוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

עידן הבארוק הפולני החל בתחילת המאה ה-17, והגיע גם לקרקוב. המלך באותה התקופה, זיגמונט השלישי, נעשה לפטרון אמנות. תחת הנחייתו, מונה האדריכל ג'ובאני טרוואנו לעצב את העיר העתיקה בסגנון בארוק, ובפרט את כנסיית פטר הקדוש ופאול, ששכנה בעיר. באותה תקופה, העיר העתיקה נהרסה פעמיים בשל סדרת פלישות שוודיות לעיר. לקראת סוף המאה ה-17, כנסיית סנט אן עוצבה מחדש גם היא, באותו סגנון עיצוב שבו נבנתה כנסיית סנט הנסיך קסימיר, שהייתה ידועה בשל מערכת הקטקומבות התת-קרקעית שלה. בחצי הראשון של המאה ה-18 הותאמו כנסיות גותיות נוספות לרוח תקופת הבארוק על ידי פסלים, ציורים, ומזבחות שנוספו להן. בשנת 1794 התקומם הצבא של תדיאוש קושצ'ושקו נגד חלוקת פולין ופתח במרד נגד האימפריה הרוסית. המרד כשל, וקרקוב הפכה לחלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. חשיבותה של קרקוב גדלה אותו זמן, שכן הפטריוטים הפולנים ראו בקרקוב את התקווה למהפכה עתידית. בשנת 1836 עלה לשלטון ולדיסלב השני יגיילו. ולדיסב ייסד את השושלת היגלונית, ששלטה בפולין וליטא במשך ארבעה דורות. עם עלייתו לשלטון, הפכה קרקוב לבירת המונרכיה. קרקוב הפכה לעיר משפיעה ותרבותית יותר מפעם, ומשכה אליה אומנים ותיירים רבים. במאה ה-19 הקיסר האוסטרי פרנץ הראשון החליט להרוס את ביצורי העיר העתיקה. ההריסה בוצעה בתקופת דוכסות ורשה. בזכות מאמציו של הפרופסור הפולני פליקס רדוונסקי, החלק הצפוני של החומות ניצל, ושלושה מגדלים אשר סימנו בעבר את נקודת המוצא של הדרך המלכותית, שבה צעד המלך החדש בדרכו למקום ההכתרה שלו.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 בספטמבר 1939 נכנסו כוחות נאצים לקרקוב. העיר הפכה לבירת גרמניה הנאצית. דיכוי היהודים החל ונוצר מחנה ריכוז בפלשוב. העיר העתיקה נבזזה ויצירות אמנות רבות נגנבו. בתי כנסת, מוזיאונים, בתי ספר ותיאטראות בעיר נסגרו או נהרסו. ב-18 בינואר 1945 נכנסו הכוחות הסובייטיים לקרקוב, בפיקודו של המרשל איבן קונב, ואילצו את הצבא הגרמני לסגת.

העיר כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיכר השוק המרכזית
מוכר באחד מדוכני הרחוב בעיר

כיום העיר מהווה מרכז משיכה בעבור תיירים רבים מרחבי העולם. העיר העתיקה סומנה כאתר מורשת עולמית בידי ארגון אונסק"ו בשנת 1978. המתחם האדריכלי של העיר העתיקה נשאר ללא שינוי מאז ימי הביניים. העיר צפופה ועמוסה לאורך כל ימות השנה. כיכר השוק המרכזית בעיר היא אחת הכיכרות הגדולות באירופה. לכיכר צורה מרובעת של 200 על 200 מ'. הכיכר עומדת על יד מגדל העירייה, שלוש כנסיות ובניינים מרכזיים נוספים בעיר. אחד הסמלים של קרקוב כיום, הוא הבייגל שנמכר בדוכני רחוב בעיר. הוא מוצע לקנייה יחד עם תוספת של מלח, שומשום או זרעי פרג. כיום המגדלים בחלק הצפוני של העיר משמשים כגלריות אומנות.[5]

מקומות מפורסמים בעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנסיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר העתיקה מספר רב של כנסיות קתוליות: כנסיית הקדוש אנדרו, כנסיית הקדושה אן, כנסיית הקדושה ברברה, כנסיית ומנזר הפרנצ'יסקנים, כנסיית הקדוש גילת, הכנסייה הרפורמית של הקדוש קסימיר, כנסיית הקדוש מרטין, כנסיית הקדושה מרי, כנסיית הקדוש מרק ועוד.

פסלים ואנדרטאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברובע העיר העתיקה יש שפע של פסלי ברונזה ופסלי שיש. האנדרטה הבולטת ביותר היא אנדרטת אדם מיצקביץ' הנמצאת בין כנסיית מרי הקדושה לבין צידו המזרחי של אולם הבדים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלכס דנציג, מדריך למסייר בקרקוב, מורשת, 2003
  • יוחנן בדר, דרכי לציון 1901-1948, מכון ז׳בוטינסקי בישראל, 1999

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ingrid Gustafson, Let's Go: Eastern Europe Published by Macmillan, page 444. Let's Go Publications, 2008.
  2. ^ Properties inscribed on the World Heritage list, Poland. UNESCO World Heritage Centre. Last updated: 3 September 2010
  3. ^ 2nd session of the Committee UNESCO World Heritage Committee. Washington, D.C. 5–8 September 1978.
  4. ^ 4.0 4.1 Andrew Beattie, Landmark Publishing, Tim Pepper, Stare Miasto, the Old Town, Krakow Published by Hunter Publishing
  5. ^ 5.0 5.1 העיר העתיקה של קרקוב, למטייל