הפארק הלאומי אלטין-אמל
 | |||||||||||||
| נוף בפארק | |||||||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||
| מידע כללי | |||||||||||||
| סוג | פארק לאומי | ||||||||||||
| תאריך הקמה | 10 באפריל 1996 | ||||||||||||
| נתונים ומידות | |||||||||||||
| שטח | 4,600 קמ"ר | ||||||||||||
| מיקום | |||||||||||||
| מדינה |
 קזחסטן | ||||||||||||
| מיקום | מחוז אלמטי | ||||||||||||
| קואורדינטות | 44°00′N 78°48′E / 44.0°N 78.8°E | ||||||||||||
הפארק הלאומי אלטין-אמל (בקזחית: Алтынемел саябағы, ברוסית: Алтын-Эмель национальный парк) הוא פארק לאומי בקזחסטן. הוא הוקם בשנת 1996.[1] הפארק משתרע על פני כ-4,600 קילומטרים רבועים בין הנהר אילי לרכס הרי אק-טאו, ליד אגם קפצ'אגאי, והוא מורכב ברובו ממדבר ושטח סלעי.[2]
חלקים בפארק צורפו לאתר המורשת העולמית מדבריות החורף הקרים של טוראן של ארגון אונסק"ו שהוכרז בספטמבר 2023 במהלך המושב ה-45 של ועדת המורשת העולמית בריאד בערב הסעודית.[3]
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפארק הלאומי אלטין-אמל ממוקם בעמק הנהר אילי. הוא כולל נופים שונים, כולל מדבר חול, הרים וצמחייה. הפארק נוסד ב-10 באפריל 1996, במטרה לשמר מתחם פארק טבעי, כמו גם מונומנטים ארכאולוגיים והיסטוריים. זוהי השמורה הגדולה ביותר בקזחסטן.
הוא מורכב משני חלקים עיקריים: המישור הנושק לגדה הימנית של הנהר אילי וההר, והשלוחות של רכס אלאטאו הדזונגרי (אנ') והמדרון הארוך של רכס אלטין-אמל. רכסי הרים מבודדים קטנים נמצאים במישורים. בשטח הפארק זוהו שכבות מתור הקרבון (בני 300 מיליון שנה), המיוצגים בעיקר על ידי סלעים געשיים, שכבות מהפרם מהקרבון, והשכבות הקדומות ביותר הם מהסילור. הרי הפארק מורכבים ברובם מסלעים מהפלאוזואיקון בני 200 עד 400 מיליון שנה.
ממוקם בתוך הפארק, אתר הקבורה של בסשאטיר (אנ') הוא מונומנט היסטורי של תלוליות סאקה (אנ'). תילי הקבורה מתוארכים לתקופת הברזל (מאות 7–6 לפני הספירה), ונבנו על ידי נוודי הערבות של מרכז אסיה. חפצים שנמצאו בתוך תילי הקבורה כוללים קישוטים מצופים זהב, תכשיטים וכלי זהב, כלי נשק ושריון.
מאפיין בולט נוסף של האזור הם הרי אקטאו, המכונים גם "הרי הירח" בשל צבעיהם המיוחדים.[4]
במאי 2021, הוכרז על ידי המשרד הקזחי לאקולוגיה, גאולוגיה ומשאבי טבע כי התיירות באזור הפארק הלאומי אלטין-אמל תפותח בדגש על מורשת היסטורית כמו גם תיירות אקולוגית.[5]
בשנת 2021, האגודה הלאומית הגאוגרפית הקזחית הודיעה כי בתי שימוש אקולוגיים, גזיבו, סוככי צל, ברזיות ומרפסות תצפית נוספות יותקנו באזור אלטין-אמל בעתיד הקרוב.[6]
הדיונות המזמרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
"הדיונות המזמרות" ממוקמות במרחק של 300 קילומטרים מהפארק הלאומי אלמטי. האזור מכונה "דיונות מזמרות" בגלל קול הרעם הנמוך הנפלט מהחול. אורכה של דיונת סהר (אנ') (ברחן) המזמרת היא 1.5 קילומטרים וגובהה 120 מטרים. כשהרוח נושבת ממערב ומפזרת את החולות, זה יכול להישמע כאילו עוגב מנגן. הגורם לתופעה זו עדיין בגדר תעלומה, אך מדענים משערים שבמזג אוויר חם ויבש החול מתחשמל עקב חיכוך ויוצר רטט קולי מסוים.[7]
אקלים ואזור אקולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]
האקלים של אלטין-אמל הוא אקלים יבשתי גשום, קיץ חם (סיווג Dfb בשיטת קפן). אקלים זה מאופיין בהפרשי טמפרטורות עונתיים גדולים וקיץ חם (לפחות ארבעה חודשים בממוצע מעל 10 מעלות צלזיוס, אך אין חודש בממוצע מעל 22 מעלות צלזיוס. הפארק נמצא באזור האקולוגי של הערבה הצחיחה למרגלות טיאן שאן.[8]
צמחייה ובעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפארק משמש לשימור מיני צמחים ובעלי חיים נדירים ובסכנת הכחדה. צמחיית הפארק כוללת 1,800 מיני צמחים, בהם 69 מינים נדירים. כמו כן, 56 מיני בעלי חיים בתוך הפארק נחשבים נדירים, כולל כבש ארגאלי, פרא מונגולי (אנ') וצבי הזפק. בלי לספור חרקים ודגים, לפחות 260 בעלי חיים שונים חיים באלטין-אמל. ישנם דו-חיים בסכנת הכחדה כולל קרפדה מונגולית (אנ') ועופות נודדים נדירים ובסכנת הכחדה כולל חסידה שחורה ועיט שמש. מתוך 78 מיני יונקים, 11 מתועדים בספר האדום של קזחסטן, כולל דלק הסלעים, חמוס ערבות, לוטרה, חתול בר, פרא, צבי, כבש ארגאלי, מין העטלף Barbastella darjelingensis (אנ'), אייל בוכרי (אנ') שונר ודוב חום ההימלאיה. בפארק חיים גם פרא טורקמני (אנ') וסוס פרז'וואלסקי.[9] בין מיני הצמחים ראוי לציין את חמד שחור (אנ') ועציון פרסי העתיקים, ועצי תפוח הבר מהמין Malus sieversii (אנ').
נווה המדבר קוסבסטאו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נווה המדבר של קוסבסטאו, המורכב מחורשת עצים עם מעיין רדון חמים, ממוקם במישור שבין הרי אולקן-קלקן במערב להרי קטיטאו במזרח. במקום מונומנט טבעי – ערבה בת 700 שנה. גילו המדויק של העץ התגלה במהלך בדיקת גזע העץ, ענפים עבים ושורשים. הערבה התגלתה במהלך עבודות גאולוגיות בשנת 1960. המונומנט נמצא ברשימת שטחי הטבע המוגנים במיוחד במעמד של מוסד להגנת טבע ומדעי, בטיפול בניהול הפארק הלאומי אלטין-אמל.[10]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הפארק הלאומי אלטין-אמל
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ History
- ^ Altyn-Emel National Park Bird Life International
- ^ Cold Winter Deserts of Turan
- ^ "Разноцветные горы Актау: красочные ландшафты Казахстана". Travel.ru.
- ^ May 2021, Staff Report in Tourism on 16 (2021-05-16). "Altyn Emel and Charyn Canyon National Parks Will Emphasize National Historic Heritage". The Astana Times (באנגלית). נבדק ב-2021-12-10.
- ^ September 2021, Saniya Bulatkulova in Tourism on 21 (2021-09-21). "Kazakh National Geography Society Unveils Charyn Canyon and Altyn Emel National Parks Development Plans". The Astana Times (באנגלית).
- ^ September 2021, Saniya Bulatkulova in Tourism on 21 (2021-09-21). "Kazakh National Geography Society Unveils Charyn Canyon and Altyn Emel National Parks Development Plans". The Astana Times (באנגלית). נבדק ב-2021-09-28.
- ^ "Map of Ecoregions 2017". Resolve, using WWF data. נבדק ב-14 בספטמבר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Altyn Emel National Park". Caravanistan.
- ^ Brummell & Oleynik, 2018: Kazakhstan. Bradt Travel Guides, 3rd edn, p.165
 | |
|---|---|
|