הקונגרס הציוני העולמי ה-17

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בעקבות התפטרות חיים ויצמן נבחר ליו"ר הקונגרס נחום סוקולוב

הקונגרס הציוני ה-17 התקיים ב-15 - 30 ביוני 1931 בעיר בזל שבשווייץ.

לקונגרס נבחרו 254 צירים. סיעת הפועלים הייתה הגדולה ביותר (75 צירים, 29%). מספר הצירים של "הציונים הכלליים ב'" (שהתפלגה בתקופה זו) ירד ל-59. הרוויזיוניסטים הפכו לסיעה השלישית בגודלה (52 צירים, 21%), כמו צירי תנועת "המזרחי"[1].

במקום ד"ר חיים ויצמן, שהתפטר במחאה נגד ממשלת בריטניה על גזרות העלייה והמדיניות האנטי-ציונית, נבחר נחום סוקולוב לנשיא ההסתדרות הציונית ברוב של 118 נגד 98[2].

נדחתה הצעת הרוויזיוניסטים להצהיר על השאיפה להקמת מדינה עברית משני צידי הירדן, לאחר שצירי "הציונים הכלליים ב'" ו"המזרחי" שינו את עמדתם בעד ההצעה, בעקבות מברק שהתקבל ממפקדת "ההגנה", שבו הזהירה כי החלטה כזו עלולה להביא לחידוש המהומות בארץ ישראל. הפועלים הציעו שלא להעלות להצבעה את נוסחת "המטרה הסופית" של זאב ז'בוטינסקי וזכו ברוב של 121 נגד 57. בתגובה לכך, קם ז'בוטינסקי מכסאו וקרא "זה לא קונגרס ציוני!". הוא קרע את כרטיס הציר שלו ועזב את האולם, ואחריו עזבו גם כל צירי מפלגתו, ואולם לאחר מכן שבה סיעת הצה"ר להשתתף בישיבות בלעדיו. רוב חברי הסיעה דרשו להישאר בהסתדרות הציונית, ואילו ז'בוטינסקי שדרש לעזוב ולייסד הסתדרות ציונית חדשה, הושעה מהנהגת הצה"ר, ורק לאחר זמן מה חזר להנהיג את הסיעה[3].

הפועלים השיגו שניים מתוך חמישה מקומות בהנהלה הציונית: ברל לוקר וחיים ארלוזורוב.

הקונגרס ננעל ב-15 ביולי בשעה 02:00 אחר חצות[1].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק יא, עמ' 236.
  2. ^ קונגרס ציוני
  3. ^ זאב ז'בוטינסקי הכנסת