הקונגרס הציוני העולמי ה-15

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הקונגרס הציוני העולמי החמישה עשר
סמל הקונגרס הציוני הט"ו
סמל הקונגרס הציוני הט"ו
עיר באזל
מדינה שוויץ
תאריכים 30 באוגוסט 192711 בספטמבר 1927 (13 ימים)
יושב ראש נחום סוקולוב
נשיא חיים ויצמן
משתתפים
הקונגרס הציוני ה-ט"ו בבזל (1927) במהלך דיון במליאה, ברקע תמונותו של הרצל.
תעודת ציר שחולקה לנבחרי הקונגרס הציוני העולמי ה-15. תעודתו של יצחק בן-צבי. בצדה השני נכתבו הוראות השימוש בשלוש שפות: עברית, אנגלית וגרמנית.

הקונגרס הציוני ה-15 התקיים ב-30 באוגוסט11 בספטמבר 1927 ב' באלול - י"א באלול, ה'תרפ"ז בעיר בזל בשווייץ.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקונגרס התקיים על רקע של משבר כלכלי ביישוב העברי באמצע תקופת העלייה הרביעית שהיה הקשה ביותר בזמן המנדט הבריטי, הגם שבטרם החל המשבר בשנת 1926, חווה היישוב גל עלייה המוני של כ-60,000 איש בשנתיים. כך שהיישוב גדל בשנתיים מ-95 אלף איש ל-155,000 שיעור גידול חסר תקדים[1].

למעשה לראשונה בתולדות הציונות הפכה ארץ ישראל בשנים 1924/25 ליעד ההגירה הגדול ביותר עבור יהודים. בעוד שכבר בתום העלייה השלישית בראשית 1924 סבל היישוב משפל כלכלי בשל הקושי לקלוט את כמות העולים עד אז.

בנוסף הקונגרס התקיים מספר שבועות לאחר רעידת אדמה חריגה במיוחד שפקדה את ארץ ישראל וגרמה לנזק בנפש ורכוש ובפרט בירושלים. מספר היורדים בשנת 1927 היה גדול ממספר העולים לארץ ודבר זה שימש כביקורת מטעם סיעות האופוזיציה כנגד ההנהלה הציונית. במקביל ממשלת המנדט ניצלה את המצב בכדי להקטין את מספר הסרטיפיקטים שהוקצבו לעלייה[2].

ככלל גם בעלייה הרביעית אשר הקונגרס הציוני ה-ט"ו התקיים באמצע תקופתה, צמח היישוב בצורה ניכרת. מחצית מהעולים הגיעו מפולין. תל אביב הכפילה את עצמה ל-40 אלף תושבים וגם חיפה העברית צמחה בשיעור ניכר. וההיבטים של ההתיישבות העירונית, בעלי המלאכה והתעשייה, קיבלו גם הם מקום של חשיבות במפעל הציוני. בעוד קודם לכם תשומת הלב הייתה יותר על ההתיישבות החקלאית.

משכך עמד הקונגרס בסימן של הבראת המצב הכלכלי וייצובו באמצעות הקפאה של תוכניות פיתוח והתרחבות.

הרכב הקונגרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד"ר חיים ויצמן, דצמבר 1926

הבחירות המקדימות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבחירות המקדימות התקיימו ב-ג' באב, ה'תשפ"ז, ה-1 באוגוסט 1927[3], לפי ספר המתפקדים המבוסס על תורמי השקל הציוני. בבחירות אלו לראשונה נקבע ספר הבוחרים לפי "השקל האחיד" זאת אומרת שעד אז השקל הציוני היה מונפק על ידי כל מפלגה ותת ארגון מקומי בפני עצמם והם היו מנהלים את הכל הן מול הבוחר והן מול ההנהלה הציונית[4].

בבחירות המקדימות בארץ ישראל התמודדו לרשימות:

הבחירות בתפוצות בתפוצות התמודדו ברשימות בפני עצמן. בחלקן כשם המפלגות בארץ ישראל לעיתים בשם ושיתופי פעולה אחרים. לפני הקונגרס הט"ו הוכנסו שינויים בשיטת הבחירות בתפוצות. לפי השיטה החדשה נערכו בחירות בכל ארץ בתור אזור בחירות בפני עצמו ממנו נבחרו צירים על שם המדינה כחלק מרשימה עולמית. כאשר את עודפי הקולות בכל הארצות מנו יחד כך שניתן היה לזכות בצירים נוספים תחת הרשימה עולמית של המפלגה[10][11].

נבחרי הקונגרס להנהלה הציונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה ההנהלה הציונית כלל בעיקר את הוועדות הבאות: מדינית, אוצר, עבודה, עלייה, התיישבות, חינוך, בריאות, ארגון.

שינוי מבנה ההנהלה הציונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הקונגרס הושקעו דיונים רבים על קביעת הנהלה ציונית חדשה ובמסגרת שונה, כך שההנהלה לא תהיה תלויה בכוחות פוליטיים אלא בניהול של מומחים בתחומם. על מנת שתוכל להתמודד עם המשימה לחלץ את המשבר הכלכלי שגם ההנהלה הציונית נקלעה אליו ואף שקעה בחובות[13]. לבסוף הוסכם למנות בראש ההנהלה הציונית המצומצמת, ועדת מומחים שכללה בין היתר את הארי סאקר[14] , קולונל פרדריק קיש והנריטה סולד.

מאחר שפירוש הקמת וועדת המומחים בלתי-מפלגתית הייתה הקפאת תוכניות התרחבות ופיתוח, התנגדו להקמת הוועדה נציגי הרוויזיוניסטים, המזרחי והרדיקלים הציונים. סיעות הפועלים נמנעו[15][16].

פתיחת הקונגרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה אווירית של אזור מרכז הירידים של בזל, בו נערך הקונגרס הציוני ה-15. תמונה זו משנת 1946. לתמונה של חזית המבנה בשנת 1927 בה נערך הקונגרס ראו כאן
אשר צבי גרינברג - "אחד העם" הוגה זרם הציונות הרוחנית, נפטר כחצי שנה לפני הקונגרס.

ב-30 באוגוסט 1927, ב' באלול ה'תשפ"ז, נפתח הקונגרס הציוני העולמי החמישה עשר בבזל. בניגוד לקונגרסים הציוניים הקודמים שהתרחשו בבזל למן הקונגרס הציוני הראשון אשר נערכו באולם הקונצרטים של העיר, המכונה גם בשם בית הקזינו, הרי שמהקונגרס החמישה עשר קיימו את הוועידות במבנה מרכז הירידים החדש של העיר[17] שנחנך שנה קודם לכן[18].

לכבוד ציון "יובל" 30 שנה לקונגרס הציוני הראשון, נופקה עבור צירי הקונגרס, סיכת דש מוזהבת לבגד שהייתה העתק של הסיכה עליה הופיע סמל הקונגרס הראשון: דמות אריה נתונה בתוך מגן דוד ושבעה כוכבים - סמלים שאומצו על ידי ראשי התנועה הציונית[19]

אף על פי שהקונגרס עמד בסימן חגיגי לציון "יובל" 30 שנה להקונגרס הציוני העולמי הראשון[20], הרי שקשיי היישוב העברי באותה התקופה העיבו על האווירה בצורה ניכרת.

תחילה נשא הנשיא חיים ויצמן אם נאום הפתיחה הראשון בפני הקונגרס[21]. לאחריו נשא נחום סוקולוב את נאום הפתיחה השני לאחר מכן החלו נאומי הברכה של נציגי ממשלות וארגונים.

לאחר נאומיהם של ראשי הקונגרס הגיע שלב דברי הברכה. תחילה נשא דברים דר' וויק נציג ממשלת קנטון בזל אשר הדגיש את החיבה הרבה שרוחשת ממשלת שווייץ אל הציונות מיום היווסדה. בא כוחו של ציר בריטניה בברן ברך בשם ממשלת בריטניה ואישר בדבריו את ההתעניינות הרבה של ממשלת בריטניה בבניין הבית היהודי הלאומי. לאחריהם נשא דברי ברכה יולס דרייפוס ברודסקי נשיא הקהילה היהודית בבזל ונשיא אגודת הקהילות היהודיות בשווייץ. אחריו נשא דברי ברכה רבה של שווייץ הרב א. וויל. לאחריהם נשאו דברי ברכה ראשי ההסתדרות הציונית בשווייץ.

לאחר שהקריא ויצמן דברים שכתב ג'וספה מוטה, נשיא שווייץ שנבצר ממנו להשתתף באירוע, ברך נציגים נוספים מטעם המנהיגות המקומית והארצית כמו גם את הרקטור של אוניברסיטת בזל.

לאחר מכן בירך חיים ויצמן את נציגי המדינות אשר באו לכבד את פתיחת הקונגרס וישבו בבימה העליונה מאחורי שולחן נשיאות הקונגרס, בהן נציגי ממשלות בריטניה, שווייץ, בלגיה, דנמרק, גרמניה, צרפת, יוון, איטליה, ניקרגואה, אוסטריה, פולין, פורטוגל, רומניה, שוודיה, סרביה, ממלכת יוגוסלביה, צ'כוסלובקיה, ארצות הברית אורוגוואי, ונצואלה, ניקרגואה ופרו.

הבית הראשון והפזמון של השיר "תקוותנו" כפי ששרו אותו בתקופת הקונגרסים הציוניים מלפני קום המדינה. בכתב ידו של נפתלי הרץ אימבר ועם חתימתו, תרס"ח (1908), נשמר באוספי הספרייה הלאומית

בא-כח חבר הלאומים הגיע לשמש כמשקיף על מנת למסור לארגון דו"ח על הקונגרס. לאחר מכן בירך ויצמן אורחי כבוד נוספים בהם גב' סמואל אשת הנציב העליון הראשון לשעבר, סר הרברט סמואל, ונציגת למשפחתו של לורד בלפור.

כמו כן הוקראו דברי ברכה שנשלחו מההסתדרות הבין-לאומית של נשים ציוניות וכן מהגביר נתן שטראוס.

לאחר מכן הודיע יו"ר הוועד הפועל, ליאו מוצקין על שמות המינויים ובעלי התפקידים המוצעים להנהלה הציונית. מינויים אלו אושררו על ידי הקונגרס.

בחלקה האחרון של הישיבה נערכה אזכרה לאשר צבי גרינברג - "אחד העם" הוגה זרם הציונות הרוחנית, אשר נפטר חצי שנה לפני מועד הקונגרס. לאחר דברי ההספד שנשא נחום סוקולוב, הרצה מרטין בובר על דמותו והגותו של אחד העם.

את הישיבה המיוחדת לפתיחת הקונגרס, סיימו במעמד שירת התקווה[22].

מנושאי הקונגרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בקונגרס זה המשיכו בדיונים לגבי התהליך שהחל בקונגרס הקודם בדבר יצירת סוכנות יהודית מורחבת שתכלול גם כמה שיותר מהגורמים הלא-ציוניים בעם היהודי בכדי לרתום גם אותם מתוך שותפות לחיזוק היישוב היהודי בארץ ישראל באמצעות גוף יהודי יציג אחד. קדם לכך הסכם בראשית 1927, בין חיים ויצמן נשיא ההנהלה הציונית ולואי מרשל ראש הוועד היהודי-אמריקני (ארגון יהודי-אמריקאי לא ציוני) דבר זה יתממש שנתיים מאוחר יותר על בסיס ועדות סקר ועבודת מטה שהקימו בקונגרס זה. עם זאת לתהליך ולתוצאותיו היו גם מבקרים מקרב סיעות הקונגרס.

בין ההחלטות של ועדות ההנהלה הציונית (רשימה חלקית) היו:

  • ועדת ההתיישבות:
  • השקעה בהקמת שכונות עובדים בערים בהקדם.
  • התמודדות עם בעיית ספסרות הקרקעות.
  • השקה לראשונה של מלווה כלל יהודי לטובת ארץ ישראל. זאת אומרת מלבד מה שנאספו תרומות ושולמו דמי חברות לתנועה הציונית, הוחלט לצאת למגבית של גיוס המונים, לסכום מוגדר לטובת יעדים מוגדרים שבעיקרן הינם לצורכי התיישבות וחקלאות בארץ ישראל.
  • ועדת הבריאות:
המשך תהליך איחוד המוסדות הרפואיים[23] בארץ תחת ארגון אחד ותחת ההנהלה הציונית ובאי כוחם של הגופים השונים. התאמת התקציבים של הקופות לקצב העלייה הגובר[24].
  • ועדת העבודה: -
ועדת העבודה פרסמה הכרה בדבר הצורך לכונן חוקה בתחום יחסי העבודה, התקבלה החלטה שיש לסיים העבודה עליה עד לתום שנת 1927. וכך הכריזו על הדבר:

"הקונגרס מוצא שחוסר חוקת עבודה פנימית של הישוב בא"י, לסידור ענייני העבודה והיחסים שבין הפועלים ובין נותני העבודה, מעכבת את ההתפתחות הכלכלית של הארץ, ומביאה תקלות ציבוריות אל היישוב. הקונגרס מכריז על הצורך בחוקת עבודה כללית שתקבע נורמות מחייבות ועיקרים כללים לתנאי העבודה וליחסים שבין נותני העבודה והפעולים."

הצעות ועדת העבודה בקונגרס הט"ו.
  • ועדת החינוך:
במהלך הקונגרס קיבלו החלטות בנוגע לתהליך יצירת "חוקת החינוך", תהליך שהחל בקונגרס הקודם ושבעקבותיו הוקמה "ועדת העשרים". ועדה זו שהוקמה על בסיס פריטטי, כללה נציגים של שלושה גורמים מרכזיים אשר הובילו את נושא החינוך בארץ ישראל ושהיו ביניהם מחלוקות בנוגע למי צריך להיות בעל הסמכויות על הניהול של תחום החינוך בארץ ישראל. שלושת הגורמים הללו היו ההנהלה הציונית, הסתדרות המורים ו-נציגי היישוב בארץ. הקונגרס אישר חלק מהחלטות ועדת העשרים שהוגשו שנה קודם, הוסיף הצעות לשינויים בחלק מהסעיפים ולכן העביר חלק מהמחלוקות להמשך דיון בין הגורמים עד להבאת הנושא להחלטה בקונגרס הבא[25].

נושאים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פניות מקדימות שנשלחו אל הקונגרס לתשומת לב:

  • מייסד בצלאל בוריס שץ שלח לקונגרס ה-15 מכתב בו הוא מבקש את תמיכת ההנהלה הציונית על מנת שהמוסד לא ייסגר. בית הספר בצלאל ובית הנכאת בצלאל זכו להכרה ולתמיכה כספית של הקונגרס הציוני העולמי השמיני בשנת הקמתם. אך בשל מצב ההנהלה הציונית בקונגרס זה, לא נענה[26] שנתים לאחר מכן נסגר המוסד[27].
  • הוועד המאוחד לעזרת שבויי ציון ברוסיה הסובייטית פנה במכתב לכל אחד מצירי הקונגרס בשל הרדיפות של תומכי המפלגות הציוניות ברוסיה הסובייטית ומאסרם מזה כמה וכמה שנים. בזמן הקונגרס היו למעלה מ-1000 "שבויי ציון" ברוסיה. והוועד למעשה הקים במסגרת הקונגרס שדולה לטובת הדאגה להם[28].
בנוסף לאור המצב ברוסיה לא יכלו לקיים שם בחירות לקונגרס הציוני, ולפיכך לפני הקונגרס דנו בדבר האפשרות שבאי כוח מטעמם ייצגו את יהודי רוסיה הציוניים למרות שלא נערכה אצלם בחירות[29][30].

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפתח דבריו של ברל כצנלסון ביקר כצנלסון את המצב לפיו הקונגרסים מתקיימים בנכר ובשפה זרה. בין דבריו אמר:

"אם לא אדבר כאן עברית, אין זה מרוב נחת. אנו כאן ״בגלות אצל הציונים״. אתם מכריחים אותנו לכך, כשם שאתם מכריכים אותנו לנסוע מן הארץ לוועידות ציוניות. ואתם מכריכים אותנו ל״תרגום-לשון״ לא רק במובן הבלשני אלא גם במובן הנפשי. אנו זקוקים כאן להסביר את עניינינו ומכאובינו באתמוספירה של אי־הבנה וזרות."

כתבי ב. כצנלסון כרך ג' עמ' 157.

מבין האישים שהשתתפו בקונגרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת סופרים בקונגרס הציוני, בזל, 1927. מימין לשמאל: 1: זלמן שניאור, 2. א.ב. גולדברג 3. מנחם אוסישקין 4: שמואל טשרנוביץ 5: דניאל פרסקי 6: יצחק למדן 7. יצחק ניימאן, 8. יוסף חיים קסטל, 9. דוד ישעיהו זילברבוש.

אירועים בולטים הנוגעים ליישוב העברי או התפוצות שהתרחשו בשנת 1927[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזה ארצישראלית לגיוס עזרה ביפו-תל אביב, בעקבות רעידת האדמה החריגה שהתרחשה בארץ ישראל, כמה שבועות לפני אירוע הקונגרס.
שטר לירה ארץ ישראלית אחת בשלוש שפות מ-1927

הגם שאירועים אלו אינם קשורים ישירות לאירוע הקונגרס הרי שהם נמצאים ברקע הגאו-פוליטי שלו בשל משמעותם על היישוב היהודי בארץ ישראל ומעורבות הנהגת היישוב וההנהלה הציונית בהם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זאב ז'בוטינסקי, "הצהרתו של ו.י. ז'בוטינסקי בקונגרס החמישה עשר", ארץ ישראל א, תל אביב: הוצאת מכון ז'בוטינסקי ומרכז בגין, 2015.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונות מהקונגרס ומשתתפיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשלחת מאוסטריה
המשלחת מארה"ב
משלחת עיתונאים וסופרים
משלחת של תנועת המזרחי
המשלחת מאנגליה ודרום אפריקה
באתר ספריית אוניברסיטת הרווארד מאוסף David B. Keidan והארכיון הציוני המרכזי.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ארץ ישראל במאה העשרים, מיישוב למדינה 1900-1950, מרדכי נאור, דן גלעדי, עמ' 155, משרד הביטחון, תל-אביב 2006.
  2. ^ חיים לזר-ליטאי, אף-על-פי : ספר עליה ב', עמ' 14, בהוצאת מכון ז'בוטינסקי בישראל, 1957.
  3. ^ הודעת הוועדה הראשית לענייני הבחירות בא"י לקונגרס הציוני הט"ו, 1927 באתר הספרייה הלאומית.
  4. ^ המצב הקודם גרם להשפעות לא יחסיות במשקל הצירים מפני שלגופים השונים הייתה יכולת להשפיע על מניין הבוחרים. התיקון החדש השפיע על שינוי יחסי הכוחות בקונגרסים הבאים באופן שהביא לירידת כוחם של הציונים הכלליים שהיוו רוב במשך תקופה. כך שלמרות שבקונגרס הט"ו זכו בכ-54 אחוז, ירדו הם ל-47 אחוז בקונגרס הט"ז ול-33 אחוז בקונגרס הי"ז, דוד בן־גוריון, "הפועל בציונות: (הרצאה בוועידת מפלגת פועלי ארץ־ישראל)" בפרויקט בן-יהודה
  5. ^ בקונגרס הי"ד קיבלו 17.6% ובקונגרס הי"ג קיבלו 23% מהקולות. מאיר בר אילן, אגרות א', עמ' 231, תשל"ו-1976. רמת גן.
  6. ^ 1 2 מאה שנות ציונות דתית - היבטים היסטוריים, עמ' 309, בהוצאת אוניברסיטת בר אילן, תשס"ג.
  7. ^ זכו לתמיכה מוצהרת ונכללו ברשימתם גם מהארגונים הבאים: חבר החקלאים הלאומיים, מרכז המורים בא"י, הסתדרות העולמית של נשים ציוניות-ויצ"ו.
  8. ^ דוד בן־גוריון, "הפועל בציונות: (הרצאה בוועידת מפלגת פועלי ארץ־ישראל)" בפרויקט בן-יהודה
  9. ^ כולל את הארגונים: התאחדות האיכרים, בני בנימין, הוועד הארצי של בעלי מלאכה, עולי פולין והתאחדות הסוחרים של יפו ותל אביב. סיעות קטנות לא יכלו לרוץ שלא במסגרת מפלגתית גדולה יותר.
  10. ^ מאיר בר אילן, אגרות א', עמ' 225, תשל"ו-1976. רמת גן.
  11. ^ החלטות הוועדה לרה-אורגניזציה, העולם, 27 במאי 1927
  12. ^ בשנת 1929 הוקמה הסוכנות היהודית והחליפה את ההנהלה הציונית.
  13. ^ בשל מצב הפיננסי של ההנהלה הציונית תחליט ועדת המומחים בהמשך על צמצום משמעותי ביותר בהוצאותיה כלומר בתקצוב המפעלים הציוניים ובהם ההתישבות, דבר זה יעורר ביקורת רבה כנגד.
  14. ^ מי הוא הארי סאקער?, הצפירה, 27 באוקטובר 1927
  15. ^ מאיר בר אילן, אגרות א', עמ' 231, תשל"ו-1976. רמת גן.
  16. ^ לשינויים אלה בהנהלה הציונית היו השלכות בתווך הקצר בפרט על ההתיישבות החלוצית ועל סוגיות הקשורות לפועלים, ולפיכך כתוצאה מכך ראו מנהיגי הפועלים בתוצאות אלה כישלון חריף דבר שהביא אותם למסקנות בדבר עתיד התנהלותם בפוליטיקה והחינוך הציוניים כך שחתרו להנהגתה ו"כיבושה", דבר אשר הצליחו לעשות בתוך 8 שנים עם החלפת חיים ויצמן בדוד בן גוריון והשגת כמעט מחצית מסך הקולות בבחירות לקונגרס הציוני העולמי הי"ט. ראו למשל ב-אניטה שפירא, ברל: ביוגרפיה, עמ' 291, תל אביב: עם עובד, 1980.
  17. ^ הערך בויקידפיה בגרמנית של מרכז הירידים בבאזל -(גר')
  18. ^ עם זאת לשם הטקסיות קיימו שתי ישיבות במבנה ההיסטורי בו נערך הקונגרס הראשון.
  19. ^ סיכה על דש הבגד, באתר הארכיון הציוני המרכזי.
  20. ^ ראוי לציון הקונגרס התקיים חודש לפני ציון עשור להצהרת בלפור.
  21. ^ הקונגרס הציוני החמישה עשר- היום הראשון, בביטאון התנועה הציונית העולם⁩⁩, 2 ספטמבר 1927.
  22. ^ הגם שביישוב העברי היו מי ששרו כבר את פזמון "התקווה" בנוסחו המחודש, שרו צירי הקונגרס את המילים כבשיר המקורי תקוותינו: עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ / הַתִּקְוָה הַנּוֹשָׁנָה / לָשׁוּב לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ / לָעִיר בָּהּ דָּוִד חָנָה".
  23. ^ תהליך שהחל כבר בקונגרסים הקודמים הי"ג והי"ד והביא בין היתר לאיחוד קופות החולים של הפועל המזרחי עם קופת החולים של ההסתדרות.
  24. ^ הקונגרס הציוני ה-15, באתר ארכיון המדינה
  25. ^ שמעון רשף ויובל דרור, החינוך העברי בימי הבית הלאומי 1919 - 1948, עמ' 11–14 ועמ' 40, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים תשנ"ט-1999.
  26. ^ בוריס שץ, "מכתב גלוי לקונגרס הציוני הט"ו" בפרויקט בן-יהודה
  27. ^ עד לפתיחתו מחדש בשנת 1935 לאחר הכרזה על הקמת חברת בצלאל החדש בקונגרס הציוני העולמי ה-19.
  28. ^ הקונגרס הציוני ה-15, באתר ארכיון המדינה עמ' 7–10 מכתב הוועד לצירי הקונגרס.
  29. ^ בקונגרס הציוני הקודם ניתנו להם לפנים משורת הדין 8 מנדטים, 5 לאחדות העבודה ו-3 לצעירי ציון.
  30. ^ לפני הקונגרס הציוני, הצפירה, 29 באוגוסט 1927
  31. ^ מנחם מאוטנר, רונן שמיר ואבי שגיא, רב-תרבותיות במדינה דמוקרטית ויהודית, עמ' 602, הוצאת רמות, רעננה תשנ"ח-1988.
  32. ^ מירה קצבורג-יונגמן, החוויה היהודית האמריקנית: תולדות, מבואות, מקורות עמ' 151. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה. תשס"ז-2007.
  33. ^ רון אבני, דן באומן, אבי שפירא ועמוס נור, מיקום רעה"א שלה- 11 יולי 1927 בארץ ישראל - אנטומיה של טעות, אופקים בגאוגרפיה, 2001, עמ' 85-94
  34. ^ על פי דוח מזכיר ממשלת המנדט, ראו בעמ' 18 וטבלה מס' 2 של הפריט הביבליוגרפי הראשון ב-"לקריאה נוספת" - להלן: "רון אבני, 1999"