חיים ארלוזורוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חיים ארלוזורוב
חיים ארלוזורוב
חיים ארלוזורוב
לידה 23 בפברואר 1899
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית רומני, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 16 ביוני 1933 (בגיל 34)
תל-אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פלשתינה (א"י), האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה ישראלישראל בית הקברות טרומפלדור, תל אביב
השכלה אוניברסיטת הומבולדט של ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפא"י עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג סימה ארלוזורוב
גרדה לופט עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ארלוזורוב (במרכז) עם חיים ויצמן (לימינו), משה שרתוק ויצחק בן-צבי (בימין התמונה למעלה) בפגישה עם מנהיגים ערבים במלון המלך דוד, ירושלים, 1933

חיים (ויקטור) אַרלוֹזוֹרוֹב (23 בפברואר 189916 ביוני 1933) היה מדינאי וכלכלן, מראשי תנועת העבודה בתקופת טרום המדינה וכיהן כראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. נרצח בחוף תל אביב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים ארלוזורוב נולד בשנת 1899 כבן הבכור במשפחה בת שלושה ילדים ברומני שבדרום-מערב האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). בנם של לסקה ׁׁ(Laska) בת שלמה טובולובסקי, והרב שאול ארלוזורוב, שהיה רב וסוחר בעץ ובתבואה ובנו של הרב אליעזר ארלוזורוב (-נכתב במקור: אַרלאָזאָראָוו), רב העיר רומני במחוז פולטובה, מחבר ספר "הגהות אליעזר".[1] אביו היה נצר לשושלת מפורסמת של רבנים. דורה וליזה הן אחיותיו הצעירות.

מגיל שש לימדה אותו מורה-אומנת פרטית את השפה הגרמנית. לאחר הפוגרומים של שנת 1905 עברה משפחתו לפרוסיה המזרחית, שאז הייתה חלק מן הקיסרות הגרמנית. הוא למד בבית ספר גרמני בעיר קניגסברג, לשם עבר עם הוריו. אביו יצא לרוסיה ב-1914 לעסוק בענייני מסחר. עקב פרוץ מלחמת העולם הראשונה לא יכול היה לשוב למשפחתו.

משפחת ארלוזורוב לא הורשו להישאר בקניגסברג עקב מוצאם הרוסי ועברו לברלין. אביו חלה ונפטר בפטרוגראד בתשעה באב תרע"ח, לפני שהספיק לשוב אל משפחתו.

ארלוזורוב התעניין בנעוריו בשירה ובספרות הקלאסית והתחיל בכתיבת שירים בגרמנית (כמה מהם תורגמו לעברית מאוחר יותר). כמו כן הוא נחשף באותה עת לתנועה הציונית. ארלוזורוב המשיך את לימודיו בגימנסיה ריאלית בברלין וסיימם בהצלחה. הוא החל את לימודי הכלכלה באוניברסיטת פרידריך וילהלם בברלין לקראת תום מלחמת העולם. במהלך לימודיו היה לאחד מראשיה של מפלגת הפועל הצעיר בגרמניה (יחד עם חברו ולטר פרויס) ושימש כעורך ביטאון התנועה "די ארבייט" (העבודה). בתקופה זו התיידד עם מגדה פרידלנדר (לימים אשתו של שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס), שהייתה חברה קרובה של אחותו, ליזה, אך לא ברור מה היה טיב היחסים ביניהם.[2] מגדה הייתה בת כתתו.[3]

מאוחר יותר נשא לאישה את גרדה לבית גולדברג ובהיותו בגיל 20 נולדה בתם המשותפת שולמית (לימים גורביץ';1919-1997).

הוא ביקר בארץ ישראל בתחילת שנת 1921, ושהה בתל אביב במהלך מאורעות תרפ"א, אולם שב לגרמניה לסיים את לימודיו ועקב בקשת ההנהגה הציונית שם. בשנת 1922 קיבל תואר דוקטור בנושא "על מלחמת המעמדות בתורתו של מרקס". בשנת 1924, עלה לארץ על מנת להשתקע בה.

פעילותו בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר עלייתו השתלב ארלוזורוב בהנהגת מפלגת הפועל הצעיר הארצישראלית. ארלוזורוב היה היחיד מבין צעירי העלייה השלישית שהבקיע את שורות עסקני העלייה השנייה, שהיו מבוגרים ממנו בעשור ויותר, והגיע לעמדת הנהגה. הוא בלט באישיותו החזקה, בבגרותו המדינית, בכושר ביטויו ובהשכלתו העברית, הרוסית והגרמנית.

בשנת 1927 התגרש מאשתו הראשונה ונשא לאשה את סימה לבית רובין, סימה הייתה אז גרושה ואם לבת. את הבת, נאוה, גידל ארלוזורוב כבתו. סימה הייתה העדה היחידה להירצחו. בנם המשותף היה שאול ארלוזורוב.

בשנת 1928 יצא בשליחות קרן היסוד לארצות הברית.

ארלוזורוב היה מהמתנגדים הבולטים לרעיון האיחוד בין שתי מפלגות הפועלים הארצישראליות המרכזיות ביישוב, אחדות העבודה ומפלגתו הפועל הצעיר, אך עם הקמת "מפלגת פועלי ארץ ישראל" (מפא"י) בשנת 1930, היה ארלוזורוב לאחד ממנהיגיה. בקונגרס הציוני ה-17 ב-1931 נבחר לחבר הנהלת הסוכנות היהודית ולראש המחלקה המדינית של הסוכנות, דהיינו לשר החוץ של המדינה שבדרך, הישות שנקראה באותם הימים בשם "היישוב".

ארלוזורוב היה מקורב לד"ר חיים ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית (ולימים, נשיאהּ הראשון של מדינת ישראל). הוא קשר קשרים טובים עם הנציב העליון הבריטי ארתור ווקופ, ושיפר את היחסים בין שלטונות המנדט ובין היישוב. הוא כתב מאמרים ששיקפו את עמדתו המתונה בדבר הצורך בשיתוף פעולה עם העם הערבי בארץ ישראל.

רצח ארלוזורוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבריהם של חיים וסימה ארלוזורוב בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב
אנדרטה לזכר חיים ארלוזורוב בחוף תל אביב
תבליט של חיים ארלוזורוב במקום בו נרצח, בחוף תל אביב. עבודתו של הפסל משה ציפר
ערך מורחב – רצח ארלוזורוב

עם עליית אדולף היטלר לשלטון בגרמניה, בשנת 1933, החל ארלוזורוב לפעול להעלאת יהודי גרמניה, ובארגון מנגנון בשם "הסכם העברה" ובעקבותיו הקמת "חברת העברה", שנועדו להציל את רכוש יהודי גרמניה ולהביאו לארץ ישראל. באותה שנה יצא לברלין כדי לבדוק אפשרות למשא ומתן עם הממשלה הגרמנית בעניין יהודי גרמניה ורכושם.

תוך כדי מסעו לגרמניה, התנהל בארץ, כנגדו וכנגד תוכניותיו, מסע בעיתון "חזית העם" הרוויזיוניסטי, שהיה ביטאונו של האגף הקיצוני בתנועה הרוויזיוניסטית.

ארלוזורוב שב לארץ ישראל ב-14 ביוני 1933. בליל שבת, 16 ביוני 1933, בשעה 21:30, ישבו ארלוזורוב ורעייתו סימה בפנסיון "קטה דן" (מאז 1953 קיים במקום "מלון דן") בתל אביב, במרפסת הפונה אל הגן. כשהבחינו כי קהל סקרנים נקהל סביבם, החליטו לצאת לטיול רגלי לאורך חוף הים לכיוון צפון. בהתקרבם לבית הקברות המוסלמי בקצה שכונת מחלול הבחינה סימה בשני גברים שהלכו בעקבותיהם, האחד גבוה, והשני נמוך. לאחר מעקב ודין ודברים קצר שלף הנמוך אקדח וירה בארלוזורוב. המתנקש ובן לווייתו הסתלקו בריצה ונעלמו.

קבוצת אנשים נשאו את ארלוזורוב למבנה סמוך, וארלוזורוב הובל במכונית פרטית לבית החולים הדסה. הוא נפצע מקליע אחד בבטנו וסבל משטף דם פנימי גדול. אף על פי שפציעה כזאת לא נחשבת לאנושה, המחסור בציוד לביצוע עירוי דם בבית החולים הוביל לפטירתו של ארלוזורוב כתוצאה מ"חוסר-דם חריף" כעבור שלוש שעות.

ארלוזורוב נטמן בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב והותיר אחריו בת מאשתו הראשונה ובן מאשתו השנייה.

הרצח עורר זעזוע עצום ביישוב, בשל אישיותו הבכירה של הנרצח וכישוריו יוצאי הדופן. החשד העיקרי נפל על אנשי התנועה הרוויזיוניסטית, שאיבתם לארלוזורוב והמסע כנגדו בעיתונם היו טריים עדיין בדעת הקהל. תוך זמן לא רב נעצרו חשודים במעשה, אנשי התנועה הרוויזיוניסטית, אברהם סטבסקי וצבי רוזנבלט. כמעורב בשידול לרצח נעצר אב"א אחימאיר, איש רוח ופובליציסט רוויזיוניסטי קיצוני בדעותיו, שייסד תנועה שנקראה "ברית הבריונים". סטבסקי היה שכן לחדרו של אחימאיר ורוזנבלט היה בית"רי מפלוגת כפר סבא. כמו כן, נעצר גם יחיאל חיימוביץ' כחשוד ב"שיתוף פעולה בביצוע הפשע" בתור נהג מונית, שהוביל כביכול את סטבסקי ורוזנבלט החשודים ברצח לשפת ימה של תל אביב, אך כעבור ימים אחדים שוחרר.

בתום המשפט בבית המשפט לפשעים חמורים, ב-8 ביוני 1934, זוכה צבי רוזנבלט. אברהם סטבסקי הורשע על-יסוד עדותה של סימה ארלוזורוב, ללא כל ראיה נוספת, ונדון למוות בתלייה. סטבסקי הגיש ערעור על פסק-הדין לבית המשפט העליון המנדטורי. ב-20 ביולי 1934 זוכה אף סטבסקי, וזאת על בסיס דיני הראיות שנהגו בארץ ישראל המנדטורית (אך לא בבריטניה עצמה) לפיהם אין להרשיע אדם ברצח על סמך עד ראייה אחד בלבד, ללא עדות מסייעת. על כן נפסק שעדותה של סימה ארלוזורוב אין בה כדי להרשיע את סטבסקי, מאחר שעדותה לא נתמכה בשום גורם אובייקטיבי שקשר את סטבסקי לרצח. להגנתו של סטבסקי יצא גם הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה של ירושלים והרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל.

שלמה אראל, לימים מפקד חיל הים, חזר ארצה בסוף 1936 לאחר חמישה חודשים בים, ונעצר על ידי הבריטים עקב פעילותו ב"ברית נוער המרי". אראל שהה חצי שנה בכלא עכו ושוחרר בתנאי שיעזוב את הארץ. בהיותו בכלא פגש את עבדול מג'יד שטען שהוא הוא שרצח את ארלוזורוב ביחד עם עיסא דרוויש.[4]

אב"א אחימאיר, שנחשד בהסתה לרצח, היה עצור למשך שנה, ואז הוחלט שלא להעמידו לדין באשמה הקשורה לרצח, אך הוא הועמד לדין כמארגן של "ברית הבריונים", ונדון לשנה וחצי מאסר בפועל.

שאלת רצח ארלוזורוב הוסיפה להיות סלע מחלוקת פוליטי עוד שנים רבות. ב-1982 החליט ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין, להקים את "ועדת בכור" כדי לחקור את הפרשה, וזאת אף על פי שעברו כמעט יובל שנים מאז הרצח, וכאשר רוב המעורבים כבר לא היו בחיים. הוועדה קבעה כי סטבסקי ורוזנבלט לא רצחו את ארלוזורוב, וכי אין היא יכולה לקבוע מי רצח אותו והאם היה זה רצח פוליטי.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית ארלוזורוב בבן שמן - בית בו ביקר חיים ארלוזורוב בבוקר הירצחו
ציור של חיים ארלוזורוב על ארון תקשורת בגבעתיים

מושב חדש בשרון, שעלה לקרקע ביום הרצח, נקרא על שמו של ארלוזורוב - כפר חיים. גם היישוב קריית חיים, שנוסד באותה השנה, הקיבוץ גבעת חיים, שכונת נווה חיים וכן רחובות רבים בערי הארץ נקראו על שמו. כמו כן נקרא על שמו משכן תיאטרון הפועלים האהל ברחוב בילינסון 6 בתל אביב.

בפברואר 1947 נקראה אוניית מעפילים על שמו.

בשנת 2009 הוצב במקום הרצח ובמעמד בנו של ארלוזורוב, פסל לזכרו מעשה ידיה של האמנית דרורה דומיני. לידו, תבליט דיוקנו של ארלוזורוב מאת הפסל משה ציפר.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לשאלת הארגון המשותף, תל אביב: הפועל הצעיר, 1927.
  • כתבי חיים ארלוזורוב - כרך א': חומה של זכוכית. כרך ב': דרכי הגשמה. כרך ג': חיים חדשים. כרך ד': תולדות ההתיישבות בעולם. כרך ה': מחקרים סוציאולוגיים. כרך ו': רשויות. כרך ז': רזי אביב, שירים, תל אביב: א"י שטיבל, 1935-1934.
  • בדרך לחירות, ירושלים: המחלקה לנוער של קרן היסוד, 1946.
  • יומן ירושלים, ירושלים: מפלגת פועלי ארץ-ישראל, 1949.

עץ יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליעזר ארלוזורוב
 
 
 
 
 
 
 
 
שאול ולסקה ארלוזורוב
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סימה ארלוזורוב
 
חיים ארלוזורוביעקב שטיינברג
 
ליזה שטיינברגדורה רוזוליו
 
דוד רוזוליו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שאול ארלוזורוב
 
 
שושנה רוזוליו
 
שאול רוזוליו
 
דניאל רוזוליו
 
מרגלית רוזוליו (וולף)
 
נעה חן
 
דויד חן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מירב ארלוזורוב
 
גדעון רוזוליושולמית גבעדורית מוזרמיכל רוזוליו-דוידוביץ'עידו רוזוליוהדס רוזוליונעמי רוזוליושירלי דרוררותי רון

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר הגהות אליעזר, באתר HebrewBooks.org
  2. ^ ישנן טענות כי בין השניים התפתחו יחסים אינטימיים, וכי מגדה אף התלהבה מהרעיון הציוני. אנה מריה זיגמונד, נשות הצמרת הנאצית, ספריית פועלים, תשס"ו (2005)
  3. ^ תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, עמ' 27
  4. ^ יוסי רגב, רצח ארלוזורוב עוד חי: (יט) שלמה אראל פגש את הרוצח, 29 ביולי 2008