הקפיצה הגדולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקפיצה הגדולה
The Hudsucker proxy
כרזת הסרט
בימוי ג'ואל כהן
הופק בידי איתן כהן
תסריט ג'ואל ואיתן כהן
עריכה תום נובל עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים טים רובינס
ג'ניפר ג'ייסון לי
פול ניומן
צ'ארלס דרנינג
מוזיקה קרטר בורוול
צילום רוג'ר דיקינס
מדינה גרמניה, ארצות הברית, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה האחים וורנר
הקרנת בכורה 11 במרץ 1994
משך הקרנה 111 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה דרמה קומית, סרט קומדיה, סרט חג המולד, סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 40,000,000 דולר[1]
הכנסות 2,816,518 דולר[1]
הכנסות באתר מוג'ו hudsuckerproxy
פרסים פרס מבקרי הסרטים הלונדוני (עריכה קולנועית)
פרס מבקרי הסרטים בלוס אנג'לס (עריכת ההפקה)
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הקפיצה הגדולה (The Hudsucker Proxy, תרגום מילולי: מיופה הכח של הדסאקר) הוא סרט קומדיה משנת 1994 של האחים כהן. הסרט מציג, כפארודיה, את קלות-הדעת בה דברים נעשים בחברות גדולות, ומספר זאת דרך המצאת ההולה הופ.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

נורוויל בארנס, צעיר נאיבי ואמביציוזי שסיים בית ספר לעסקים בהצטיינות בעיירה קטנה, מגיע לניו יורק על מנת להתחיל לעבוד ולהוציא לשוק רעיון מהפכני (הולה הופ). לאחר שכל העבודות שהוא מוצא דורשות ניסיון (מה שאין לו), הוא הולך נואש לבית קפה, וכשיוצא ממנו מוצא מודעה בעיתון: "דרוש עובד דואר, אין צורך בניסיון, שעות עבודה רבות, שכר נמוך". בארנס, שכאמור, לא מצא עבודה אחרת, קופץ על ההזדמנות ומתקבל לעבודה.

לאחר ההתאבדות של ווארינג האדסאקר[2], מייסד ונשיא התאגיד הגדול "הדסאקר תעשיות", חבר המנהלים של החברה (ובראשם סגן הנשיא סידני מאסברגר) מכין תוכנית להורדת מחירי המניות כדי שיוכלו לקנות אותן בזול עם יציאתן לשוק: מועצת המנהלים תמנה לנשיא טיפש גמור שלא מבין בעסקים ורק יוריד את ערך מניות החברה, וכך המניות יהיו זמינות עבורם בזול. באותו הזמן מתבקש בארנס למסור מכתב כחול[3] לסידני מאסברגר, אולם לפני שהוא מספיק להעביר לו את המכתב, הוא גורם בלאגן במשרדו של מאסברגר ומצטייר בעיניו כטיפש גמור.

לאחר שבארנס מתמנה לנשיא הוא ממנה את איימי ארצ'ר למזכירתו. הוא לא יודע שארצ'ר היא עיתונאית חוקרת, שמנסה לגלות מדוע מונה אדם חסר ניסיון לנשיא של האדסקר תעשיות. בהמשך הם מתאהבים.

למורת רוחם של חבר המנהלים, הדסאקר הופכת לחברה מצליחה עוד יותר, כאשר המנהל-הבובה שמינו, ממציא את ההולה הופ אשר הופך ללהיט. במקביל ההצלחה עולה לבארנס לראש והוא הופך למנהל טיפוסי. ארצ'ר שהתאהבה בבארנס הנאיבי, מאוכזבת מהשינוי שחל בו ועוזבת אותו. באז, נער המעלית העליז, מגיע יום אחד למשרדו של בארנס ומציג בפניו רעיון מהפכני: קשית שתייה. בארנס מתייחס לרעיון בביטול ועל המקום מפטר את באז. לאחר מכן משכנע מאסברגר את הדירקטוריון לפטר את בארנס בטענה שהוא בלתי שפוי. בארנס מסולק מהחברה בערב הסילבסטר והולך לכל מסבאה בעיר ושותה מרטיני. הוא לובש את מדי חדר הדואר שלו, יוצא מחלון הקומה ה-44 ומתכוון לקפוץ, אך מתחרט, ובאותו רגע מועד ונופל, עד שמטרים ספורים לפני פגיעתו בקרקע, נעצר שעון החברה על ידי מוזס, מפעיל השעון, והזמן עוצר מלכת. אז מופיע ווארינג האדסאקר כמלאך ומזכיר לבארנס ששכח למסור את המכתב הכחול למאסברגר. במכתב, שנמצא עדיין בכיס המדים, מורה האדסקר להעביר את כל המניות שלו לנשיא הבא של החברה, קרי בארנס.

הסאטירה, הביקורת והמוטיבים בסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הוא מעין סאטירה, אף על פי שאינו מוגדר כך: הוא קריקטוריסטי ומציג את המנהלים ואת החברה הגדולה כ"אנשי שעון". כרבים מסרטי האחים כהן הוא מציג סאטירה על הרדיפה אחר הכסף ואובדן האידיאלים בעולם המודרני. אנשי התאגיד מוצגים כחמדנים, קצרי רואי וצבועים. גם נהירת ההמון אחר אופנות מזדמנות ותהילת הרגע מוצגת באור נלעג. כך למשל, כאשר ווארינג האדסאקר מת, והכרוז מבקש מעובדי המפעל לעמוד דקת דומייה לזכרו, הוא מודיע שדקה זו תנוכה משכרם של העובדים. מסרים אלו מופיעים לעיתים קרובות בסרטי האחים כהן בין אם בסגנון קומי, כבקפיצה הגדולה, ביג ליבובסקי, לחסל את הליידי ואכזריות בלתי נסבלת; ובין אם באופן טרגי בסרטים כגון צומת מילר ופארגו.

השמות של מנהלי החברה ושל האנשים בחברה הגבוהה הם בדרך כלל אירופאים, גרמניים ובעלי אותו אופי: ווארינג האדסאקר, סידני מאסברגר, דוק ברונפנברנר, תורסטנסן פינלנדנסן (שם שהופיע גם באכזריות בלתי נסבלת כאיל הון שקל לרמותו).

לסרט אופי מיושן בכוונה תחילה והאחים כהן משתמשים בצורת בימוי שכיחה ולעיתים מוגזמת, שהשתמשו בה בשנות ה-30 עד שנות ה-50, על מנת להכניס את הצופה לאווירה בהתאם לתקופה.

בסרט נעשה שימוש רב באירוניה (לדוגמה: ה"הולה הופ" מאחד את כולם, אך למעשה מפריד אותם).

השעונים והמספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבסיס הסיפור עומד שעון החברה הממוקם מעל הקומה העליונה בבניין. את השעון מפעיל גבר שחור בשם מוזס. על פניו, נראה שלאדם שחור אין מקום בחברה הגדולה והרווחית הזאת.

הסרט מתחיל בתיאור של רווחי החברה, שמרוויחה "כל כך הרבה שזה כבר לא מצחיק". הסרט מעביר ביקורת על המנהלים הללו ומציג אותם כאפורים וחסרי חיים: כשבארנס מקבל את התדרוך לעבודתו בחדר הדואר, עבודתו מוסברת לו בצורה חדה, מדויקת (כמו שעון) ולא מובנת. כמו כן מודגש הניגוד בין החיים האפורים והמחושבים של אנשי העסקים בחברה לבין העובדה שזוהי חברה המייצרת צעצועים לילדים.

נשמעים הרבה תקתוקי שעונים, מכונות לחישוב רווחים למיניהן, ולוחות אשר התחלפותם משמיעה צלילי הקלדה. שעון החברה מוצג כדבר אשר העולם סובב סביבו, וזה מודגש בעיקר בכך שכאשר השעון לא זז, גם תנועתם של האנשים בעולם פוסקת, פרט לאלה שנמצאים בתוך השעון.

הבניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה נמצאת בגורד השחקים "האדסאקר", שהדרגות בו נקבעות על פי גובה הקומה (לדוגמה: חדר הדואר, המקום שממנו מתחילים לעבוד בחברה, נמצא במרתף, ואילו קומת המנהלים, בה נמצאים משרדי המנהלים הבכירים וחדרי הישיבות, נמצא בקומה ה-45). מדובר רבות על כך שווארינג האדסאקר קפץ מהקומה ה-45 ("ה-44 לא כולל קומת הביניים"). הבניין מצולם הרבה מלמטה או לכל אורכו, מה שמראה את כוחו של הבניין.

בסרט מראים 3 מצבים בהם אדם נמצא בגובה הקומה ה-45 בבניין אך מחוצה לו: הסיטואציה הראשונה היא כאשר ווארינג האדסאקר קופץ אל מותו בתחילת הסרט. האדסאקר מצולם מלמעלה ברגע שהוא קופץ אל מחוץ לחלון, והמצלמה מלווה אותו מלמעלה ומלמטה עד שהוא מתרסק על המדרכה.

הסיטואציה השנייה היא לפני שבארנס מתקבל לעבודה: סידני מאסברגר מנסה להציל מסמך יקר שעף מהחלון עקב שבירתו על ידי בארנס, אך נופל מהחלון. בארנס מחזיק אותו בשולי מכנסיו כאשר ראשו של מאסברגר כלפי מטה, וכך הוא ניצל.

הסיטואציה האחרונה היא לקראת סוף הסרט: בארנס, שפוטר מעבודתו כנשיא החברה, לבוש בחליפת הדואר שלו איתה התחיל את העבודה, חושב על התאבדות ויוצא מחלון הקומה ה-45, הוא מביט למטה, אך ברגע שמתחרט הוא מחליק ונופל, למזלו מוזס עצר את השעון מטרים ספורים לפני שבארנס מגיע לאדמה.

בסוף הסרט אומר מוזס כי "יש סיפור על מישהו שקפץ מהקומה ה-46 (קומת השעון), אבל זה כבר סיפור אחר".

נתונים פיננסיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התסריט לסרט נכתב בשנת 1985, אולם האחים כהן לא התכוונו להפיק אותו כי ידעו שהוא צפוי לעלות עשרות מיליוני דולרים, לא משהו שחברות הפקה נוטות להקציב ליוצרי סרטים מתחילים. עם זאת, הם פנו למפיק ג'ואל סילבר מספר שנים לאחר מכן, והוא הסכים לפנות עם התסריט ובקשת התקציב לאחים וורנר. האחים וורנר הסכימו לכך, אך רק בתנאי שילוהקו שחקנים מפורסמים לתפקידים הראשיים, ולמרות שהאחים כהן לא רצו בכך, הם התפשרו עם האולפנים וליהקו "כוכבים" בודדים.

עם תקציב של 40 מיליון דולר, "הקפיצה הגדולה" הוא הסרט בעל התקציב הגדול ביותר של האחים כהן עד ל"אכזריות בלתי נסבלת" בשנת 2003. למרות ההשקעה התקציבית הניכרת בו והביקורות המצוינות שקיבל, הסרט היה כישלון קופתי גדול וההכנסות ממנו הסתכמו בפחות משלושה מיליון דולר.

שחקנים ראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משתתפים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 נתוני הסרט הקפיצה הגדולה מאתר Box Office Mojo
  2. ^ הדסאקר לא השאיר צוואה, ועל פי תקנות החברה, כל המניות (שהיו שייכות להדסאקר) יהיו זמינות לשוק החל מ-1 בינואר של השנה הקרובה.
  3. ^ התקשרות סודית בין המנהלים הבכירים, בדרך כלל מדובר בחדשות רעות. את המכתב יש להגיש ישירות לידיו של הנמען. כאשר בארנס מגיע למזכירתו של מאסברגר, אחת מפקידות הקבלה מתעלפת כאשר היא רואה את המכתב הכחול.