אנה ניקול סמית'
 | |
| לידה |
28 בנובמבר 1967 יוסטון, טקסס, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
8 בפברואר 2007 (בגיל 39) הוליווד, פלורידה, ארצות הברית |
| שם לידה |
Vickie Lynn Hogan |
| מדינה |
ארצות הברית |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| עיסוק | שחקנית קולנוע, שחקנית, רקדנית, נערת פלייבוי, דוגמנית, שחקנית טלוויזיה |
| http://www.annanicole.com/ | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
אנה ניקול סמית' (באנגלית: Anna Nicole Smith; נולדה: ויקי לין הוגאן, 28 בנובמבר 1967 - 8 בפברואר 2007) הייתה דוגמנית ושחקנית אמריקאית.
תוכן עניינים
חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סמית נולדה ביוסטון, טקסס וגדלה במקסיה. הוריה התגרשו כשהייתה בת שנתיים. יש לה 5 אחים למחצה. היא גדלה עם אמה ודודתה. ב-1971 אמה נישאה לדונלד הארט, וסמית שינתה את שמה מויקי הוגאן לניקי הארט. בכיתה ט', היא נשלחה להתגורר בבית דודתה. באותה שנה היא נכשלה בלימודיה ובכיתה י' כבר נשרה מבית הספר תיכון. ב-4 באפריל 1985, נישאה לבילי ויין סמית, כאשר היא בת 17 והוא בן 16. ב-22 בינואר 1986, נולד בנם, דניאל ויין סמית. הזוג נפרד ב-1987, והתגרש רשמית ב-3 בפברואר 1993. סמית שבה להתגורר ביוסטון ועבדה בוולמארט ומסעדת "רד לובסטר". לאחר מכן החלה לעבוד כחשפנית. ב-1991, החלה לקחת שיעורי פיתוח קול ודוגמנות. באוקטובר אותה שנה היא ראתה פרסומת לאודישנים למגזין פלייבוי. במרץ 1992 הופיעה סמית על שער המגזין, ונבחרה ל"נערת השנה" של פלייבוי לשנת 1993. לאחר מכן פנתה לתחום הדוגמנות.
כאשר עבדה במועדון החשפנות "גיגי" ביוסטון, פגשה את המיליארדר ג'יי. הווארד מארשל שהיה בן 89 ומרותק לכיסא גלגלים. הוא הציע לה להתחתן עמו מספר פעמים ולבסוף נישאו השניים ב-27 ביוני 1994. היא דיווחה כי הם לא גרו יחדיו ומעולם לא שכבו. לאחר מותו ב-4 באוגוסט 1995, ובעקבות שורה של ניצחונות משפטיים כנגד מכשולים שהעמידו בני משפחתו בדרכה, במרץ 2002 אנה הייתה אמורה לקבל סכום של 88 מיליון דולר מירושתו של בעלה. אך בינואר 2005 ביטל בית המשפט לערעורים בלוס אנג'לס את הפסיקה בטענה כי לבית המשפט בקליפורניה לא הייתה סמכות לדון במקרה.
ב-1994 הופיעה לראשונה בסרט הקומדיה "הקפיצה הגדולה" לצידו של טים רובינס. לאחר מכן, הופיעה באותה שנה בסרט "האקדח מת מצחוק ⅓33: העלבון האחרון". סמית רצתה לפתח את קריירת המשחק, אך בהוליווד היא נתפסה כ"בלונדינית טיפשה" ולוהקה לתפקידים משניים. ב-1995 היא הופיעה לראשונה בתפקיד הראשי בסרט "עד לגבול". הסרט זכה לביקורות גרועות. היא ניסתה שוב את מזלה בתפקיד ראשי בסרט "שוטרת אינטימית" ב-1996, אך סרט זה נכשל אף הוא. ב-1998, הוציאה סמית סרט תיעודי בשם "במיטה עם אנה ניקול סמית", בהשראת סרטה של מדונה. ב-1999, הופיעה בקומדיית המצבים "הארון של ורוניקה" כדונה חברה של ורוניקה, אשר גולמה על ידי קירסטי אלי. בנוסף היא הופיעה בפרק בסדרה "אלי מקביל".
ב-2002, הפיק ערוץ E! תוכנית מציאות בכיכובה בשם "המופע של אנה ניקול סמית", שהתמקדה בחייה האישיים. התוכנית ירדה מהמרקע באוקטובר 2004 לאחר שתי עונות ו-27 פרקים עקב רייטינג נמוך. ב-2005, היא הופיעה בקצרה בסרטו של ג'ון טרבולטה "בי קול" כצופה במשחק כדורסל. בסוף אותה שנה השתתפה בסרט "שוהים בלתי חוקיים", אשר שימש כפרודיה לסדרות טלוויזיה משנות ה-70 וה-80. הסרט יצא לאקרנים ב-1 במאי 2007, שלושה חודשים אחרי מותה.
ב-7 בספטמבר 2006 נולדה בתה, דניאלין הופ מרשל סטרן בבית חולים בנסאו, איי בהאמה, ושלושה ימים לאחר מכן נפטר בנה הראשון בחדר הפרטי בבית החולים, בו התאוששה מהלידה. ב-28 בספטמבר 2006, נישאה סמית להווארד ק. סטרן, אבי בתה, בקטמרן בחופי איי הבהאמה.
סמית' מתה בפתאומיות ב-8 בפברואר 2007 כשהתמוטטה בבית המלון הארד-רוק קפה בהוליווד, פלורידה בו שהתה.[1] מתוצאות נתיחת גופתה עולה כי סיבת המוות הייתה מנת יתר של תרופות.[2]
אנה ניקול סמית' נקברה ב-2 במרץ 2007 באיי בהאמה בטקס מפואר מאוד.
פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1994 - הקפיצה הגדולה
- 1994 - האקדח מת מצחוק ⅓33: העלבון האחרון
- 1995 - עד לגבול
- 1996 - שוטרת אינטימית (Skyscraper)
- 1998 - במיטה עם אנה ניקול סמית
- 2003 - ווסבי טונה
- 2007 - שוהים בלתי חוקיים
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנה ניקול סמית' במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אנה ניקול סמית' באתר AllMovie (באנגלית)
אנה ניקול סמית' באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- אנה ניקול סמית' באתר TV.com (באנגלית)
- טל שניידר, כתבי אישום בפרשת מותה של אנה ניקול סמית, nrg
- סוכנות הידיעות, אנה ניקול סמית מערערת לעליון על נישולה מירושת בעלה, ynet
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ [http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/541/608.html כתבה ב-nrg מעריב
- ^ סוכנויות הידיעות, אנה ניקול סמית מתה כתוצאה ממנת יתר, באתר ynet, 26 במרץ 2007
