הקרב הראשון על האגמים המזוריים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הקרב הראשון על האגמים המזוריים
מערכה: החזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה
מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
EasternFront1914a.jpg
החזית המזרחית בספטמבר 1914
תאריך התחלה: 7 בספטמבר 1914
תאריך סיום: 14 בספטמבר 1914
משך הסכסוך: 8 ימים
קרב לפני: קרב טננברג
קרב אחרי: הקרב על הוויסלה
מקום: פרוסיה המזרחית, גרמניה (כיום בשטחי פולין)
54°N 22°E / 54°N 22°E / 54; 22 קואורדינטות: 54°N 22°E / 54°N 22°E / 54; 22 
תוצאה: ניצחון גרמני מוחץ
הצדדים הלוחמים

הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית  הקיסרות הגרמנית

האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית  האימפריה הרוסית

מפקדים
כוחות

הארמייה הראשונה

אבידות

40,000 נהרגו או נפצעו

170,000 אבדות סך הכל, מתוכם:
125,000 נהרגו או נפצעו
45,000 נפלו בשבי

הקרב הראשון על האגמים המזוריים נערך בין כוחות הקיסרות הגרמנית לכוחות האימפריה הרוסית כחלק מהחזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה. הקרב החל ב-9 בספטמבר 1914 לאחר שהארמייה הגרמנית השמינית תקפו את הארמייה הרוסית הראשונה. שישה ימים לאחר מכן ב-14 בספטמבר הסתיים קרב בניצחון מוחץ גרמני לאחר שאלה הצליחו לגרום לרוסים לסגת משטחי פרוסיה המזרחית חזרה אל קו הגבול שבין המדינות.

הרקע לקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפלישה הרוסית לפרוסיה המזרחית

החזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה נפתחה ב-13 באוגוסט 1914 עת פלש צבא האימפריה הרוסית אל שטחי פרוסיה המזרחית (שהיו בשליטת הקיסרות הגרמנית) וגליציה (שהיו בשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית). הארמייה הרוסית הראשונה (בפיקודו של פאול פון רננקמפף) פלשה לפרוסיה המזרחית מכיוון צפון-מערב ואילו הארמייה הרוסית השנייה (בהובלתו של אלכסנדר סמסונוב) פלשה מדרום. אל מול הארמיות הרוסיות ניצבה הארמייה הגרמנית השמינית (עליה פיקד בפרוץ המלחמה מקסימיליאן פון פריטוויץ). הארמייה השמינית הגרמנית הייתה בנחיתות מספרית כבדה אל מול הכוחות הרוסים, ולכן ההוראות שקיבלה היו להגן על שטחי פרוסיה המזרחית בכל מחיר ורק במקרה בו קיימת סכנה ממשית שהארמייה תושמד לחלוטין הותר לארמייה לסגת ולהשאיר את פרוסיה המזרחית לרוסים.

למרות נחיתותם המספרית, הארמייה הגרמנית צוידה בנשק חדיש מזה של הרוסים ותפקודה היה יעיל יותר. כשנכנסו ראשוני הכוחות הרוסים לפרוסיה המזרחית ב-13 באוגוסט, לא נתקלו בהתנגדות כלשהי. ההתנגשויות הראשונות בין הרוסים לגרמנים היו בקרב שטלופנן (17 באוגוסט) ולאחר מכן בקרב גומבינן (20 באוגוסט). בקרב גומבינן נחלו הגרמנים תבוסה קטנה מול הארמייה הרוסית הראשונה, וגנרל פריטוויץ (מפקד הארמייה הגרמנית השמינית) הורה על נסיגה כוללת משטחי פרוסיה המזרחית מתוך החשש שהארמייה הגרמנית תלכד בין שתי הארמיות הרוסיות ותושמד. מטה הפיקוד הגרמני (ובראשו הלמוט פון מולטקה הצעיר) החליט ב-22 באוגוסט להחליף את פריטוויץ בגנרלים מנוסים יותר ובמקומו עמד כעת בראש הארמייה הגרמנית השמינית הגנרל פאול פון הינדנבורג (ביחד עם אריך לודנדורף שהצטיין במהלך קרב לייז' בחזית המערבית).

משלקחו הינדנבורג ולודנדורף את הפיקוד התהפכו היוצרות והגרמנים הם שהחלו לדחוק ברוסים. במהלכים טקטיים אמיצים (בשילוב עם מודיעין שיירט את המסרים שהרוסים העבירו ביניהם) תקפו הגרמנים את הארמייה הרוסית השנייה של סמסונוב ליד העיירה טננברג בניצחון החשוב ביותר במערכה על פרוסיה המזרחית - קרב טננברג. במהלך קרב זה, שהתרחש בין 26 באוגוסט ל-30 באוגוסט, הביסו הגרמנים את הארמייה הרוסית השנייה והשמידו אותה לחלוטין כשמפקדה אלכסנדר סמסונוב החליט להתאבד בעקבות התבוסה ב-29 באוגוסט. ניצחון זה הפך את הינדנבורג לגיבור המלחמה. למרות שקרב טננברג הסתיים רשמית ב-30 באוגוסט, המשיכו הגרמנים להרוג את חיילי הארמייה הרוסית השנייה עד ל-2 בספטמבר.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד בטרם הוכרע קרב טננברג, החליט רננקמפף לשלוח את הדיוויזיות הדרומיות שלו אל עבר טננברג על מנת לעזור לארמייה הרוסית השנייה. ב-31 באוגוסט, מכשנודע לרננקמפף שהארמייה השנייה הובסה בקרב הורה לארמייה להתרכז באזור קו אנגרבורג שנפרס מהעיר קניגסברג (כיום קלינינגרד) בצפון ועד האגמים המזוריים שבדרום. הינדנבורג החליט שלאחר שהשמיד את הארמייה הרוסית השנייה עליו להביס גם את הארמייה הרוסית הראשונה. תוכניתו הייתה לאגף את הדיוויזיות הדרומיות שבאזור האגמים המזוריים תוך הדיפת הרוסים מזרחה בעוד שבעיר קניגסברג בצפון (שהייתה מבוצרת היטב) יוחזק כוח קטן שיגן על העיר. לאחר קרב טננברג הגיעו שני קורפוסים חדשים מהחזית המערבית לארמייה השמינית ותרמו לעדיפות המספרית של הגרמנים שהייתה ביחס של 3:1. קניגסברג הייתה מבוצרת היטב ולכן הינדנבורג לא חשש מהתקפה עליה והחליט להתמקד באגמים המזוריים. כמו הארמייה הרוסית, גם הארמייה הגרמנית נפרסה מקניגסברג שבצפון ועד למערבית מהאגמים המזוריים, רק שלא כמו לרננקמפף היו להינדנבורג כוחות "עודפים" אותם יכל לנצל בעת פתיחת הקרב.
המתקפה הגרמנית הראשית החלה ב-7 בספטמבר לאורך כל החזית כשעיקר ההתקפה נמצאת בדרום ליד האגמים המזוריים. בשמונה בספטמבר המצב בחזית היה לטובת הגרמנים שדחקו את הרוסים מזרחה. בצפון החזית נחלו הגרמנים ניצחון מוחץ אל מול הדיוויזיות הרוסיות. לעומת זאת בדרום התקשה הקורפוס הגרמני ה-17 אל מול הקורפוס הרוסי ה-2 שנראה תחילה כאילו עומד לאגף את הקורפוס הגרמני. המצב השתנה לאחר שהקורפוס הגרמני ה-1 הגיע לתמוך בקורפוס ה-17 בלילה שבין 8 בספטמבר ל-9 בספטמבר.

ב-9 בספטמבר הורה רננקמפף על מתקפת נגד בצפון על מנת להשיג זמן לארגן מחדש את הארמייה ולסגת. המתקפה בצפון גרמה לקורפוס הגרמני ה-20 לסגת מעט אחורה, אך הגרמנים המשיכו לדחוף את הרוסים מזרחה, מה שהשאיר את החיילים הרוסים המנצחים מבודדים משאר הארמייה. הארמייה הרוסית הראשונה החלה לסגת ב-9 בספטמבר משטחי פרוסיה המזרחית כשהגרמנים רודפים אחריהם. ב-11 בספטמבר נמצאו הרוסים על קו שבין אנגבורג לאינטרסבורג בצפון, מה שאפשר לגרמנים לאגף אותם מדרום ובכך ללכוד אותם ללא אפשרות לברוח. למזלם של הרוסים, שמועה שנפוצה בקרב הגרמנים על התקפת-נגד רוסית גרמה לגרמנים לאבד חצי יום של צעידה ובכך השאירו פתח לארמייה הרוסית הראשונה לברוח. הרוסים הגיעו לגומבינן ב-12 בספטמבר ויום לאחר מכן לשטלופנן (כיום נסטרוב). אחרוני הכוחות הרוסים של הארמייה הראשונה יצאו משטחי פרוסיה המזרחית ב-14 בספטמבר לאחר שחצו את הגבול וחזרו למבצרים שבשטח האימפריה הרוסית.

באותו אזור נערך בין שני הצבאות בפברואר 1915 הקרב השני על האגמים המזוריים.

תוצאות הקרב ואחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנסוגה הארמייה הרוסית הראשונה משטחי פרוסיה המזרחית, תמו סופית ניסיונותיה של רוסיה לכבוש שטח זה מידי גרמניה. הארמייה הרוסית העשירית שעמדה להיכנס לשטחי פרוסיה המזרחית באמצע ספטמבר קיבלה לבסוף הוראה שלא להיכנס מהחשש שתימחץ גם היא על ידי הארמייה הגרמנית השמינית. הניצחונות של הינדנבורג בקרב טננברג ובקרב הראשון על האגמים המזוריים ביססו את מעמדו כ-"גיבור המלחמה". הארמייה הגרמנית התשיעית שהייתה אמורה לעזור לארמייה הגרמנית השמינית מול הרוסים, התפנתה כעת לעזור לאימפריה האוסטרו-הונגרית במערכה שלה מול רוסיה (המערכה על גליציה). למרות ניצחונם בקרב על האגמים המזוריים, השלכה חשובה אחת הייתה בעוכרם של הגרמנים. הדיוויזיות שהועברו מהחזית המערבית לחזית המזרחית היו חסרות מאוד בחזית המערב, כוח שהיה מאוד חשוב לגרמנים במהלך הקרב הראשון על המארן - הקרב שבו הצליחו מדינות ההסכמה לבלום את הגרמנים מלכבוש את פריז.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

[1]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בנוסף הערך תורגם בחלקו מוויקיפדיה האנגלית