קרב גומבינן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב גומבינן
מערכה: החזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה
מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
תאריך התחלה: 20 באוגוסט 1914
תאריך סיום: 20 באוגוסט 1914
קרב לפני: קרב שטלופנן
קרב אחרי: קרב טננברג
מקום: גומבינן, פרוסיה המזרחית
54°36′N 22°12′E / 54.6°N 22.2°E / 54.6; 22.2 קואורדינטות: 54°36′N 22°12′E / 54.6°N 22.2°E / 54.6; 22.2 
תוצאה: ניצחון רוסי, נסיגה של הכוחות הגרמנים
הצדדים הלוחמים

האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית  האימפריה הרוסית

הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית  הקיסרות הגרמנית

מפקדים
כוחות
אבידות

16,500 אבדות

8,800 נהרגו את נפצעו
6,000 נלקחו בשבי

BattleOfTannenberg1.jpgהחזית המזרחית, 17 - 23 באוגוסט 1914

קרב גומבינן (התרחש ב-20 באוגוסט 1914 ליד גומבינן שבשטחי פרוסיה המזרחית) היה המתקפה הראשונה של צבא הקיסרות הגרמנית על כוחות האימפריה הרוסית בחזית המזרחית של מלחמת העולם הראשונה. ההססנות הגרמנית בפתיחת המתקפה גרמו לכישלונה ולנסיגה גרמנית אחורה אל עבר קווי נהר הויסלה.

הרקע לקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפלישה הרוסית לפרוסיה המזרחית

ב-4 באוגוסט 1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה עם פלישת גרמניה לשטחי בלגיה[1]. בפתיחת המלחמה ניצבו מצד אחד צרפת, בריטניה ורוסיה (שכונו מדינות ההסכמה) ומהצד השני גרמניה ואוסטרו-הונגריה (שכונו מעצמות המרכז). מבחינה גאוגרפית, גרמניה גבלה בצרפת במערב וברוסיה במזרח. מצב זה בו גרמניה נאלצת להלחם בשתי חזיתות עשוי היה להחליש משמעותית את כוחה הצבאי שכן היה צריך להתפצל לשתי החזיתות במקום לרכז את הצבא בחזית אחת. על מנת להימנע מהמצב הנ"ל, הגה המטה הכללי הגרמני תוכנית מלחמה שנקראה תוכנית שליפן. לפי תוכנית זו, גרמניה צריכה להביס את צרפת במהירות (כפי שהיה במלחמת צרפת-פרוסיה) לפני שהרוסים יספיקו לארגן את צבאם ולצאת למתקפה מאסיבית על שטחי פרוסיה המזרחית (שם עבר הגבול בין רוסיה לגרמניה). בעוד עיקר הצבא הגרמני מרוכז בחזית המערבית שם ציפו להכרעה מהירה כנגד צרפת, הושארה הארמייה הגרמנית השמינית להגן על שטחי פרוסיה המזרחית כנגד התקפות רוסיות.

ההוראות שקיבלה הארמייה הגרמנית השמינית, עליה פיקד הגנרל מקסימיליאן פון פריטוויץ, הייתה שלא לצאת למתקפה כנגד הרוסים. בנוסף הארמייה נדרשה להגן על שטחי פרוסיה המזרחית ככל שניתן, ורק במידה קיימת סכנה ממשית שהארמייה תובס בקרב מול הצבא הרוסי אז הארמייה צריכה לסגת אל עבר קווי נהר הויסלה ובכך להשאיר את אזור פרוסיה המזרחית לידי הרוסים. לאחר שנפתחה מלחמת העולם הראשונה, הרוסים החליטו שלא לחכות עד שכל צבאם יתארגן וייצא למלחמה אלא לשלוח את הארמיות שכבר היו מאורגנות, הארמייה הרוסית הראשונה (בפיקודו של פאול פון רננקמפף) והארמייה הרוסית השנייה (בפיקודו של אלכסנדר סמסונוב), למתקפה על פרוסיה המזרחית. התוכנית הייתה שהארמייה הראשונה תפלוש מצפון-מערב והארמייה השנייה מדרום ובכך תאגף את הארמייה הגרמנית השמינית. הכוחות הרוסים נכנסו לשטחי פרוסיה המזרחית בליל 13 באוגוסט ובכך החלה הפלישה הרוסית לפרוסיה המזרחית[2].

הארמייה הגרמנית השמינית הייתה בגומבינן (32 קילומטר מערבית לגבול עם רוסיה) ולא יצאה להתקיף את הכוחות הרוסים עם פלישתם ולכן הארמיות הרוסיות לא נתקלו בהתנגדות כאשר החלו לצעוד בשטחי פרוסיה המזרחית. ב-16 באוגוסט הגיעה הארמייה הרוסית הראשונה אל העיר שטלופנן (כיום נסטרוב) ושם נעצרה, כנראה במטרה לחכות לארמייה הרוסית השנייה שתדביק את הקצב וביחד יוכלו לפתוח במתקפה משולבת על הארמייה הגרמנית השמינית. מפקד הגיס הראשון בארמייה השמינית, גנרל הרמן פון פרנסואה, החליט שעל הגרמנים לקחת את היוזמה ולתקוף את הארמייה הרוסית הראשונה ולא לחכות עד שהכוחות הרוסים יאגפו את הארמייה הגרמנית. פרנסואה לקח את הגיס הראשון ובניגוד להוראות מפקדיו יצא למתקפה על הארמייה הרוסית הראשונה ב-17 באוגוסט. הקרב, שזכה לשם קרב שטלופנן, הסתיים בערב אותו יום. כוחותיו של פרנסואה הצליחו לגרום לארמייה הראשונה לסגת כמה קילומטרים לאחור ולשבות כ-3,000 חיילים רוסים[3].

הארמייה הרוסית הראשונה לא נעצרה והמשיכה להתקדם אל עבר הארמייה הגרמנית השמינית למרות הפגיעה הקלה שספגה בקרב שטלופנן.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת קרב גומבינן

לאחר ניצחונו בקרב שטלופנן, דחק גנרל פון פרנסואה במפקדו פריטוויץ לקחת את היוזמה ולצאת למתקפה על הארמייה הרוסית הראשונה. כוחות הארמייה השמינית הצליחו ליירט תשדורות שנשלחו מהכוחות הרוסים אל המפקדה. פריטוויץ ידע, על פי תשדורות אלה, שהארמייה הרוסית הראשונה נעצרה במטרה לחכות לארמייה הרוסית השנייה שצפויה להשלים את הפער שנוצר תוך יום[4]. כמו כן ידע פריטוויץ שהאספקה והתחמושת של הארמייה הראשונה נמוכה מאוד והיא לא תוכל להחזיק קרב במשך זמן רב. פריטוויץ החליט לצאת למתקפה על הארמייה הרוסית הראשונה למרות שההוראות שקיבל מהפיקוד היו שלא ליזום התקפה כנגד האויב הרוסי[5]. ב-20 באוגוסט עם שחר החלה המתקפה של הארמייה הגרמנית השמינית על הארמייה הרוסית הראשונה.

הארמייה הגרמנית השמינית הייתה מורכבת מ-4 קורפוסים - הקורפוס ה-1 (מפקדו היה הרמן פון פרנסואה), הקורפוס ה-17 (בפיקודו של אוגוסט פון מקנזן), קורפוס המילואים ה-1 (בפיקודו של אוטו פון בלוב) והקורפוס ה-20 (בפיקודו של פרידריך פון שולץ). בנוסף הייתה מסופחת לארמייה דיוויזיית פרשים.

ב-4:00 לפנות בוקר תקף הגיס הראשון של הארמייה הגרמנית השמינית את הדיוויזיה ה-28 של הרוסים. כשהחל הקרב הארטילריה הרוסית פעלה במרץ אך מהר מאוד יצאה מכלל שימוש לאחר שנגמרה התחמושת לארטילריה[6]. הדיוויזיות הרוסיות נותרו בחסדי הארטילריה הגרמנית ונאלצו לסגת כ-8 קילומטר בשעות הצהריים אותו יום[5]. דרומה יותר, הקורפוס ה-17 של מקנזן וקורפוס המילואים של בלוב לא היו מאורגנים לצאת להתקפה בעת שניתנה ההוראה. הקורפוס ה-17 בפיקודו של מקנזן יצא לקרב מול הקורפוס הרוסי ה-3 בשעה 8:00 בבוקר, אך קורפוס המילואים בפיקודו של בלוב לא יכל להצטרף לקרב עד לשעות הצהריים המוקדמות[6]. הדיוויזיות הרוסיות הדרומיות שמעו את הפגזות הארטילריה הגרמנית של כוחותיו של פרנסואה צפונית מהם ולכן ידעו הרוסים שבקרוב תפתח גם עליהם מתקפה. בזמן זה נכנסו הרוסים למגננה תוך העברת הארטילריה קדימה. כשהגיס של מקנזן תקף, הדיוויזיות הרוסיות שציפו לכך זרעו הרס בקרב השורות הגרמניות. ברברה טוכמן בספרה "אוגוסט 1914" מתארת זאת כך: "באחד מהמקרים הנדירים של שנת 1914, היו הגרמנים בצד שמתגונן מהארטילריה הכבדה. חיל הרגלים היה מרותק לקרקע, עם פנים כלפי מטה ולא העז להרים את הראש. קרונות תחמושת התפוצצו, סוסים דהרו ללא רוכבים"[6]. לאחר שעות ספורות של קרב נאלץ מקנזן (ואיתו גם בלוב) להורות על נסיגה אל עבר קווי אינסטרבורג-אנגרבורג (ראו מפה) תוך השארת 6,000 שבויים לידי הרוסים[5]. צפונית משם, פרנסואה נאלץ גם הוא להורות לכוחותיו לסגת מפני שכעת עמד בסכנה ששאר הארמייה הרוסית הראשונה תאגף את הקורפוס שלו. בכך הסתיימה המתקפה הכושלת של הגרמנים על כוחות הארמייה הרוסית הראשונה.

לאחר הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום קרב גומבינן, ב-20 באוגוסט בערב, החליט פריטוויץ להורות על נסיגה כללית משטחי פרוסיה המזרחית. פריטוויץ נתקף בפאניקה שמה הארמייה הרוסית הראשונה תחליט לרדוף אחרי הכוחות הנסוגים ובכך תשמיד את כל הארמייה הגרמנית השמינית. למרות שהארמייה הרוסית הראשונה לא יצאה למרדף אחר הכוחות הנסוגים החליט פריטוויץ להורות על נסיגה. התכנון היה להסיג את הכוחות אל קווי נהר הויסלה ובכך להשאיר את שטחי פרוסיה המזרחית לידי הרוסים. הנסיגה החלה ב-20 באוגוסט. יומיים לאחר מכן ב-22 באוגוסט שמע הלמוט פון מולטקה הצעיר, רמטכ"ל צבא גרמניה, על הנסיגה משטחי פרוסיה המזרחית הורה מיידית להחליף את פריטוויץ. במקום פריטוויץ נשלחו לחזית הגנרל (שחזר פרישה) פאול פון הינדנבורג ביחד עם אריך לודנדורף (שהוכיח את יכולותיו בקרב לייז' שבועיים לפני כן) שייקחו פיקוד על הארמייה הגרמנית השמינית.

למזלם של הינדנבורג ולודנדורף, הארמייה הגרמנית השמינית לא הספיקה להשלים את נסיגתה. הארמייה התבצרה ליד כפר בשם טננברג. ב-26 באוגוסט תקפו הגרמנים את הארמייה הרוסית השנייה של סמסונוב במה שנודע כקרב טננברג. בקרב זה הגרמנים זכו לניצחון מוחץ שהשמיד את הניסיונות הרוסיים לכבוש את פרוסיה המזרחית. השפעתו העיקרית של קרב גומבינן על המשך המלחמה הייתה אם כן שבגללו הוחלט להחליף את הפיקוד הגרמני בחזית המזרחית בפיקוד מנוסה יותר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרב גומבינן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפירוט על הגורמים והתהליכים שהביאו לפרוץ המלחמה ראו ערך הגורמים למלחמת העולם הראשונה
  2. ^ Peter Simkins, Geoffrey Jukes, Michael Hickey, The First World War: The War to End All Wars, 2003, Osprey Publishing, עמוד 195
  3. ^ ברברה טוכמן, The Guns of August, Bantam Books, עמוד 307
  4. ^ ברברה טוכמן, The Guns of August, Bantam Books, עמוד 308
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 The Battle of Gumbinnen, 1914 באתר FirstWorldWar.com (באנגלית)
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 ברברה טוכמן, The Guns of August, Bantam Books, עמודים 309-310