הרטוריקה החדשה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: מיעוט קישורים פנימיים, נדרש פישוט.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

הרטוריקה החדשה היא תפיסתו של הפילוסוף הבלגי חיים פרלמן לגבי מקומה החדש של הרטוריקה בשיח הפילוסופי-רציונלי, המבקשת להחיות את מעמדה כתאוריה של ארגומנטציה.

מעמדה של הרטוריקה "הישנה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעמדה של הרטוריקה כתורת נאום התדרדר מאוד במהלך ההיסטוריה הפילוסופית. היא הוצגה בעיקר ככלי סגנוני גרידא, אומנות שפה והבעה שאינה יפה לחקר האמת- דמגוגיה (ראו למשל את דעתו של סוקרטס בדיאלוג גורגיאוס). מקובל היה לראות ברטוריקה כלי מסוכן המסמא את עיני האדם מן האמת. מאידך, הדיאלקטיקה והלוגיקה תמיד נתפסו ככלים רציונליים להשגת האמת, וכנציגים של המחשבה הביקורתית.

חיים פרלמן והרטוריקה החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים פרלמן ביקש להחיות את מעמדה של הרטוריקה כתאוריה של ארגומנטציה, קרי כמתודה להעלאת טיעונים. לשיטתו, הרטוריקה מכילה את הדיאלקטיקה, ומהווה השלמה ללוגיקה לבניית גוף הידע האנושי. כדי לנמק את טיעונו זה (לפיו הרטוריקה היא שיטת מחשבה רציונלית) מפנה פרלמן את תשומת ליבנו למהותה- פנייה לנמען כדי לשכנעו בנימוקים ובהסברים. לפי פרלמן כל מהלך רטורי מחייב נקודת הסכמה בין הצדדים ("meeting of the minds") שכן ללא הסכמה בסיסית, איש אינו טורח לשכנע בנימוקים רטוריים. כיוון שמדובר במפגש של סובייקטים המוכנים להקשיב זה לזה, ומתאמצים לנמק את עמדותיהם, הרי שלפנינו תחום רציונלי. במילים אחרות, מעצם הניסיון הרטורי לשכנע את הנמען ניתן ללמוד על היותה כלי רציונלי).

הלוגיקה עצמה, אינה מספיקה לשם הדיון הרציונלי, שכן לדעת פרלמן הלוגיקה מהווה צורה ללא תוכן. הלוגיקה עשויה להניב מסקנות תקפות אך שקריות (כל היוונים יכולים לעוף + סוקרטס הוא יווני --> סוקרטס יכול לעוף), ויתרה מכך, תחומים רבים כלל אינם ניתנים להצרנה (דיונים ערכיים למשל). ניתן אפוא לומר, כי בתחומים רבים הרטוריקה היא הכלי היחידי המאפשר את השגת האמת.

הרטוריקה החדשה והאמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי שהרטוריקה אכן תהווה כלי רציונלי למציאת האמת, היה על פרלמן להגדיר את מושג "האמת" באופן חדש. על פי ההגדרה המסורתית, "אמת" הוא טיעון בעל פן אחד בלבד (בעוד טיעון ההפכי ממנו הוא "שקר"). פרלמן, לעומת זאת, ממיר את מושג "האמת" הנ"ל בתפיסת אמת פלורליסטית, או, בהגדרה הלקוחה מהתלמוד – "אלה ואלה דברי אלוהים חיים". כך, עמדות מנוגדות עשויות, לפי פרלמן, להיות הגיוניות באות מידה, וכדי להכריע ביניהן יש לבחון באופן רציונלי את טיב הנימוקים המבסס אותן. חשוב להדגיש: לפי תפיסת האמת הרלטיביסטית דעות שונות מלמדות על אמיתות שונות שאינן "נפגשות", ואין כל טעם בדיון רטורי לגביהן- או שתקבל את הדעה שמולך או שלא. מאידך, תפיסת אמת פלורליסטית רואה את הדעות השונות כחלק מאותו עולם, ועל כן קוראת להן לדון ולהתעמת בהעלאת נימוקים רציונליים ושכנוע.

כך, הרטוריקה מחייבת פנייה אל נמען כלשהו (בחקירה הלוגית אין כל פניה לנמען, שכן ההוכחה עומדת בפני עצמה). הנמען עשוי להיות קהל פרטיקולרי, או "הקהל האוניברסלי" קרי כל בר דעת באשר הוא – ההיגיון והתודעה כשלעצמם. הפילוסוף למשל מניח שהוא פונה לקהל אוניברסלי שכזה, ושטיעוניו תקפים עבור כל בר-דעת באשר הוא, ללא תלות בזמן מקום וכו'.

הרטוריקה החדשה והאתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקומה ותפקידה של הרטוריקה חשוב, לפי פרלמן, בעיקר ככלי הכרחי להצלת הדיון האתי. בעיניו, הדיון הערכי נמצא במשבר בתחילת המאה ה-20, עקב הזהות שהתגבשה בין מדע ורציונליות, והגישה האמפרציסטית לוגית שמשלה בכיפה. לפי גישה זו, כיוון שלא ניתן לספק הוכחות שכאלה לדיון המוסרי, אין הוא תחום רציונלי. מכאן הסכנה המוסרית כפולה:

  1. סובייקטיביזם קיצוני – ספקנות ערכית, הגורסת שאין אפשרות להעדיף תפיסת מוסר אחת על השנייה, ולפיכך הכל מוסרי / אין כל טעם בדיון מוסרי.
  2. אבסולוטיזם- התבססות על אינטואיציה, ודבקות באידאולוגיות ללא צורך בנימוק. הסתמכות על בעלי אינטואיציות שכאלה בעיוורון.

שתי הסכנות התממשו במאה הנוכחית, במהלך חייו של פרלמן (ואולם ניתן לראות כבר בניטשה ממבשרי הפוסט-מודרניזם שכה הפחיד את פרלמן). הרטוריקה החדשה מנסה להציג את הדיון המוסרי כדיון רציונלי, חרף מוגבלותו לספק תשובות אבסולוטיות.

מטרתו המקורית של פרלמן הייתה למצוא כללי הכרעה וצדק לוגיים-כמותיים דרך זיקוקם מהדיון המשפטי. כישלונו הביאו למסקנה כי החיפוש מוטעה, וכי ניתן להציע דרך הכרעה רציונלית אחרת לשאלות ערכיות. הרטוריקה החדשה מאפשרת לדידו לכונן דיון ערכי, וזאת מבלי לוותר מראש על הכרעות אתיות כפי שמורה הפוסטמודרניזם או האבסולוטיזם. נקודה זו בוודאי ראויה לביקורת – אי הנוחות יכולה אולי להוות מוטיבציה פסיכולוגית, אך כשלעצמה היא אינה מתקפת את מסקנותיו של פרלמן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יורם רבובסקי, "הרטוריקה החדשה" כלגיטימציה לחינוך לערכים, בתוך: "זמן חינוך - כתב עת לעיון ומחקר בחינוך", גיליון 2, מכללת אוהלו, תשע"ז 2016