גורגיאס (דיאלוג אפלטוני)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

גורגיאסיוונית: Γοργίας) הוא דיאלוג שנכתב על ידי אפלטון. הדיאלוג מתאר את סוקרטס משוחח עם גורגיאס, פולוס וקאליקלס, על אומנות הרטוריקה, בה הם נחשבים למומחים גדולים. סוקרטס משתמש בטענות שלהם כנגדם, וגורם להם לסתור את עצמם, לבסוף גם חולק איתם את דעותיו.

Plato-raphael.jpg
הדיאלוגים האפלטוניים
הדיאלוגים המוקדמים:
הדיאלוגים התיכוניים:
הדיאלוגים המאוחרים:

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאליקלס מזמין את כיריפון פולוס וסוקרטס אליו לביתו לשמוע את גורגיאס עונה על כל שאלה שנשאל. לגורגיאס מוניטין של איש חכם. הוא בדיוק סיים נאום רשמי, ועכשיו הזמין את קאליקלס וחבריו לשאול מה שירצו כשהבטיח לענות ישירות ובקצרה.

מהלך הדיאלוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק זה סוקרטס מתחיל בסדרת שאלות שמטרתה להגדיר את מלאכתו של גורגיאס. הוא מקבל תשובות לא מספקות ולא מסתפק בהם עד שגורגיאס מגדיר את עצמו כרטוריקן[1]. סוקרטס מנסה להבין מהו תפקידו של רטוריקן? באיזה תוכן הוא עוסק? סוקרטס מביא כל הזמן דוגמאות של רופאים, מורים ואומנים אחרים כדי לנסות לחדד את תשובותיו של גורגיאס. לבסוף גורגיאס מסביר שרטוריקן יכול לקבל את אמון הציבור באמצעות נאום, בעניינים של צדק ושל עוול[2]. גורגיאס אז נואם בזכות הרטוריקה. הוא טוען כי היא האמנות החשובה ביותר, זאת בגלל שההמון יקשיב לרטוריקן גם אם לא יקשיב לאנשי המקצוע. סוקרטס פותח בסדרת שאלות על טענה זו, עד שמביא את גורגיאס לידי מבוכה.

חלק שני[עריכת קוד מקור | עריכה]

פולוס חוקר את סוקרטס על מהי רטוריקה וסוקרטס עונה כי היא סוג של חנופה[3]. הוא מסביר כי יש חלוקה בין חנופה וידיעה, הוא נותן כדוגמאות את הבישול והרפואה. הרפואה היא הידיעה, והבישול הוא הרמאות. הבישול אמנם גורם לאוכל להיות מפתה, ומיסב עונג לאוכלים, אך הרופא הוא זה שיודע מה טוב לגוף. הוא נותן כדוגמה נוספת את "הגימנסטיקה" (בריאות הגוף), לעומת הקוסמטיקה שגורמת לנו להראות טוב יותר אך לא משפרת אותנו. הוא אומר שהרטוריקה פועלת על הנשמה, כפי שהבישול פועל על הגוף[4]. אז פולוס וסוקרטס דנים בכמה רעיונות. הרעיון של פולוס הוא ששליט רודן הוא אדם טוב, שיש להתקנא בו. סוקרטס טוען שיש לרחם עליו. אחר כך הם דנים בשאלה - מה עדיף לסבול עוול, כפי שסוקרט טוען, או לבצע עוול, כפי שטוען פולוס. תוך כדי הדיאלוג גורם סוקרטס לפולוס לסתור את עצמו, ולחדד את טענותיו, בדבר הפגמים של הרטוריקה.

חלק שלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאליקלס זועם על סוקרטס באומרו כי הוא מנצל את ההבדלים הקיימים בין "חוקי הטבע" לבין החוק האנושי" כדי לייצר סתירות ולבייש את אנשי שיחו. הוא מסביר לסוקרטס כי הפילוסופיה אינה הולמת אדם שהגיע לגילו[5]. סוקרטס מוליך את קאליקלס לסתור את דבריו בנוגע לחוק הטבע מול החוק האנושי. קאליקלס מאשים את סוקרטס ב"ציד מילים"[6]. קאליקלס ממשיך בטענותיו נגד סוקרטס כי הוא מתממם ועוסק בדברים שאינם קשורים לטענותיו. סוקרט ממשיך להשתמש בטענותיו כנגדו. קאליקלס מנסה לטעון שיש קשר בין ערכים טובים. הטוב הוא החכם האמיץ והמהנה. הרע הוא הפחדן, הטיפש והסובל. סוקרטס מגיב על ידי כך שמערבב בין הערכים, טיפשים מאושרים, או חכמים סובלים. הוא אף מציין כי אמיצים ופחדנים יגיבו באותה העוצמה לאירועים[7].

חלק אחרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק זה כמעט ואין דיאלוגים. שלושת הדוברים הבינו כי לא יצליחו לעמוד בפני סוקרטס. גורגיאס מפציר בסוקרטס להמשיך בדיון על מנת להבין את טענותיו לעומק. קאליקלס משיב רק על מנת להביא את הדיון לסופו. סוקרטס חוזר שוב לטענתו שרטוריקה היא סוג של חנופה. הוא טוען כי כל רטוריקה היא מלאכת דיבור ללא ידיעה אמיתית מאחוריה, כיוון שהרטוריקן אינו איש מקצוע. סוקרטס מחשיב עצמו להיות אחד מהאנשים היחידים שמתעסק באומנות המדינה[8], בניגוד לתפיסה המקובלת של אותו הזמן של פעילות פוליטית של רטוריקנים וסופיסטים. בסוף הדיאלוג סוקרטס מספר סיפור על השופטים שיושבים בשאול ושופטים אנשים. הוא אמר שבתחילה התבלבלו בשיפוט כי לא הביטו רק על נשמתם של הנידונים. עכשיו כאשר אדם עומד מול השופט הוא נשפט רק לפי מצב נשמתו. ועל כן סוקרטס מסיים בהטפת מוסר לעשות טוב, להימנע מעוול, ולא להשקיע מאמץ במראית עין.

מאפייני הדיאלוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורגיאס הינו דיאלוג שקשה למקמו בין הדיאלוגים השונים. בחלקו הוא מאופיין כדיאלוג מוקדם לכל דבר. ישנו דיאלוג ער בין סוקרטס לחבריו, והוא מוצא סתירות ובעיות בדבריהם. הוא מוביל אותם ישר לכיוון אליו הוא מכוון תוך כדי גרימת מבוכה (מצב המכונה אפוריה). הוא גם אינו מציג את משנתו של אפלטון בבהירות כמו שאפשר לראות בדיאלוגים התיכוניים שלו (כמו פידון). מצד שני המבנה שלו שונה מהדיאלוגים המוקדמים. בחלקו סוקרטס מדבר הרבה יותר ונותן לחבריו לשאול אותו שאלות[9]. לכן יש הסוברים כי גורגיאס הוא דיאלוג מוקדם (כפי שמופיע בערך אפלטון) ויש הסוברים כי הוא דיאלוג תיכון (כפי שמופיע בתבנית הדיאלוגים האפלטוניים).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אפלטון, גורגיאס, מתוך כתבי אפלטון חלק ראשון (תרגם מיוונית י. ליבס) הוצאת שוקן ירושלים 1997
  • שמואל שקולניקוב, פילוסופיה יוונית. כרך ב הוצאת האוניברסיטה הפתוחה 1997

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אפלטון, גורגיאס, עמוד 279-281
  2. ^ אפלטון, גורגיאס, עמוד 288
  3. ^ אפלטון, גורגיאס, עמוד 300-302
  4. ^ אפלטון, גורגיאס, עמוד 303
  5. ^ אפלטון, גורגיאס, עמוד 333–334
  6. ^ אפלטון, גורגיאס, 339
  7. ^ אפלטון, גורגיאס, עמוד 354
  8. ^ אפלטון, גורגיאס, עמוד 385
  9. ^ ש. שקולניקוב