הרמן מאס
 | |
| לידה |
5 באוגוסט 1877 גנגנבאך, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
27 בספטמבר 1970 (בגיל 93) היידלברג, גרמניה המערבית |
| מדינה |
גרמניה |
| מקצוע |
תאולוג, לוחם מחתרת, כומר, Reverend |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
|
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | הרמן מאס |
  | |
הרמן לודוויג מאס (בגרמנית: Hermann Ludwig Mass; 5 באוגוסט 1877 – 27 בספטמבר 1970) היה כומר גרמני, מחסידי אומות עולם, אשר סייע ליהודי מחוז באדן בגרמניה להגר למדינות מקלט בזמן מלחמת העולם השנייה.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרמן מאס נולד ב-5 באוגוסט 1877 בגגנבאך (Gegenbach), במחוז באדן, למשפחה שרבים מבניה שמשו כמרים פרוטסטניים משני צידי הוריו. מאס היה נשוי לקורנלי נה-הסלבאכר (Cornelie nee Hesselbacher), ונולדו להם שלוש בנות.[1]
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאס למד תאולוגיה באוניברסיטאות האל (Halle), שטראסבורג (Strassburg), והיידלברג (Heidelberg). ב-1900 החל לכהן ככומר בכנסייה בהיידלברג. באוגוסט 1914 השתתף בהקמת "הברית הבינלאומית לשיתוף פעולה ידידותי בין נוצרים" ("Weltbund fur intemationale Freundschaftsarbeit der Christen") ולאחר מכן הצטרף ל"חברה להגנה נגד אנטישמיות" ( Verein zur Abwehr des Antisemitism). ב־1915 החל לכהן ככומר בכנסיית הרוח הקדושה (Heiliggeistkirche) בעיר ונשא את משרה זו עד 1943. לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, הצטרף לכנסיית הווידוי הגרמנית (Bekennende Kirch).[1]
הזדהות עם העם היהודי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1903 ביקר מאס בקונגרס הציוני השישי, שם פגש מנהיגים ציוניים מהבולטים בתקופה, ביניהם הרצל, ויצמן, מרטין בובר – איתו שמר על קשר כל חייו. בקונגרס נחשף לוויכוח בין הזרמים השונים בציוניות בנוגע ל-"תוכנית אוגנדה", וחיזק את קשריו עם העם היהודי. כחלק מהתנועה הנוצרית האקומוניאלית (תנועה הדוגלת בשיתוף פעולה בין זרמים שונים בנצרות, ובין הדתות המונותאיסטיות באופן רחב יותר) תמך הרמן מאס בתנועה הציונית, ופעל לשיתוף פעולה בין הדתות המונותאיסטיות.[2]
ב-1 באפריל 1933 יצא מאס לסיור בן שלושה חודשים בפלשתינה. בביקורו התרשם מאס עמוקות מהקמת היישובים היהודיים החדשים בארץ. כשמאס שב לעירו, היידלברג, קידם את פניו מסע השמצות מצד חוגי האס. אה. והתועמלנים הנאציים המקומיים שכינו אותו "הכומר של היהודים" ודרשו שיגורש ממשרת הכמורה.[2] הכנסייה יעצה לו לבטל את הדרשה הראשונה שלו מאז חזרתו, והוא קיבל את עצתם. בסופו של דבר התערב לטובתו הבישופ יוליוס קילווין (Julius Kuhlewein) כשהגיש למשרד הפנים הגרמני דרישה שיעזבו את מאס לנפשו מפאת חוסר ראיות ממשיות. על אף שהדרישה הרשמית להדיח את מאס הוסרה, הגסטאפו המשיך לעקוב אחר הבאים לשמוע את דרשותיו של מאס.[1]
התנכלותו של המשטר הנאצי לא הרתיע את מאס, והוא המשיך לחזק את קשריו עם הקהילה היהודית. הוא תרגם שירים של ביאליק (מאס שלט בעברית באופן שוטף), וכתב מאמרים לעיתון הציוני-גרמני יודישה רונדשאו (Jüdische Rundschau). את בתו שלח לפלשתינה ללמד ציונים צעירים אריגה.[2] הוא אירח בביתו מנהיגי דת יהודיים בערב חג המולד, ולחליפין לקח חלק בסדר הפסח ובחגי תשרי. הזדהותו עם העם היהודי הייתה כה חזקה, עד כי הרב של היידלברג, רבי ד"ר פריץ פינקוס, היה צריך לשכנע את מאס לא להיות נוכח בטקסים ודרשות יהודיים, כדי שלא יסכן את עצמו.[1]
עם זאת, למאס היה חשוב להמשיך בעבודתו. כשהאשמות נגדו סיכנו את משרתו, שלח מאס מכתב פומבי לרשויות הגרמניות, בו הכחיש את קשרו ליהודים והביע הזדהות עם האידאולוגיה הנאצית. פשרה זו, שנעשתה ברמה המילולית, אפשרה לו להמשיך את תפקידו לא רק בקהילה הנוצרית אלא גם בהגנת הקהילה היהודית הנרדפת.[1]
אחרי מלחמת העולם השנייה מאס ביקר במדינת ישראל בשנות 1950, 1953, 1958, 1962, 1967.
בזמן מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פעולות להצלת יהודים במהלך השואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יחד עם אחרים, ייסד מאס ארגון בשם "ביורו גרובר" (Buro Gruber). כשיהודי באדן נשלחו למחנות ריכוז באוקטובר 1940, הצליח מאס לשמור על הזקנים והחלשים יותר בביתם. לאלו שנשלחו עזר לקבל ויזות.[2]
השלכות תמיכתו ביהודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]במרץ 1942 התחדשה מתקפת ההסתה האישית נגד מאס, ונמשכה עד אמצע שנת 1943, אז נאלץ לפרוש ממשרת הכמורה. בין הראיות המפלילות כנגדו, נמצאה ברשותו של מאס חבילת מכתבים בהם הוא מביע את תיעובו למשטר הנאצי ולרדיפתו הגזענית אחר היהודים. ב-1944 נשלח מאס בן ה-67, למחנה מעצר בו נאלץ לעבוד עבודת פרך בצרפת, שם נשאר כמה חודשים עד לשחרור המחנה על ידי האמריקאים.[2]
לאחר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר המלחמה חזר מאס למשרת הכמורה, ומ-1945 עד 1965 כיהן במשרת הכומר המחוזי (Kreisdekan) של הכנסייה האוונגליסטית המחוזית (Evangelical Landeskirc) של באדן. מאס עודד את יצירת והעמקת היחסים הבינלאומיים בין גרמניה למדינת ישראל הצעירה, והעלה את הרעיון שעל גרמניה לסייע לישראל בתקופת הצנע.[1]
הרמן מאס כתב מספר ספרים על ישראל, יהדות ונצרות. הוא מת בלילה שבין ה-26 ל-27 בספטמבר 1970, בן 93.
הכרה והנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1950 הוזמן הרמן מאס לישראל – הגרמני הראשון שנחלק לו הכבוד הזה. ב-28 ביולי 1964 יד ושם הכריז עליו כחסיד אומות העולם. ב-17.10.1967 ננטע לכבודו עץ הנצחה על ידי יד ושם.[2] על שמו הוקמה הקרן ע"ש הרמן מאס (Hermann Maas Foundation), אשר מחלקת פעם בשנתיים את פרס הרמן מאס ואת מדליית הרמן מאס ליחידים, קבוצות, או ארגונים שפועלים ברוחו. כמו כן נקרא על שמו גשר בהיידלברג.[1] גם נקרא על שמו חורשה בתוך יער וינגייט בהר הגלבוע ורחוב ("הרמן מאאס") בשכונת היובל ברחובות, עיר תאומה של היידלברג.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Thomas, Theodore N. United States Holocaust Memorial Museum
- Thierfelder, Evangelische Kirche Heid: Hermann Maas - Rescuer and Builder of Bridges
- יד ושם: Hermann Maas